מכתב למרן שליט"א

{כ"ד ניסן תשע"ה בס"ד}

לרבא דעמיה מדברנא דאומתיה בוצינא דנהורא מרן רבינו הגדול רשכבה"ג שליט"א

באתי בזה לפני כבוד הדר"ג בכמה דברים שנתקשיתי בעניי, אם יוכל לכתוב לי דעתו דע"ת ויניח את דעתי.

{א.

הנה החזו"א באו"ח סי' ק"מ חקר אם קודם יצי"מ ומ"ת קדשו ע"פ הראיה או חשבו ע"פ החשבון, ולא פשטה, והעתיק מרן שליט"א דבריו בסתמא בספרו הגדול שקל הקדש הלכות קידוש החודש פ"ה ה"ג סקי"ב, וכפל דבריו בבהה"ל פ"ד ה"ד די"ל דאז קדשו ע"פ הראי' כו' עכ"ל, והצעתי לפני מרן שליט"א במכתב דהרי תלמוד ערוך הוא בידינו בירו' פ"א דר"ה ה"ג דגרסי' התם לשעבר אלה מועדי ה' כו', [ועוד אי' שם לשעבר רבות עשית וכו', וכ"ז איתא גם בפס"ר ופסדר"כ פ' החדש].

והשיבני מרן שליט"א בכי"ק: יש"כ.

}

והנה אח"ז ראיתי דבאמת לא דבר ריק הוא, ובשמות רבה פרש' בא בפ' החדש הזה לכם אי', תני עשה ירח למועדים א"ל לדוד עד עד שאנו במצרים נטלנו חדשה של לבנה, הה"ד החדש הזה לכם, ואי' בשכל טוב (בראשית ל"ד כ"ה) עוד דמתחילה לא היו מונין ללבנה אלא לחמה, ומאידך בפרדר"א פ"ח פליג עכ"ז באריכות, וכאן הבן שואל שהרי הכל גלוי לפניו וגם בודאי מחמת ענותנותו כ' אלי כנ"ל, וא"כ הדרא קו' לדוכתה, והשתא מיהא מ"ט לא העתיק כ"ז בחיבורו.

תשובת מרן שליט"א: יפה העיר ויש"כ.

{ועיין עוד במש"כ בס' הר אפרים על המדר"י שם.

ובמה שכתבתי בחיבורי על המכילתא דרשב"י ריש פרק י"ב - מסכתא דפסחא בפתיחתא.

ב.

כתב מרן שליט"א בספרו תשובות הגר"ח ח"ב סי' תתרס"ז בדין ג' כתות בק"פ, דמה יהיה הדין אם יחיד לא שחט עם הג' כתות כדין, אם מותר אחר כך לשחוט הפסח ביחיד, והשיב ע"ז מרן שליט"א: כמדומה ששוחט.

[וכ"כ במנחת שלמה בפסחים ס"ד ובספר הליקוטים על הרמב"ם פ"א מק"פ בשם ס' ביתה יוסף].

}

והנה בפסחים פרק תמיד נשחט [דף ס"ד ב'] גבי ג' כתות, מספקא לן אי בבת אחת אי בזה אחר זה, הלכך בעינן שלש כתות של שלשים שלשים בני אדם, דאי בבת אחת הא איכא ואי בזה אחר זה הא איכא ע"כ.

ופרש"י או בזה אחר זה - שלש כתות של עשרה עשרה, הלכך שלש כתות בעינן, דילמא בזה אחר זה קאמר, ושל שלשים בעינן דילמא בבת אחת קאמר - ואינו יכול לשוחטו בפחות משלשים עכ"ל.

ולפ"ד מתבאר דלפי הצד בגמ' דבעי' ג' כתות בב"א א"א לשחוט בפחות מל', [וכ"מ לכאו' מדברי הגמ' בסוגי' אח"כ על חמשין].

וז"ל הצל"ח שם, ואי אפשר לעשות הפסח בפחות משלשים בני אדם, אפי' יהיה כמה כתות זה אחר זה צריך בכל פעם שלשים בני אדם, וא"כ הוצרכה העזרה להיות ננעלת פן יכנסו כל כך הרבה עד שישארו בחוץ פחות משלשים ולא יהיו אלו יכולים לעשות הפסח כלל וכו'.

וא"כ לדעת הרמב"ם שכתב בפ"א דאם היו פחות מחמשים לא ישחטו, א"כ ה"ה ביחיד שבא אחר ג' כתות לכאורה שלא ישחט, וצ"ע.

