אונאה

שאלה

לכבוד הרב הגאון רבי עקיבא משה סילבר שליט"א

יישר כח על כל התשובות

שאלה: שבת ל: "שלח שלמה לבי מדרשא: אבא מת ומוטל בחמה, וכלבים של בית אבא רעבים, מה אעשה? שלחו ליה: חתוך נבלה והנח לפני הכלבים, ואביך - הנח עליו ככר או תינוק וטלטלו", וברש"י שם.

וצ"ב, דמבואר באבות שדרך ארץ להשיב על ראשון – ראשון, ועל אחרון – אחרון.

שאלה: שבת לא.

"בא לפני שמאי, אמר לו: כלום ראוי אני להיות כהן גדול? והלא כתיב בתורה והזר הקרב יומת".

וצ"ב, וכי הוא ראוי ליתן מוסר לגדול הדור?

שאלה: שבת לא.

"לימים נזדווגו שלשתן למקום אחד, אמרו: קפדנותו של שמאי בקשה לטורדנו מן העולם, ענוותנותו של הלל קרבנו תחת כנפי השכינה".

וצ"ב, כיצד דיברו בגנות תלמיד חכם? ועוד, לכאורה הווי לשון הרע, דהא כוונתם לגנאי, שהרי הם אוחזים שזהו גנאי?

שאלה: חגיגה ט.

"רבי שמעון בן מנסיא אומר: איזהו מעוות שאינו יכול להתקן - זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר.

אם תאמר בגונב וגוזל - יכול הוא להחזירו ויתקן.

רבי שמעון בן יוחי אומר: אין קורין מעוות אלא למי שהיה מתוקן בתחילה ונתעוות, ואיזה? זה תלמיד חכם הפורש מן התורה".

וצ"ב, דהרי אין דבר העומד בפני התשובה?

שאלה: שבת לב.

"תניא, רבן שמעון בן גמליאל אומר: הלכות הקדש תרומות ומעשרות הן הן גופי תורה, ונמסרו לעמי הארץ".

וצ"ב לחברים מעשרים לחומרה, מכל מקום.

ואף שזה אינו חובה – אבל אין זה קשור למה שהאמינה תורה למה שהם צריכים לאכול.

הא יכולים לעשר לחומרה.

שאלה: תרומות פרק יא מ"ט "וכהן ששכר פרה מישראל אף על פי שמזונותיה עליו לא יאכילנה כרשיני תרומה".

וצ"ב מ"ט, הרי שכירות ליומא – ממכר הוא.

שאלה: מגילת רות: "אל בנותי כי מר לי מאד מכם כי יצאה בי יד ה'" (א', י"ג), וכתב רש"י: אמר רב לוי: כל מקום שנאמר יד ה' – מכת דבר הוא.

וצ"ע, מלכים ב' (ג', ט"ו): "ועתה קחו לי מנגן, והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'".

שאלה: שבת פה.

"ומנא לן דהא דקים להו לרבנן מילתא היא", ופרש"י - בשיעור יניקה מילתא היא למיסמך עלה, ולומר בקיאין הן החכמים בעבודת אדמה, לידע כמה יונקים.

וצ"ב הא ודאי יש לנו לסמוך על החכמים, וודאי דבקאין הם בכל מילי.

שאלה: שבת לג: "בזמן שהצדיקים בדור - צדיקים נתפסים על הדור, אין צדיקים בדור - תינוקות של בית רבן נתפסים על הדור".

וצ"ב היכי משכחת לה שאין צדיקים בדור, הרי אמרינן בסוכה מה: לא פחות עלמא מתלתין ושיתא צדיקי דמקבלי אפי שכינה בכל יום.

ובעיקר המימרא מה ההבנה בזה שנתפסים הצדיקים ותשב"ר בעוון הדור דמה עונש איכא בזה לדור, ומה עשו אלו שצריכים למות.

