אם יש ענין לומר בריך שמיה בעמידה

שאלה

{שלו' רב,
אשמח לדעת אם ידוע לכם מקור בענין אמירת "בריך שמיה" בעמידה, לא מצד העמידה כאשר ההיכל פתוח, אלא מצד מעלת בריך שמיה גופא.

בתודה מראש,
אלישע חן}

‏תשובה

יום חמישי כ' ניסן ערב שש"פ תשע"ו

לכבוד הרב אלישע חן נ"י

הנה בעיקר בענין בריך שמיה אם שייך לומר קודם שמוציאין אותו, (היינו בשעה שהארון פתוח והוא עדיין מונח בארון שאז אין חיוב מעיקר הדין לעמוד), יעויין במ"ב סי' קל"ד סקי"ב שכתב, ומנהג העולם לומר בריך שמיה בשעת הוצאת הס"ת ע"כ.

וז"ל האג"מ או"ח ח"ד סי' ע' סק"ט, אם י"ל בריך שמיה דוקא לאחר הוצאת הספר בענין זמן דאמירת בריך שמיה לפי לשון הזוהר אר"ש כד מפקין ס"ת בצבורא משמע קצת דהוא לאחר שהוציאו הס"ת, אבל לא היה זה ראיה גדולה דשייך למינקט לשון כד מפקין על שעת ההוצאה אף שהוא גם קודם ובש"ע הא לא הובא שנדע זה, אבל בשערי אפרים הלכות קה"ת שער י' סעי' א' איתא בעת שפותחין הארון להוציא הס"ת אומרים הקהל ויהי בנסוע ובשעת הוצאת הס"ת מתחילין הקהל לומר בריך שמיה הרי מפורש שאומרין אותו בשעת הוצאת הס"ת מהארון ממש, ומכיון שלא מצינו מי שחולק ע"ז צריך לעשות כן, אבל כמדומני שאין מדקדקין בדבר וכיון שלא מצינו זה כלל בדברי רבותינו הראשונים לא שייך למחות איך שעושין אבל כשאחד שואל צריך לומר לו שיאמר אחר שהוציאו מן הארון שלכן מה שיש שהנהיגו לומר דוקא קודם הוצאת הס"ת הוא שלא כהראוי להנהיג עכ"ל.

אמנם הכה"ח בסי' כ"ח חולק על המ"ב וס"ל דגם כשהספר בארון אפ"ל בריך שמיה, אך כנראה שכך דעת המ"ב, וכ"כ גם המטה אפרים, [ובקובץ זכור לאברהם חולון ובעוד קבצים תורניים הובאה אריכות דברים בנושא].

אכן עדיין אפשר להסתפק בענין זה אחר שכבר הוציאו את הס"ת מן הארון וכבר הושיבו אותו ע"ג הבימה, ועדיין לא פתחו אותו לקרות בו, דבכה"ג עדיין אפשר לומר בריך שמיה, כמ"ש המ"ב שם בשם האחרונים בזה"ל, ואם לא אמרו בשעת הוצאה יוכל לאמרו עד שעה שפותחין לקרותו ע"כ.

ובאמת בסידור כנסת הגדולה חלק א' עמ' ר"ט כתב שנהגו לומר בריך שמיה אחר כך בשעה שמניחין הס"ת על הבימה עם פתיחתו, וכתב כשכל הציבור עומדים החזן אומר לבדו בקול רם הרחמן וכו' אמר רבי שמעון וכו', החזן והקהל אומרים יחד בקול רם בריך שמיה וכו' עכ"ל.

ומבואר להדיא דאע"פ שנהגו לומר בריך שמיה רק אח"כ בשעה שכבר הס"ת מונח על הבימה ועם פתיחת הס"ת וגלילתו אומרים הבריך שמיה בעמידה.

