בב"י או"ח סי' לב הביא דברי רש"י לענין ניקב תוכו של ה"א שיש בזה ב' פירושים וכתב הרא"ש דפירוש ראשון עיקר, ונתקשה שם הב"י למה הביא הטור פירוש השני ותירץ דאולי לדינא מודה הרא"ש להפירוש השני. ובעניותי לא זכיתי להבין לא ...קרא עוד

בב"י או"ח סי' לב הביא דברי רש"י לענין ניקב תוכו של ה"א שיש בזה ב' פירושים וכתב הרא"ש דפירוש ראשון עיקר, ונתקשה שם הב"י למה הביא הטור פירוש השני ותירץ דאולי לדינא מודה הרא"ש להפירוש השני.

ובעניותי לא זכיתי להבין לא קושייתו ולא תירוצו, חדא, דהרי הטור הביא הפירוש השני ברש"י רק בלשון יש אומרים ואילו הפירוש הראשון הביא בסתמא וא"כ אזיל כהרא"ש שהעיקר כהפירוש הראשון, ועוד דהרי בדברי אותם יש אומרים רק הביא מסקנת דבריהם ואילו בפירוש הראשון שברש"י הביא כל פרטי הדין לפי סדר הגמ' ומבואר דסבר כן לעיקר בפירוש דברי הגמ', ולא עוד אלא שאחר שהביא היש אומרים שמפרשים שכהפירוש השני הביא דבירושלמי מוכח לא כן ולא עוד אלא שסיים שהלכה כהירושלמי בזה א"כ הביא דבריהם כשיטה בעלמא ולא להלכה כלל וא"כ שפיר מתברר דהטור סובר כהרא"ש.

וגם הב"י להלן מסכים בפירוש כוונת הטור בפירושו השני בדעת הטור דהלכה כהירושלמי בזה, ואף אחר זה מסכים עוד דלכל הראשונים המפרשים כפירוש השני שברש"י מסכימים דלהבבלי כשר ועם כל זה חשש להלכה להירושלמי כיון שהעיקר להטור כהפירוש השני שברש"י וכמו שהכריע הרא"ש, ועוד כתב הב"י להלן דמה שהכריע הטור לגבי רגל הה"א הוא משום שסובר הטור כהרא"ש דהעיקר כהפירוש השני.

וגם תירוצו לא זכיתי להבין דלפי תירוצו של הב"י נמצא דהרא"ש מסכים עם הנך ראשונים דניקב כולו כשר (דהרי זה שיטתם של אותם הראשונים המפרשים כהפירוש השני ברש"י כמבואר בב"י להלן) והרי אדרבה אם נאמר כן כ"ש דקשה דהרי הטור מכריע דלא כדבריהם וא"כ כ"ש דקשה דמצינו בזה דהטור אזיל דלא כהרא"ש והדרא קושיא לדוכתיה דהטור חולק על הרא"ש, ומיהו זה יש ליישב דאזיל כהצד דלהלן בב"י שהטור לא הכריע כהרא"ש בזה.

*

בב"י יו"ד סי' פז דייק מדברי הטור שכתב בהיתר ביצים מעורים "כמו שלל של ביצים המחובר באשכול" דמשמע שההיתר הוא בביצים שהם כמו האשכול ולא האשכול ממש.

וצ"ב דהרי שייך לומר דר"ל כמו המחוברים באשכול שהם עצמם מותרים, וכמו הו"ל כעין כגון (ושוב מצאתי שכ"כ כבר הארוך מש"ך דכמו היינו כגון, אבל בהשלמת הדברים דלקמן יש להוסיף בחידוד הקושי' דמאחר שנכנסים אנו לדחוקים גדולים על ידי דיוק זה של תיבת "כמו" שבטור, א"כ צ"ע למה לא נימא דעדיפא לן לפרש בטור תיבת "כמו" במשמעות כגון שאינו דוחק גדול, ואזי א"צ לדחוק כ"כ).