יישר כח

אהרן אריה כהן

***

תשובה

לכבוד הרה"ג אהרן אריה כהן שליט"א

שאלה: שבת ל: "שלח שלמה לבי מדרשא: אבא מת ומוטל בחמה, וכלבים של בית אבא רעבים, מה אעשה? שלחו ליה: חתוך נבלה והנח לפני הכלבים, ואביך - הנח עליו ככר או תינוק וטלטלו", וברש"י שם.

וצ"ב, דמבואר באבות שדרך ארץ להשיב על ראשון – ראשון, ועל אחרון – אחרון.

תשובה: רק כשאין טעם אחר הגובר על טעם זה נוהג כהמשנה, אבל כשיש טעם הגובר על טעם זה משיב על אחרון ראשון, והטעם שהשיבו לו כן עי' בחת"ס בחידושיו כאן שכתב וז"ל, ולא יפה אמר שלמה.

פירש"י שהקדימוהו תשובת הכלב לתשובת הארי'.

והנה הוא בשאלתו הקדים אבא מת לטעמי' שהוא אמר ושבח אני את המתים והסנהדרין הקדימו כלבים לארי כשיטת אביי לא המתים יהללו יה, עכ"ל.

שאלה: שבת לא.

"בא לפני שמאי, אמר לו: כלום ראוי אני להיות כהן גדול? והלא כתיב בתורה והזר הקרב יומת".

וצ"ב, וכי הוא ראוי ליתן מוסר לגדול הדור?

תשובה: יש לתרץ בב' אופנים: א.

הוא בא בכח תביעה וטענה על מה שריחקו שמאי מלהתגייר ולא העמידו על טעותו, ובכך היה יכול לאבד חלקו מן העוה"ב, ולא בא לומר מוסר.

ב.

יתכן שעשה שלא כדין מטעמי דרך ארץ, ומ"מ הגמ' משמיעה הדברים לנו שיהיה מוסר לנו, כי הלכה כדרכו של הלל ולא כדרכו של שמאי.

שאלה: שבת לא.

"לימים נזדווגו שלשתן למקום אחד, אמרו: קפדנותו של שמאי בקשה לטורדנו מן העולם, ענוותנותו של הלל קרבנו תחת כנפי השכינה".

וצ"ב, כיצד דיברו בגנות תלמיד חכם? ועוד, לכאורה הווי לשון הרע, דהא כוונתם לגנאי, שהרי הם אוחזים שזהו גנאי?

תשובה: ידוע מה שיסדו האחרונים שלא היה זה חסרון במידותיו של שמאי ח"ו, אלא שיטת ב"ש לרחק את הטועים [לפי הענין] והם באו להשיג על שיטתו ולומר שאין לליך בדעה זו, שהרי וכו', ולדבר בדרכי עבודת ה' באופן הנ"ל לכאורה אי"ז לה"ר, שהר"ז כעין מש"כ החזו"א בקוב"א שמותר לדבר בדרגת מעלת הת"ח למי שזה נוגע לו לדעת מעלות הת"ח כמו שמותר לדבר בדרגת מעלות בעלי אומנין.

וכמו"כ אפשר לומר כהתירוץ הב' בשאלה הקודמת.

שאלה: שבת לב.

"תניא, רבן שמעון בן גמליאל אומר: הלכות הקדש תרומות ומעשרות הן הן גופי תורה, ונמסרו לעמי הארץ".

וצ"ב לחברים מעשרים לחומרה, מכל מקום.

ואף שזה אינו חובה – אבל אין זה קשור למה שהאמינה תורה למה שהם צריכים לאכול.

הא יכולים לעשר לחומרה.

תשובה: מדאורייתא אין חיוב לעשר כלל לאחר שהע"ה העיד שהוא מעושר, הרי שהתורה סמכה עליהם, כ"ה לפירוש הזה שברש"י.