והנה על ברכת השבח דנו הפוסקים אם יש צורך לע"אבל בדבר שאינו ברכה לא ראיתי לע"ע מי שמצריך לע"אלא רק על דברים שבקדושה, כמו קדושה וברכו ואיש"ר שהביא הרמ"א בסי' נ"ו ס"א ויש לעמוד כשעונין קדיש וכל דבר שבקדושה, [והאחרונים דנו על ברכת הזימון], אבל כל הדברים הנ"ל הם דברים של חובה, אבל בריך שמיה שמצד הדין אינו חובה צ"ע אם שייך לקרות לזה דברים שבקדושה לגבי זה, וכמו שאינו נחשב דברים שבקדושה ע"מ להפסיק לאמירתו באמצע פסוד"ז וכן אי"ז דבר שבקדושה לענין שלא לאמרו בפחות מעשרה, דפשוט שגם אם סיימו כל הקהל לומר בריך שמיה ואפילו לא אמרוהו כלל מותר לאמרו [כשאין חשש לא תתגודדו].

ואמנם בפוסקים דנו בענין מנהג ההשתחואה בשעת אמירת בריך שמיה כשאומרים דסגידנא קמיה (ועיין כה"ח סי' קי"ג סקי"ב מה שפקפק ע"ז ואכמ"ל), ואם כן בודאי שנהגו לע"אך אי"ז ראיה דבודאי שעיקר אמירתו שהיא בשעת הוצאת ס"ת צריך לע"אז, וכל הנידון כאן הוא כשאומר אחר שכבר הושיבוהו ע"ג הבימה וכנ"ל.

בענין זה יתכן לדייק לומר בעמידה כמנהג הסידור הנ"ל שהבאנו לעיל, דהנה כתיב בספר עזרא (נחמיה ח' ה') וַיִּפְתַּח עֶזְרָא הַסֵּפֶר לְעֵינֵי כָל הָעָם כִּי מֵעַל כָּל הָעָם הָיָה וּכְפִתְחוֹ עָמְדוּ כָל הָעָם, וע"ז קאי דברי הזוהר בפ' ויקהל דף ר"ו ע"א, כד סליק ס"ת לתמן כדין בעאן כל עמא לסדרא גרמייהו לתתא באימתא בדחילו ברתת בזיע ולכוונא לבייהו כמה דהשתא קיימין על טורא דסיני לקבלא אורייתא ויהון צייתין וירכון אודנייהו, ולית רשו לעמא למפתח פומיהון אפילו במילי דאורייתא וכל שכן במלה אחרא אלא כלהו באימתא כמאן דלית ליה פומא והא אוקמוה, דכתיב (נחמיה ח) וכפתחו עמדו כל העם (שם) ואזני כל העם אל ספר התורה, אר"ש כד מפקין ס"ת בצבורא למקרא ביה מתפתחן תרעי שמייא דרחמין ומעוררין את האהבה לעילא ואבעי ליה לבר נש למימר הכי, בריך שמיה דמארי עלמא עכ"ל הזוהר, ואפשר דע"ז קאי ג"כ דברי רשב"י עה"פ וכפתחו עמדו כל העם, ומובן ג"כ למה אלו שנהגו בשעת פתיחת הספר נהגו להדיא דוקא לעמוד, דהרי בפסוק בעזרא שם מדבר על שעת פתיחת הס"ת, ואפשר ג"כ דכל מקורם לומר הבריך שמיה בשעת פתיחת הס"ת ולא בשעת פתיחת הארון [כפשטות הזוהר], הוא ממה שהביא הזוהר פסוק זה [ומיהו י"ל דקאי אדלעיל].

לסיכום עיקר זמן אמירת בריך שמיה הוא כאשר בין כך צריך לע"אך כאשר לא הספיק לאמרו עד שהושיבו את הס"ת על הבימה, אמנם ודאי שאין חובה לאמרו בעמידה אך יש בזה מנהג, ואולי יש לדייק כך בזוהר.

תגובת השואל ותשובה ע"ז

 {שלו' רב,
ראשית ישר כח, אך אבהיר את הדברים.

הכתוב בסידור כנסת הגדולה הוא כיון שלפי מנהגם אמירת בריך שמיה היא קודם הגבהת ספר תורה, וממילא נותרים הציבור עומדים עד לאחר ההגבהה, ואם כן אין ראיה לעצם העמידה.

