ק"ש בסוף הזמן קודם ברכת התורה

{מודיעין עילית בע"ה יום ד' לסדר פרשת תולדות תשע"ו}

שאלה - כתב השו"ע (אורח חיים סי' מ"ז ס"ח), ויש להסתפק אי סגי בקורא ק"ש סמוך לה מיד בלי הפסק, ולכן יש ליזהר לברך ברכת התורה קודם אהבת עולם.

וביאר המ"ב סי' מז ס"ק יז די"ל דק"ש הוי רק כדברי תפלה כיון שאינו אומר זה לשם לימוד ועיין בביאור הגר"א שהוכיח בפשיטות דאין ק"ש מועיל לזה אח"כ מצאתי ג"כ בספר אליהו רבא שהביא כן מהרבה פוסקים ופסק כן להלכה עכ"ל.

ובאמת דנו הפוסקים על פסוקים הנאמרין דרך תפילה אם צריך לברך ברכה"ת, אך המ"ב פסק להחמיר בזה.

ואי' עוד בשולחן ערוך סימן נא - ואי' סעיף ד, צריך ליזהר מלהפסיק בדבור משיתחיל ברוך שאמר עד סוף י"ח, ובג"ה שם כתב, ואפי' לצורך מצוה אין לדבר בין ברוך שאמר לישתבח עכ"ל.

וכתב המשנה ברורה סק"י פשוט דאם מתיירא שיעבור זמן ק"ש קודם שיגיע לקרותה בסדר התפלה ושכח לאמרה קודם ברוך שאמר מותר לו להפסיק ולקרותה וכן אם שכח לברך ברכת התורה קודם התפלה מותר לו לברך באמצע פסוקי דזמרה ולומר אח"כ פסוקים הנוהגין די"א דאסור לומר אפילו פסוקי דזמרה קודם בה"ת ע"כ.

ויש לדון באופן שעומד לפני סו"ז ק"ש, ועדיין לא בירך ברכה"ת, דמחד גיסא עליו לקרוא ק"ש בתוך הזמן, ושמא בכה"ג עדיף ליה לסמוך על הפוטרין ק"ש מברכה"ת, כדי שלא יכשל באיסור איחור ק"ש שהוא איסור גמור, או דלמא כיון שעובר כאן איסור בקום ועשה לפי הדעות שמחוייב לברך, א"כ עדיף ליה שלא יקרא ק"ש בזמנה, דבכך עובר איסור רק בשב ואל תעשה.

תשובה כבר דנו והכריעו הפוסקים בשאלה זו, [ולא ידעתי למה שאל השואל זה שוב כעת], וראשית כל יש להביא דברי הגמ' והראשונים בזה, והנה איתא בברכות י"א ב' אריא"ש השכים לשנות עד שלא קרא ק"ש צריך לברך (ברכת התורה) משקרא ק"ש א"צ לברך, שכבר נפטר באהבה רבה.

וכ' התוס' שם ד"ה שכבר כו' וז"ל בירושלמי יש הא דאמרינן שכבר נפטר באהבה רבה והוא ששנה על אתר, פי' לאלתר שלמד מיד באותו מקום ע"כ.

והנה הב"י (או"ח סי' מ"ז סוד"ה ואם בא) תמה דלמ"ל להירושלמי למימר שצריך ללמוד מיד והרי לעולם הוא לומד על אתר שהרי קורא ק"ש מיד אחר ברכת אהבה רבה.

ותי' וז"ל ואפשר לומר דכבר אפשר שאינו קורא ק"ש סמוך לאהבה, דהא איכא מ"ד בסופ"ק דברכות דהא דתנן אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת והם ברכו וקראו עשרת הדברות שמע והי' אם שמוע, ברכה אחת היינו יוצר אור וא"כ אחר ק"ש אומר אהבה רבה, וכל כה"ג איצטרך הירושלמי לאשמעינן שאין ברכת אהבה רבה פוטרת מברכת התורה אלא כשלמד מיד.

ועוי"ל דק"ש ותפלה לא חשיבי לימוד לענין זה, דדברי תחנונים ותפילה לחוד, ודברי ת"ת לחוד, וק"ש כדברי תפלות הוא עכ"ל.

ובעצם ב' תירוצים אלו הם שורש ב' הדעות שהזכיר השואל בשאלה.

וז"ל הגרי"ש אלישיב זצ"ל, (הוב"ד בקובץ ישורון חלק ג ע' רלג), נשאלתי כמה וכמה פעמים במי שעומד לפני סוף זמן ק"ש ואין לו פנאי לומר גם ק"ש וגם ברכת התורה, והרי אסור ללמוד קודם ברכת התורה, א"כ האם יקרא ק"ש בלא ברכת התורה, או דאין היתר, דקריאת שמע הרי הוא כלימוד.

ואח"ז הביא דברי התוס' והב"י הנ"ל וכתב דלתירוץ הראשון בב"י נראה דאין ראיה להתיר לקרוא ק"ש קודם ברכת התורה [כיון שאהבה רבה היא ברכה בפני עצמה ולא תלויה בק"ש וכהוכחת הב"י, אפשר שהירושלמי מיירי כשקרא אהבה רבה בפני עצמה קודם ק"ש].