תשובת מרן שליט"א: יתכן שהוא המשך.

{יש להעיר על דבריו דבגמ' שם מבואר שכדי להחשיב שיצטרפו צריך שימתינו בפנים, וישנם דעות בראשונים דבעינן שימתינו מלשחוט, ולפ"ד אם שחטו אינם יכולים להצטרף אף אם עומדים שם, ותליא בגירסאות הגמ' שם, (עיין בחיבורי זבח פסח על הרמב"ם הל' קרבן פסח פ"א שהבאתי הדעות בזה), וא"כ בענינינו דמיירי בסתמא צ"ע שיתאפשר לצרף בסתם.

}

ג.

מרן שליט"א בספרו הגדול דרך אמונה הל' מתנ"ע פ"ז סקל"ח, הכריע כדעות הראשונים דערום שאמר כסוני לאו ערום ממש קאמר, ונתקשיתי בדעה זו, דהנה גרסי' בירושלמי פאה פ"ח ה"ו, רבי בא בר זבדי אמר איתפלגין רב ורבי יוחנן חד אמר מדקדקים בחיי נפשות וחרנא אמר אף בכסות אין מדקדקין מפני בריתו של אברהם אבינו, ואע"ג דקי"ל מיהא כמ"ד מדקדקין מ"מ שמעינן דבכה"ג פליגי שכך הוא הפשטות שאינו לבוש, ואפ"ה מדקדקין.

תשובת מרן שליט"א: אין לבוש כראוי.

{יש להעיר על דבריו, דהמפרשים שם ביארו 'מפני מילתו של אברהם אבינו' ר"ל שהוא מגולה, משום שאין לו בגדים לכסותו, וזהו הביאור הפשוט בירוש' כמ"ש, ואפשר שזוהי גופא כונת מרן שליט"א דס"ל לעיקר כהמפרשים שלא ביארו כפשוטו.

}

ד.

כתב רש"י שבת י"ג א', שאין דרך לישן אלא בקירוב בשר, כדכתיב: שארה כסותה ועונתה, ואמר מר שאר זה קירוב בשר, שאם אמר אי איפשי אלא היא בבגדה והוא בבגדו יוציא ויתן כתובה, במסכת כתובות (מ"ח א'), עכ"ל.

ואמנם עיקר הענין של שנה בקירוב בשר שכך הוא הדרך מבואר בגמ' שבת שם, אבל מנ"ל לרש"י שיוציא ויתן כתובה קאי גם ע"ז, דבכתובות שם מבואר להדיא דמיירי על שעת תשמיש, וז"ל הגמ' שם: תני רב יוסף, שארה זו קרוב בשר, שלא ינהג בה מנהג פרסיים, שמשמשין מטותיהן בלבושיהן, מסייע ליה לרב הונא, דאמר רב הונא האומר אי אפשי אלא אני בבגדי והיא בבגדה יוציא ונותן כתובה, עכ"ל.

ולפ"ז צ"ע מנ"ל לרש"י הא, [וכן ראיתי ב'ערכי תנאים ואמוראים' לחד מן קמאי שכתב לפרש כרש"י מהגמ' דכתובות כנ"ל, וגם זה צ"ע].

תשובת מרן שליט"א: היינו הך.

{כונתו דהכל כלול במצות עונה, וגם השינה בקירוב בשר היא חלק ממצות עונה, ויש להעיר דהנה בגמ' בשבת שם מבואר דאין דרך כלל לישן בלא קירוב בשר ושינה בלא קירוב בשר חשיב שינוי והיכר, ומאידך מצות עונה לרוב בנ"א אינו בכל יום, אלא רק לכגון רב שמואל בר שילת שהי"ל תנאים מיוחדים כמ"ש בכתובות.

ואי איתא שזה כלול במצות עונה הו"ל למתני' לפרש חיוב זה שהרי הוא חיוב חוץ מחיוב התשמיש ואף יותר תדיר ממנו, וכי היכי דחשיב התם אוכלת בלילי שבת.

}

ה.

בענין כלה שפירסה נדה דאיתא בפ"ק דכתובות ד' א' שאסורה ביחוד, כתב בספר נתיבות לשבת דגם אסור לבעלה להסכל ביופיה, [והביאו דבריו בס' בדי השלחן הל' נדה, ובאוצר הפוסקים באה"ע, ובס' מנהג ישראל תורה חלק אהע"ז בענין חופת נדה].