ונדון זה שייך לפי מנהג רוב ככל קהילות תימן, שאומרים בריך שמיה אחר ההגבהה, וכבר יכולים לשבת מדינא.

אולם מהרי"ץ בעץ חיים דף ס"ג ע"ב כתב שאומרים אותה בעמידה, ולא פירש הטעם לכך, אלא סמיך ליה את גודל מעלתה וכו'.

וכפי הנראה מחמת כן כתב לעמוד, הגם כי ברוב המקומות כבר נהגו לשבת.

ובספר ישראל במעמדם פרק כ"ד סעיף א' עמד בענין העמידה בשעת פתיחת ההיכל בכלל, וכתב דיש ענין נוסף לעמוד בשביל מעלת וקדושת תפילת בריך שמיה שאומרים אז, ע"כ.

ומקורו ציין בהערה ח', על פי דברי מהרי"ץ בעץ חיים.

ואם כי נהיר דמסתברא דהוא טעמיה דמהרי"ץ, מכל מקום הנה לא כתב כן בפירוש, ואין ללמוד מדבריו לענין פתיחת ההיכל, כיון שלמנהגנו בריך שמיה נאמר אחרי ההגבהה ולא בשעת הפתיחה.

ואדרבא, מדברי הפוסקים שנקטו דמדינא אין צריכים לע"בשעת פתיחת ההיכל, כל זמן שלא הוציאו את הספר, משמע דאין חיוב לעמוד מפאת אמירת בריך שמיה לבדה, עיין שער הציון סימן קמ"ו ס"ק י"ח ושו"ת אגרות משה או"ח חלק ה' סימן ל"ח אות ד'.

והיינו לפי הדעות שאומרים בריך שמיה בעוד הספר מונח בהיכל, ולא לאלו הנוהגים לומר אחר הוצאתו דוקא.

}

תשובה

‏יום חמישי כ' ניסן תשע"ו

א.

לא הבנתי מהו החילוק בין אם המנהג להמשיך לעמוד לבין אם צריך מלכתחילה לע"אכן לגבי קדיש יש מן האחרונים שנקטו דמכיון שעומד לאיש"ר עומד גם להמשך הקדיש.

ב.

לא הבנתי מה הביא מדברי השעה"צ והאג"מ, הרי השעה"צ והאג"מ סוברים שרק בהוצאת הס"ת אומר בריך שמיה, ואפילו אם לא היו סוברין כן הרי יש פעמים שפותחין הארון לא מחמת קריאה"ת ואז אין אומרין בריך שמיה, וז"ל השער הציון, ולפי זה הוא הדין בעת שפותחין הארון, כי הלא בכל זה במקומה מונחת.

והעולם נוהגין בכל זה לעשות הידור לתורה ולעמוד.

וז"ל האג"מ שם [עם תוספת ביאור קצת], וכל זה הוא מדינא שכשהספר במקומו בארון אין צריך לעמוד מפניו.

אבל נהגו לעמוד כשאה"ק פתוח מאיזה טעם, כגון כשפותחין הארון לאמירת שיר הכבוד בשבת.

ואף באלו בתי כנסיות שאומרים בכל יום, פותחין הארון ועומדין כל הקהל.

וכן כשפותחין הארון לאמירת אבינו מלכנו בעשי"ת ובתעניות, וכן לתפילות מיוחדות בר"ה ויו"כ, שפותחין הארון ועומדין.

ויש מקומות שפותחין הארון לכל תפילת נעילה, שג"כ נוהגין לעמוד כל זמן תפילת נעילה אף שהוא דבר קשה להרבה אינשי וכו' עכ"ל.

א"כ להדיא מיירי כשפותחין הארון לשאר דברים ולא לקריאת התורה, וגם בשאר האחרונים שדנו בזה איני יודע אם הכרח דמיירו בקריאה"ת.

ומיהו אם בכה"ח או באחרונים הנוקטים שאומרים בריך שמיה בשעת פתיחת הארון קודם הוצאתה יזכירו ענין של שא"צ לע"בשעת פתיחת הארון לקריאה"ת" יהא זה ראיה.

מק"ט התשובה הוא: 117565 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/117565