ועוד צ"ב דהרי הרא"ש שהוא מקור הטור כתב הלשון דהביצים המותרות הם "מעורות יפה"  ולשון זו לא משמע כמו שפירש הב"י ל' הטור דמעורות היינו רק שורייקי סומקי ונפרדות מן האשכול, אלא מעורות יפה משמע מחוברות, (אם כי אינו קושי' על הב"י, דהב"י גופיה כבר העיר דמהרא"ש לא משמע כפירוש הב"י בטור, שהרי כתב הב"י משמע מכל זה שאע"פ שעודם מחוברים באשכל וכו' אבל מדברי רבינו וכו' נראה שהוא מפרש כל שהיא מחוברת באשכול עדיין לא נגמרה וכו').

ועוד קשה דהרי הרא"ש והטור אזלי בשיטת רש"י והרי הב"י בנוסח הבדק הבית (כנדפס בטור הוצאת המאור) הביא לשון רש"י ואע"פ שמעורה עדיין בגידין של שדרה, ולשון זה להדיא מוכיח דהלשון מעורה היינו מחובר באשכול ולא שהוא נפרד עם שורייקי סומקי (אם כי גם בזה אינו קושי' על הב"י סובר הב"י דהטור נקט דלא כדמשמע מרש"י והרא"ש וכנ"ל, וכ"ה בטור המאור המתוקן ע"פ הבדק הבית, דכ' הב"י שם דגם ברש"י משמע דלא כהטור, וכן הגיהו בחידושי הגהות על הטור, אבל הטור להדיא קאי בדעת רש"י ורש"י פירש וכו', א"כ סובר הב"י דהטור למד ברש"י דלא כדמשמע ברש"י שלפניו ובהרא"ש בדעתו).

ועוד קשה דבמקור הסוגי' בפ"ק דביצה ז ע"א מוכח מתרי לישני דלת"ק מותר אפי' במחוברות ממש בשלל, דהרי  ללישנא קמא אמרי' התם דמאן תנא מן השלל מותר דלא כר' יעקב (ואביי דחי דלענין טומאה מודה ר' יעקב אבל עכ"פ לענין איסורא ת"ק שרי מן האשכול ממש), וללישנא בתרא מוכח ג"כ דמש"כ מן האשכול אסור לאביי היינו מבשר האשכול ואילו המחובר בבשר האשכול שרי, וגם לרב יוסף שם דמפרש דמחובר באשכול אסור הרי איהו מפרש לה כר' יעקב ודלא כת"ק דשרי (ובחשבון יוצא דאפי' לרב יוסף בלישנא קמא אתיא פירוש הברייתא כמו אביי בלישנא בתרא), א"כ לכולהו אמוראי בב' הלישני יוצא דלת"ק המחובר בשלל שרי והרי הלכה כת"ק ודלא כר' יעקב, ועכ"פ בטור ודאי קאי אליבא דת"ק דהרי מביא שם דברי רש"י.

ורבינו יהונתן המובא בא"ח הל' מאכ"ס סי' עב שהביא הב"י סובר כעין מה שפירש הב"י בדעת הטור אבל הוא אפשר דבאמת סובר דהלכה כר' יעקב כיון דאביי בלישנא קמא מפרש הברייתא אליביה דר' יעקב, א"כ לדידיה לק"מ, אבל אם נפרש כן בטור קשה כנ"ל.

 

קרא פחות
0

במגילה ג ע"א מבואר דתרגום של נביאים נתגלה על ידי יונתן בן עוזיאל כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל, אפשר דעיקר הקפידא בתרגום הנקרא בבהכנ"ס שיתרגמו דוקא בתרגום זה, אבל שלא בבהכנ"ס אין איסור בלימוד שאר המפרשים (וכיו"ב לגבי שנים ...קרא עוד

במגילה ג ע"א מבואר דתרגום של נביאים נתגלה על ידי יונתן בן עוזיאל כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל, אפשר דעיקר הקפידא בתרגום הנקרא בבהכנ"ס שיתרגמו דוקא בתרגום זה, אבל שלא בבהכנ"ס אין איסור בלימוד שאר המפרשים (וכיו"ב לגבי שנים מקרא יש מהפוסקים שהזכירו דאין להשתמש במקום תרגום או פרש"י בפירוש שיש בו דברים דלא כחז"ל), ובזה ניחא דהמפרשים פירשו בכמה מקומות דלא כהתרגום, ובחידושי על הגמ' שם כתבתי בזה עוד.