ואחר שהביא התירוץ הב' כתב, אמנם גם מתירוץ זה ליכא ראיה להתיר לקרוא ק"ש קודם ברכת התורה, דאפ"ל דק"ש בעי ברכת התורה לפניה והא דאינו יוצא בק"ש לאחר אהבה רבה, הינו משום שאהבה רבה לא נתקן לכתחילה כברכת התורה שהרי איכא ברכה מיוחדת לברכת התורה, אלא שאם לא בירך הברכה הראויה יוצא גם בברכת 'אהבה רבה', ולכן בעינן שיהא מינכר שהוא קורא אהבה רבה גם לשם ברכת התורה ולכן אינו יוצא בקריאת שמע כאילו למד, הרי אומר ק"ש דרך תפילה ולצאת ידי חובת ק"ש.

ועל כן הצריך הירושלמי לשנות על אתר לאחר התפילה כדי שיהא היכר שברכת אהבה רבה נאמרה כדי לצאת גם ידי ברכת התורה עכ"ל הגרי"ש זצ"ל, ומבואר בדבריו ז"ל דבאמת היה ס"ל בשלב זה דתליא בב' תירוצי הב"י הנ"ל שהם למעשה ב' הדעות שהזכיר השואל.

וכתב עוד וז"ל, אמנם נראה להוכיח מהא דכתב הפמ"ג (והביאו הביאור הלכה סי' מז ס"ז) שאם רוצה שלא לצאת ידי ברכת התורה באהבה רבה, יכול לכוין בפירוש שלא לצאת, ואז אליבא דכו"ע אינו יוצא חובת ברכת התורה, ויחזור ויברך לאחר התפילה.

מבואר שבכה"ג כשקורא ק"ש עדיין לא יצא ידי ברכת התורה, וע"כ דק"ש לא בעי ברכת התורה לפניה עכ"ל בספר שם, וא"כ דעתו שמותר לקרוא בכה"ג, ושכך היא דעת הפמ"ג והביאור הלכה, וכן הובא בשם הגריש"א בס' פניני תפילה עמ' ל"ח.

ומצאתי אח"ז עוד שהורה כך ג"כ החזו"א שיקרא ק"ש בלא הברכות בכה"ג, והובא בס' ארחות רבינו ח"ג עמ' ר"ג.

וכתב מרן הגרח"ק שליט"א בס' דעת נוטה עמ' קצ"ה שאם יספיק לקרוא ק"ש כזמן הגר"א יברך תחילה ברכה"ת.

ויש להוסיף על דבריו הללו דיש לידע דס"ל למרן לעיקר בלאו הכי כדעת הגר"א בזה, שכך היתה גם דעת החזו"א לעיקר ואכמ"ל.

אכן כ"א ישאל לרבותיו בגדר פסק ההלכה במחלוקת זו.

וכן בס' שיח השדה סי' א' כתב להתיר לקרות ק"ש קודם ברכה"ת בשעת הדחק ומ"מ מסיק בצ"ע.

וכן בשו"ת בצל החכמה ח"א סימן א וכן דן בזה, ובתחילה הציע דברי הב"י הנ"ל ואת ב' התירוצים כמשנ"ת, וכתב עוד להביא ראיה שק"ש חשובה כת"ת, והאריך שם טובא בכל השאלות והצדדין בזה, אי קי"ל ק"ש דאורייתא, ודין ב' הפרשיות, ומה דעת רוה"פ בברכה"ת אי מדאורייתא היא אם לא.

ולא שייך להביא כאן כל דבריו שם, ורק אביא מסקנתו וז"ל, העולה מכל מש"כ, א] שאסור לקרות ק"ש קודם ברכה"ת, אמנם אם יש צד ספק שע"י שיקדים לברך ברכה"ת יעבור זמן ק"ש בינתים, אז יקרא ק"ש תחילה, ואפי' אם גם כעת אינו ברור, שעדיין יקראנו בעונתו.

ומ"מ לא יקרא רק שתי פרשיות הראשונות אבל פרשת ציצית יקרא אחר ברכה"ת כשיתפלל.

- ב] אם אינו יודע לברך ברכה"ת לא יתבטל מלימודו אלא ילמוד ואח"כ יברך.

- ג] בפעולה אחת יכול לצאת ידי"ח ב' מצות אם מכוון לבו לכך עכ"ל.

ומצאתי עוד תשובת הג"ר שמואל אליעזר שטרן (בקובץ זכור לאברהם, חולון, תשס"ב - תשס"ג) שהביא בשם שו"ת מגדלות מרקחים או"ח סי' ה' שהעלה לאסור, והוא עצמו כתב מדנפשיה לחלוק עליו ולנטות לדברי בצל החכמה הנ"ל.

וכן ראיתי לחכ"א (ר' שמואל ישעי' יפה, בית אהרן וישראל שנה י"ד גליון ב' - פ"א) שהעלה כך ג"כ מדנפשיה ואח"כ מצא דברי הגריש"א הנ"ל, ע"ש באורך, וכן מצאתי עוד שדנו בזה.

היוצא מכ"ז שהפוסקים רובם ככולן כתבו להקל בזה, ומכללם הפמ"ג, המשנ"ב, החזו"א והגריש"א, והכי נקטינן.

מק"ט התשובה הוא: 117485 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/117485