שאלה: תרומות פרק יא מ"ט "וכהן ששכר פרה מישראל אף על פי שמזונותיה עליו לא יאכילנה כרשיני תרומה".

וצ"ב מ"ט, הרי שכירות ליומא – ממכר הוא.

תשובה: עי' בפירוש הון עשיר שם.

ובתפא"י ס"ק נג כתב וז"ל: דאין אומרים שכירות ליומא ממכר הוא רק גבי אונאה בשכירות מדכתיב גבי' ממכר יתירה [כתו' ב"מ דנ"ו ב' וע"ז דט"ו א'].

שאלה: מגילת רות: "אל בנותי כי מר לי מאד מכם כי יצאה בי יד ה'" (א', י"ג), וכתב רש"י: אמר רב לוי: כל מקום שנאמר יד ה' – מכת דבר הוא.

וצ"ע, מלכים ב' (ג', ט"ו): "ועתה קחו לי מנגן, והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'".

תשובה: אפשר דהכונה רק כשנאמר לרעה.

ואפשר לומר באופ"א דגם שם הרי באו להלחם על הגוים ולהרגם, ואפשר דלכן שייך הלשון יד ה' בזה.

שאלה: שבת פה.

"ומנא לן דהא דקים להו לרבנן מילתא היא", ופרש"י - בשיעור יניקה מילתא היא למיסמך עלה, ולומר בקיאין הן החכמים בעבודת אדמה, לידע כמה יונקים.

וצ"ב הא ודאי יש לנו לסמוך על החכמים, וודאי דבקאין הם בכל מילי.

תשובה הריטב"א שם כתב, ומנא לן דקים להו לרבנן מילתא היא.

פירוש מנא לן לסמוך בדיני תורה לדין אותם על פי חכמת התולדה אם לא קבלנוה בפירוש התורה שבעל פה ע"כ.

וכונתו שמה שקבעו חכמים שיעורין הם הלכה למשה מסיני אבל כאן היה ע"פ חכמת התולדה.

שאלה: חגיגה ט.

"רבי שמעון בן מנסיא אומר: איזהו מעוות שאינו יכול להתקן - זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר.

אם תאמר בגונב וגוזל - יכול הוא להחזירו ויתקן.

רבי שמעון בן יוחי אומר: אין קורין מעוות אלא למי שהיה מתוקן בתחילה ונתעוות, ואיזה? זה תלמיד חכם הפורש מן התורה".

וצ"ב, דהרי אין דבר העומד בפני התשובה?

תשובה: עי' בשו"ת מהרי"ט ח"ב או"ח סי' ח', שו"ת שאלת יעב"ץ ח"א סי' ע"ט, שו"ת שתי הלחם סי' ל"א, ובס' לב מבין על הרמב"ם הל' דעות פרק ו'.

שאלה: שבת לג: "בזמן שהצדיקים בדור - צדיקים נתפסים על הדור, אין צדיקים בדור - תינוקות של בית רבן נתפסים על הדור".

וצ"ב היכי משכחת לה שאין צדיקים בדור, הרי אמרינן בסוכה מה: לא פחות עלמא מתלתין ושיתא צדיקי דמקבלי אפי שכינה בכל יום.

תשובה: צ"ע, ואולי באופן שאין רוצים מן השמים להרגם מטעמים שיהיו.

שאלה: ובעיקר המימרא מה ההבנה בזה שנתפסים הצדיקים ותשב"ר בעוון הדור דמה עונש איכא בזה לדור, ומה עשו אלו שצריכים למות.

תשובה: כתב המהר"ל בח"א בשבת שם וז"ל, צדיקים נתפסים בעון הדור.

פירוש כי העיקר שהוא בדור נתפס בעון הדור, כאשר יש חטא בדור לוקח הקדוש ברוך הוא העיקר שהוא בדור שהוא נחשב כמו כל הדור.

וכאשר אין צדיקים תינוקת של בית רבן נתפסין, והם עיקר בדור בעבור הבל פה תורתם שהוא בלא חטא.

