לא (ראה אג"מ או"ח ח"ה סי' יב, וראה גם הליכ"ש תפילה פ"ח סק"ד), והיינו באופן שאין שום חשש מצד צניעות, דבלא זה יש איסור טפח באשה וכו', וגם כשאין חשש זה יש לשים לב דבכל גווני איכא איסור הסתכלות בשעת תפילה, (כגון באחרת אפי' פחות מטפח באצבע קטנה על הדרך המבואר בחזו"א סי' טז סק"ז), וה"ה מחשבה כדלקמן, [וכ"ז בלא להיכנס לנידון מצד עצם איסור הסתכלות מצד עצמו בלא התפילה].
ובחת"ס חו"מ סי' קצ משמע דאפי' באשתו אסור, אבל פשיטא דדינא דהחת"ס שם מיירי רק בהרהור והסתכלות, דאף שנזכר שם שאנו מפרישין הנשים מבהכנ"ס דבר פשוט דלצדדין קתני, ולא הובא זה לענין דין הרהור באשתו אלא כתוספת ראיה על הרחקת הרהור בשעת תפילה, אבל הרחקת אשתו א"צ במחיצה, דהרי זה פשוט שאין דין עשיית מחיצה בכל ברכה וברכהמ"ז וק"ש כשאוכל סעודה עם אשתו, דמעולם לא עלתה על דעת אדם כן, וכדמוכח גם בסוגיות בפ"ג דברכות וברש"י דאפי' ביותר מכך באשתו ליכא הרהורא לענין ק"ש, ומאידך גיסא בהרהור ממש נזכר בפוסקים להזהר אפי' בהרהור אשתו כשמניח תפילין וה"ה כשמתפלל.
ואף שאין הכרח שהחת"ס יודה שיש היתר באופן דידן מ"מ החת"ס לא מיירי בניד"ד וגם יש קצת צד סברא להתיר מצד עצמו באופן שבאקראי באים להתפלל וא"א להפריד, כיון שגם אם ההפרדה נצרכת מצד עצמה (כמבואר בסוכה נב ע"א), מ"מ אין מסתבר לאסור להתפלל מחמת שא"א לעשות המחיצה, ולפ"ז כל תפילה ברה"ר תיאסר [ולא מצד דינא דמצלי בבקתא], ואף שיש חיוב לעשות מחיצה, מ"מ בדרך אקראי כשאינו שייך א"א להטיל חיוב זה, ובפרט באופן שהמשתתפים הם בני משפחה שרגילים בהם ואין שייך בהם הרהור כ"כ (עי' יומא סט), ובלאו הכי נמצאים יחד, ואינו כמו כל מקום אחר שמפרידים לגמרי, ועי' באג"מ הנ"ל.
וכמובן שפשוט שיותר טוב לעשות מחיצה כששייך בקלות לעשות, וכשיש בזה תועלת לפי הענין (וכמובן שא"א לפרט מידי בזה מתי שייך תועלת ומתי לא דאין לדבר סוף).
מק"ט התשובה הוא: 122815 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/122815