קרא פחות
0

ברמ"א יו"ד סי' לה ס"ד כתב דביתרת בריאה שיש לה גומא חשיב פיצול ולא יתרת וכשרה ודוקא מגבה אבל מקמה פסולה, והנה ברמ"א לעיל פסק המנהג להכשיר יתרת מקמא, ולפ"ז לכאורה נמצאו כאן סברות הפוכות, דביתרת מקמא כשר ומגבה פסול ...קרא עוד

ברמ"א יו"ד סי' לה ס"ד כתב דביתרת בריאה שיש לה גומא חשיב פיצול ולא יתרת וכשרה ודוקא מגבה אבל מקמה פסולה, והנה ברמ"א לעיל פסק המנהג להכשיר יתרת מקמא, ולפ"ז לכאורה נמצאו כאן סברות הפוכות, דביתרת מקמא כשר ומגבה פסול ובפיצול מגבה כשר ומקמה פסול.

אם כי להסיר מחומר הקושי' הביאור הוא (עי' לקמן דברי הנו"כ) דיתרת הוא דבר הנעשה מטבע הבהמה עצמה ונברא בה כמו שאר אונות דיש בהמות שנוצר  אצלם יותר אונות, אבל פיצול הוא נעשה מחמת חיכוך הריאה בדפנות, ובהמה בריאה דרכה להיעשות יתרת רק מקמה כמ"ש בגמ' שהוכיחו כן מורדא (לפי הרמ"א וכמשנ"ת לעיל בדברי בביאור הרמ"א ועי' בבהגר"א לעיל), ומה שלא נעשה מקמה הוא מחמת חולי וטרפות, משא"כ פיצול שנעשה משפשוף הוא כעין חבורה שדרכה להיעשות בכל מקום רק שיש חילוק דאם הפיצול עומד עכשיו מקמה סופו להתפרק כמ"ש הרמ"א, ואם עומד מגבה אין סופו להתפרק, אבל יתרת מקמה כיון שהוא דבר שהוא מברייתו ולא עלה מחמת שפשוף או מכה אלא מטבע הבהמה לכך אין סופו להתפרק כלל.

אבל עדיין צ"ב מה שהביא אח"ז דאם נמצא יתרת נגד חריץ הורדא איכא פלוגתא אם לסמוך על החריץ של הורדא, תיפוק ליה שיש כאן יתרת מקמה, וא"כ אינו טריפה משום שהוא יתרת מקמה, והחריץ אינו הופכו לפיצול מקמה דפסול דמאחר שהחריץ הוא מכח הורדא ולא מחמת היתרת הלכך יש צד לומר דאין זה פיצול דפיצול הוא רק דבר שסמוך לו גומא שבאתה על ידי הפיצול.

ואולי באמת סובר הרמ"א דכל אונא שיש לידה חריץ אפילו מטבעה האונא נעשית מחמת החריץ וחשיב פיצול וממילא יש להטריף מקמא, אבל א"כ צ"ע למה יש צד להכשירה מחמת החריץ כיון שהוא פיצול מקמה, ואולי יש איזה אופן שיהיה סמוך לחריץ הורדא ובכל אופן הוא מגבה ולא מקמה, ואז מיושבת הקושיא האחרונה הנ"ל.

אבל אם נימא דהרמ"א מיירי כאן למנהג אותן המקומות שנזכרו לעיל בדבריו שמטריפין יתרת מקמא, ואז לדידהו אין כאן סברות הפוכות דפיצול נאמר רק לקולא ולא לחומרא, א"כ מיושבות הקושיות, דאין צד להטריף מגבה יותר מקמא, דלדעה זו לעולם מגבה יהיה חמור יותר (ורק בוורדא נאמר שצריכה להיות מקמא כיון שברייתה כך היא ומגבה הוא שינוי מברייתה), ואילו למנהג להכשיר יתרת מקמא הוא כשר בלאו הכי, ומ"מ עדיין יש סברות הפוכות בין סברא זו למנהג להכשיר יתרת מקמא, דלמנהג הנ"ל מחמירין במגבה יותר מקמה ולדעה זו נמצא צד חומרא במקמה יותר במגבה, וגם בלשון הרמ"א לא משמע דמיירי לפי מנהג שאינו מנהגו של הרמ"א.