ודבריו צ"ע דהתם בכתובות גרסי' וכן מי שפירסה אשתו נדה הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים ואין מונעין תכשיטין מן הכלה כל ל' יום, ופרש"י התם (גבי אבילות לעיל מינה), אין אוסרין עליה תכשיטיה שלא תתגנה על בעלה, וה"נ אמרי' בפ"ח דיומא ע"ח ב' גבי יוה"כ.

וז"ל התו' הרא"ש, וכעי"ז בפסקיו פ"א סי' ו', אין מונעין תכשיטין מן הכלה כלומר אם אירע לכלה אבל בתוך שלשים לחופתה אין מונעין ממנה תכשיטין ואפי' בתוך שבעה לאבלה כדי שלא תתגנה על בעלה דכל שלשים של חופתה זמן שמחת חתן וכלה הוא וצריכה שלא תנוול את עצמה, ע"כ.

והנה ע"ז אמרו במסכת שבת ס"ד ב', זקנים הראשונים אמרו שלא תכחול ולא תפקוס ולא תתקשט בבגדי צבעונין עד שבא רבי עקיבא ולימד אם כן אתה מגנה על בעלה ונמצא בעלה מגרשה אלא מה תלמוד לומר והדוה בנדתה בנדתה תהא עד שתבא במים, ואם מותר לה להתקשט שלא תתגנה על בעלה א"כ כ"ש דשרי לי' להביט בה.

[וכה"ג ביותר אשכחנא דמש"ה אפי' בהסתכלות בא"א בכתו' י"ז א' אי' למאן דשרי].

ולפ"ז צ"ע דדברי הס' הנזכר הן היפך שיטת הש"ס.

תשובת מרן שליט"א: היא צריכה שלא תתגנה, והוא צריך לא להסתכל וזה שלא לצורך { מייתור לשונו משמע דס"ל למרן שליט"א הכי אליבא דהלכתא, ולא רק לתרץ הדעה הנ"ל.

}.

{ז"ל הב"י יו"ד סי' קצ"ה, ומ"מ משמע דבשאר מקומות שאין דרך לכסותן מותר להסתכל בהן וכן נראה ממה שהתירו לה להתקשט בימי נדותה כדי שלא תתגנה על בעלה וממה שכתב הרמב"ם בפרק כ"א מהלכות איסורי ביאה (ה"ד) מותר אדם להביט באשתו נדה ואף על פי שהיא ערוה ואף על פי שיש לו הנאת לב ממנה בראייה הואיל והיא מותרת לו לאחר זמן אינו בא לידי מכשול אבל לא ישחק ולא יקל ראש עמה שמא ירגיל לעבירה ע"כ.

}

ומבואר מדבריו שלמד ההיתר להסכל באשתו נדה הוא ממה שהתירו לה להתקשט בימי נדותה, ולפ"ז ה"ה גם בזמן חופת נדה שמתקשטת כנ"ל, מותר לו להסתכל בה.

{ו.

ז"ל המהרש"א חגיגה י"ג ב', מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע, ולפי שהיה ישעיה בן כרך ונתגדל בירושלים בין מלכים כדאמרינן [מגילה י' ב'] דאמוץ ואמציה אחים הוו והיה רגיל במלכותא דארעא, לא היה מתמיה נמי כ"כ במלכותא דרקיעא, משא"כ יחזקאל שהיה בן כפר מהכהנים אשר בענתות ולא היה רגיל גם במלכותא דארעא, ולכך תמה כ"כ במלכותא דרקיעא, עכ"ל, ותמוה, דאה"נ ענתות זה היה עירו של ירמיה כמש"ש א' א', אבל לא אשכחן ביחזקאל, וגם לא מצאתי הצעיר כן בדרז"ל, [ולפו"ר משמע בחז"ל דרק ירמיה היה מענתות ולא יותר, עיין סנהדרין צ"ה א' ובריש האיכ"ר ופסדר"כ פי"ג, ומיהו זה יש לדחות].

}

תשובת מרן שליט"א: ירמי' הי' תלמיד צפני' שהי' נכד של ריק?? (חזקי'?) המלך כמש"כ בס' בשער המלך דף ל"ד א' {אין הדברים ברורים.

ונ"ב עיין צפניה פרק א, א דבר ה' אשר היה אל צפניה בן כושי בן גדליה בן אמריה בן חזקיה בימי יאשיהו בן אמון מלך יהודה.

}.

מק"ט התשובה הוא: 117445 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/117445