ודבר זה מבואר בכמה מקומות שהשי"ת לוקח עיקר הדור בעון הדור ואף על גב שלא חטא הלא כבר אמרו (סנהדרין כ"ז ב') כל ישראל עריבין זה בזה וכאשר נענש העיקר בדור דבר זה הוא כפרתן עכ"ל.

בכבוד רב

***

שאלה

כיון דקיימא לן שהמלוה על המשכון אין שביעית משמטת למה היה צריך הלל לתקן פרוזבול ולהשתמש בכח של הפקר בית דין אפשר להגיע לזה שאנשים ילוו בלי לחשוש על כספם על ידי הלואה על המשכון.

יוסף חיים בלוך

***

תשובה

בע"ה

יום חמישי י"ט אלול תשע"ו

לכבוד הרב בלוך שליט"א

שלום וברכה

הנה בעצם אם הלל תיקן תקנה זו חזינן שבני האדם לא הועיל להם מה שיש משכון, וזה לא הניח את דעתם, ולכן תיקן את התקנה, דהעיקר כאן תליא בדעת בני האדם, דגם אם הוא פתרון מועיל מ"מ אם אצל בני האדם אין הדבר מספיק בפועל, ממילא צריך תקנה שתספק את דעת בני האדם.

ומ"מ יש לראות מדוע דבר זה בעצם אינו מספיק אצל בני האדם.

ויתכן לומר שמכיון ואצל הלווים פעמים שאינם רוצים ליתן משכון, או שלפעמים אלא אין להם את האפשרות ממה ליתן משכון, או לפעמים שצריך ללוות בשוק מיד [או במדבר] והרי הוא אינו מסכים להלוות ללא משכון, ויתכן ג"כ שיש אנשים שאינם רוצים להכניס משכון לביתם, הן משום שאינם רוצים לקחת אחריות או מטעם אחר, לכן תקנו פרוזבול שלא יבוא לידי איסור זה של מניעה מלהלוות.

והנה יל"ע מה הדין האם צריך משכון בשוויה של כל ההלואה או לא, ובעצם זוהי מחלוקת בפוסקים בשו"ע סי' ס"ז סי"ב, שדעת הרמב"ם פ"ט ה"ד והר"ן והמאירי [גיטין ל"ז] שמשמט היתר על דמי המשכון, ואילו דעת החינוך [מצוה תע"ז] והרא"ש שאינו משמט, אבל מ"מ בקרקע א"צ שוויו, דהנה לדעת הרשב"ם בב"ב קנ"א דהטעם שתקנו חכמים פרוזבול על הקרקע הוא משום שבקרקע אין אונאה ויוכל להיו כנגד כל ההלואה, אבל התוס' חולקין ע"ז, ועיין תוס' הרא"ש קידושין כ"ו ב', ולפי שיטתם באמת היה שייך ליישב דמכיון שלפעמים הקרקע שיש ברשות בני האדם אינו מועיל להלואה [כגון שהוא טפי מפלגא] ולכן תקנו שיהיה פרוזבול שיועיל בכל גוני, מכיון שהפתרון של השעבוד קרקעות אינו מועיל בכל אופן, ויש אופנים שצריך עבורם פרוזבול, וגם ממילא לא סמכי בני האדם על פתרון זה משום שאינו מועיל בכל גוני, אבל לדעת הרשב"ם צ"ע מ"ט לא עשו השעבוד סתם.

[ורק יש לציין דבקרקע לא מהני סתם משכון אלא דבעינן שיהיה בתורת משכנתא שא"א לסלקו, עי' דרך אמונה פ"ט ה"ד ס"ק ע"ד].

