בגיטין ס ע”א מבואר דמה שאסור לכתוב מגילה מן התורה כגון פרשת סוטה מותר לכתוב לסירוגין אף דאסור לכתוב מגילה לתינוק להתלמד בה, וכעי”ז מבואר להלכה בשו”ת הרמב”ם סי’ ז (ונדפסה תשובה זו בפאר הדור סי’ פח).

ובפת”ש סי’ רפג סק”ב בשם התשב”ץ ח”א סי’ ב הביא דכדי להתיר לכתוב מגילה מס”ת יכול לכתוב רק ראשי התיבות כגון וידב’ ה’ א’ מש’ לאמ’ דב’ א’.

אולם שם עדיין יש ראיה רק למה שנתבאר בגמ’ דבסירוגין אין איסור כתיבת מגילה, אבל עדיין אין בזה ראיה שלא יצטרך גניזה, צא ולמד דחלק מהאופנים המובאים שם להתיר כתיבת מגילה אף אין שייך להעלות בהם צד שיפטרו מגניזה עי”ש, אבל בא להתיר שם רק כתיבת מגילה, וכתב שם דמה שיפסול ס”ת מתיר בכתיבת מגילה מן התורה, משא”כ הנידון לעיל משרטוט הוא אופן שיכול לפטור משרטוט וגם מגניזה.

אבל בתשו’ הרמב”ם שם משמע שפוטר כתיבה דסירוגין אפי’ משרטוט (עי”ש שהשווה דין זה לדין ג’ וד’ תיבות שזה נאמר לענין שרטוט בפ”ק דגיטין ו ע”ב), וכן נראה מסתימת דברי הש”ך בנקה”כ יו”ד סי’ רפג סק”א שכך למד ג”כ ממה שתלה מיד דברי השו”ע שם (שהביא להלכה דברי תשובת הרמב”ם דלקמן לענין סירוגין לענין היתר כתיבת מגילה מן התורה בשורות ג’ ג’ תיבות בכל שורה) בפלוגתא אם ג’ תיבות בעו שרטוט או ד’ תיבות בעו שרטוט (ואף דגם אם נימא דאינו ברור שאין השורות מצטרפין מ”מ גם אינו ברור שלהלכה הוא ג’ תיבות, מ”מ מסתימת דברי הנקה”כ משמע שתלה בעיקר בנידון זה של ג’ תיבות לענין שרטוט משמע שכאן פטר גם משרטוט).

[אם כי צל”ע למה בפנים הש”ך כתב טעם דכיון ששינה שרי תיפוק ליה שאין זה כותב מקרא כלל כיון דג’ תיבות אפי’ שרטוט לא בעי לדעה זו דתליא בד’ תיבות, ויש לומר דשם שיש כמה שורות רצופות אע”ג דלא בעי שרטוט מ”מ חזי לאיצטרופי דלא גרע מד”ת שבע”פ שא”צ שרטוט כיון שאין בהם קדושת כתבי הקדש ומ”מ בעו גניזה, ולכן הוצרך לטעם דכיון ששינה שרי וטעם זה אינו פוטר מגניזה אלא מדינא דאין כותבין מגילות דכאן אין איסור זה כיון ששינה ואין בזה קדושת מקרא אלא קדושת ד”ת].

וסירוגין לפרש”י בגיטין דף ס שם היינו בראשי תיבות, אבל הרמב”ם שם פירש סירוגין דהיינו שכותב ג’ תיבות בכל שורה, וכן פסק השו”ע ביו”ד סי’ רפג ס”ג דבכה”ג מותר לכתוב מגילה לתינוק להתלמד בה (ומקורו מתשובת הרמב”ם הנ”ל שהובאה גם בעוד מקומות וכמ”ש באה”ג שם), אבל אם נצרף דברי רש”י שם עם דברי הרמב”ם לענין סירוגין פוטר משרטוט יצא לנו שראשי תיבות אינם צריכים שרטוט.

אולם יש לדחות דהיא הנותנת דהרמב”ם גופא שלמד דסירוגין היינו ג’ תיבות בכל שיטה הוצרך לומר דתליא בדין ג’ תיבות דאל”כ לא מצינו ידינו ורגלינו דהרי כל מה שפוטר כאן הוא מצד שאין בשיטה אחת יותר מג’ תיבות, אבל רש”י שמא יאמר דלא תליא הא בהא, ויל”ע.