וכך מבואר בכל הנו"כ בש"ך וט"ז סקי"ג ופר"ח דעיקר דברי הרמ"א מיירי גם למנהג דידן, אבל סוף דברי הרמ"א לענין חריץ דורדא נקט הש"ך סקל"ח ע"פ הרמ"א בד"מ דמיירי רק להפוסלים יתרת מקמא.

*

ספ"ב דר"ה בעובדא דר' יהושע שלקח מקלו ומעותיו בידו, שאלת אם ר"ה התענה באותו יוה"כ או לא, תשובה הנה זה פשיטא שקודם שקיבל דברי החכמים שהלך אצלם התענה שהרי סבר שהוא יו"כ, ולענין אחר שקיבל דבריהם נראה דאז כבר לא התענה, שהרי קיבל דבריהם  (ועי' בתפא"י בועז שם), ולא מסתבר לחלק בתנאים שהקל רק בשעה"ד מחמת תקנת ר"ג שיטול מקלו ומעותיו בידו ולא לגבי תענית, ועוד דעיקר טעם ר"ג שלא יעשה ר"י יוה"כ בזמן אחר ואם יתענה נמצא דעיקר דברי ר"ג עדיין לא נתקיימו, ועוד דקאמר ר"ג שקיבלת את דברי, וא"כ הרי לא קיבל את קביעתו, ועוד דאם חשש באותו יוה"כ לחשבונו א"כ הוצרך לחשוש לכל מועדים ורגלים אחרים עד סוף ימיו ולא אשתמיט תנא ותני שיש עוד חשבון אחר שיש לחוש לו בא"י במקום ששלוחי ב"ד מגיעין, ועוד דסוגיין דעלמא דקביעות ב"ד קובע ובלא קביעת ב"ד אינו נקבע ובחושבנא בלא ב"ד אינו נקבע וזה מפורש בהרבה מקומות במשנה (כמו נחקרו העדים וכו') ובגמ' ובמדרשים (עי' בפסדר"כ פ' החדש הזהלכם) ולא אשכחן מאן דפליג ע"ז, והיינו משום שגם ר' יהושע שלא סבר כן מתחילה מ"מ חזר בו.

קרא פחות
0

ואין להקשות דאטו ברשיעי עסקינן דאה"נ ברשיעי עסקינן שהקדימו את השטר שלא כדין וקנסום, וראה שו"ע חו"מ סי' מג ס"ז.

ואין להקשות דאטו ברשיעי עסקינן דאה"נ ברשיעי עסקינן שהקדימו את השטר שלא כדין וקנסום, וראה שו"ע חו"מ סי' מג ס"ז.

קרא פחות
0

נשאלתי מבני אליהו נ"י דפירש רש"י (במדבר כב יא) שבלעם אמר לשון קבה משום שהוא קשה מארה, אבל בלק אמר לשון ארה שהוא קל ממנו. וקשה דמלאכי בלק השניים כבר אמרו לשון קבה, דכתיב (שם יז) ולך נא קבה ...קרא עוד

נשאלתי מבני אליהו נ"י דפירש רש"י (במדבר כב יא) שבלעם אמר לשון קבה משום שהוא קשה מארה, אבל בלק אמר לשון ארה שהוא קל ממנו.

וקשה דמלאכי בלק השניים כבר אמרו לשון קבה, דכתיב (שם יז) ולך נא קבה לי, וצריך לומר דאף שבקרא נזכר שבלעם אמר לשון קבה לפני ה' צריך לומר שאמרה גם לפני מלאכי בלק הראשונים וכן פירש בספר משכיל לדוד על פרש"י עה"ת ועיין בספר תולדות יצחק (לרי"צ קארו) על פרש"י מש"כ לבאר בעוד אופן בשינוי קצת.

והיה מקום לבאר שבלק התחיל בלשון ארה מה שאין כן בלעם שהתחיל כבר מתחילתו גם בלשון קבה אבל לא נראה דלא חשיב כל כך התחלה כיון שכל עצמו של בלעם לא אמרה אלא אחר שבא אליו בלק.

קרא פחות
0