וראיתי להמהרי"ל דיסקין זצ"ל [במאמרו הנדפס מכת"י בקובץ נזר התורה טז, תשס"ח עמ' כ"ד] דנחית לקושיא כעין זו, וכתב וז"ל, יש להקשות למה הוצרכו לכמים לתקנת פרוזבול, הרי במקום שיש למלוה קרקע יוכל להקנות קרקע זה ללוה, עם שיור במתנה זו, שישאר אצלו בגדר משכנתא דאינו משמט.

וראיתי בהמשך דבריו שתלה הדברים כעין מה שכתבנו עי"ש, אלא דלדידיה לא פשיטא ליה שבקרקעות השעבוד הוא על כל הקרקע לדעת הרשב"ם, ומאידך גם לפ"ד שאר הראשונים בזה שבקרקע יש אונאה בפלגא אלא שהטעם הוא משום קטינא דאביי [שיכול לגבות כמה פעמים דמי כולו ע"י שמחזיר הקרקע וחוזר וגובה ממנו], הסתפק שם ג"כ, דגם לדעה זו איכא למימר דיעשה שעבוד קרקעות, ומ"מ לכו"ע לא ברירא ליה דבאמת מהני בשעבוד לחול על כל ההלואה, ומ"מ אי איתא דבאמת לא מהני בכל האופנים לכל ההלואה סגי במה שהתקין פרוזבול לצרכים הללו.

אלא דאכתי יש להעיר ממה שכתב בלחם משנה הלכות מכירה פ"ז ה"א וז"ל, ואפילו נתן הערבון כו'.

משמע דפסק כרבי יוחנן דאמר כנגד כולו הוא קונה ותימה דבפ"ט מהל' שמיטה גבי מלוה על המשכון פסק דאינו משמט אלא כנגד החוב משמע דקסבר כנגדו הוא קונה דהא בגמרא בפ' הזהב אמרינן לימא כתנאי וכו' ומדמינן מלוה על המשכון לערבון ולהרא"ש ז"ל ניחא דפסק במשכון דמשמט כנגד כולו.

וי"ל דס"ל לרבינו ז"ל דאע"ג דבערבון קונה כנגד כולו במשכון אינו משמט אלא כנגדו משום דבשאר קרינן ביה לא יגוש וכמו שכתבו התוס' ז"ל וע"כ צ"ל כן כדי שלא יאמר לסברת ר' יוחנן תנאי היא עכ"ל.

ולכאורה פשטות מסקנת דבריו לדעת הרמב"ם לפי החישוב צריך להיות שבעירבון יהיה הדין אכן שמועיל כנגד כולו, וגם אם הלח"מ גופיה אין כונתו לחילוק זה מ"מ משמע לי באחרונים אחרים שדעתם לחלק כן, ועי' מרכבת המשנה שם (חעלמא), ובאבן האזל שם, וא"כ גם לדעת הרמב"ם שבמשכון אינו משמט כנגד כולו עדיין תהיה קשה קושייתך שיעשו עירבון ויועיל.

וע"כ צ"ל כמו שכתבתי מתחילה לתרץ דאינשי לא ניחא להו להיות תלויין במשכון מאיזה טעם שיהיה, ולכן תיקן פרוזבול.

[וראיתי למרן הגרח"ק שליט"א שכתב בתוך דבריו בדרך אמונה [הלכות שמיטה ויובל פ"ט ה"ד ביהה"ל] וז"ל, ולכך אין דרך בנ"א להלוות ואף על גב דיכול ליטול משכון לפני ההלואה זה לא שכיח כולי האי ע"כ, ואולי דוקא באופן הנזכר שם שמלוה על מנת שלא לתובעו ס"ל שצריך שיהיה משכון דוקא קודם הלואה, ולא עיינתי בזה כעת כראוי ועי"ש].

לסיכום: משכון אינו מספק את כל צרכי בני האדם, הן מצד שהלוה אינו רוצה או שהמלוה אינו רוצה, או שהמשכון אינו מועיל כנגד כל ההלואה, ולכן היו צריכין לתקן דבר שיועיל לתמיד.

***