עכ”פ אם נימא דבזה שוו רש”י ורמב”ם דהנזכר כאן שהוא סירוגין אינו טעון גניזה, יעוי’ ברמב”ן בפ”ק דגיטין שם מבואר דדין שרטוט הוא מחמת קדושת כתבי הקדש, ולפו”ר מבואר מזה דמה שכתוב בראשי תיבות אינו טעון גניזה, ועי’ עוד לקמן מה שאכתוב עוד בצד זה דאף אם נימא שא”צ שרטוט עדיין יש לדון דשמא לענין גניזה הדין שונה.

ומ”מ אף דאינו טעון גניזה לגבי מנהג ביזיון כגון לזורקו לאשפה הובא בשם הגריש”א והגרנ”ק (גנזי הקדש פ”ט ה”ט בהערה) שאין מועיל מה שרשום בראשי תיבות.

וכאן יש לדון מדין חדש דהנה נתבאר בפוסקים דלהלכה יש ספק אם ג’ תיבות מפסוק [באופן שאינו כותב ענין שלם מהפסוק] דינו כד’ תיבות או כב’ תיבות, דב’ תיבות אין טעון גניזה כשאינו ניכר שהוא פסוק וד’ תיבות צריך, ולגבי ג’ תיבות יש בזה ספק [ע”פ השו”ע יו”ד סי’ רפג וסי’ רפד ס”א], ונתבאר בתשובה אחרת [ד”ה האם מותר לשלב לשונות של פסוקים במכתב מודפס או דיגיטלי] בשם הגרח”ק וע”פ הפוסקים דכשיש צירוף נוסף מקילים בג’ תיבות משום ספק ספקא.

ולכן בניד”ד יש מקום לדון דמאחר שבס”ה אין כאן אלא ג’ תיבות וגם הם אינם כתובים אלא בראשי תיבות אפשר דאפי’ מנהג ביזיון מותר לזרקו.

ומאידך יש לדון דגבי שיעור דכתיבת ג’ וד’ תיבות הדין הוא שאם יש משמעות של דבר שלם במה שכותב א”כ צריך גניזה גם בב’ תיבות (כמו שנתבאר בתשובה הנ”ל), דלא גרע מתושבע”פ שאף שאין צריך שרטוט כיון שאין תושב”כ מ”מ צריך גניזה, וא”כ כאן כשכותב לק”י שיש משמעות במה שכותב שהרי מפורסם וידוע שהכוונה בזה הוא לפסוק, א”כ יש לדון שמא יצטרכו גניזה, ומה שאין צריך שרטוט הוא רק משום שאינו לשון מקרא אבל תורה יש בזה.

אולם למעשה מבואר בדברי הגריש”א הנ”ל שא”צ גניזה והטעם נראה משום שהוא הסכמת בנ”א להבין רמז זה אבל לא שיש כאן משהו מפורש בכתב, ודמי כעין למש”כ האג”מ לדברי רמזים שאינם מחייבים בגניזה.

ולמעשה לענין להשליכו במקום בזיון משמע שא”א דדברי הגרנ”ק הנ”ל לענין ראשי תיבות הם מסברא שיש בזה בזיון לכבוד שמים ונימוקו עמו שהרי בע”ז כה”ג היה בזה מצות ואבדתם את שמם, וכל מה שבע”ז מצוה לאבד בשכנגדו בשם שמים הוא אסור דכתיב לא תעשון כן לה’ אלקיכם, ממילא לפי דבריו ה”ה ברמז של ג’ תיבות שבפסוק בלבד וכ”ש כשא’ מן התיבות רומז לשם המיוחד.

ולענין אם יכול לחתוך הכיתוב מהשקית על מנת לזרוק שאר השקית, הדין הוא שמותר, ולא נתקדשה כל השקית, דלא גרע מהיה שם כתוב על ידות הכלים יגוד (שבת סא ע”א), ובשו”ע (יו”ד סי’ רעו סי”ג) כלי שהיה כתוב עליו שם קוצץ מקום השם וגונזו ע”כ, וכאן דאינו אלא ראשי תיבות לא חמור לענין שיכול לחותכו ולהשליך שאר הכלי לאשפה, אבל קיל מהתם דשם יש צדדים ואופנים שמחוייב לחתוך השם ולגנוז עכ”פ לחלק מהדעות, עי’ בפת”ש שם.