פשוט שלא יטול שכר על זה שכן כוונתו היתה לרעה, וכדכתיב ואשר שכר עליך את בלעם וגו’ לקללך ויהפוך ה’ וגו’ את הקללה לברכה וגו’ ומבואר בפסוק שם דאע”פ שהקללה נהפכה לברכה ופשטות הכתוב שהקללה נהפכה לגמרי לברכה מ”מ נענשים ע”ז, ואע”ג דבגמ’ סנהדרין אמרי’ שרק קללה אחת נהפכה לברכה מ”מ מדרשות חלוקות וכ”כ באהל יעקב להמגיד מדובנא עה”ת ללמוד מכאן דבר זה ועי”ש שהרחיב הדברים במשל, וכן הביא דבריו מרן הגרח”ק זיע”א בספר מנחת תודה לתלמידו הגר”ג הוניגסברג שליט”א עי”ש שהרחיב הרבה במעשה שהיה בענין זה.
ויש להוסיף עוד דגם גבי המן מבואר ברז”ל שרצה לעקור כל המועדים ונעשה עי”ז פורים היפך מה שרצה, ומשמע בחז”ל שלא נשכר המן עי”ז בסופו שמת ורצה לזכות לשכר בעולם האמת אלא להיפך.
ויש להוסיף דישראל שרצה לעשות עבירה ולא עשה לא נחשב לו כמ”ש בקידושין מ’ ואילו רצה לעשות מצוה ולא הצליח ולא עשה נחשב לו כמ”ש בברכות ו ע”א, אבל בגוי רצה לעשות עבירה ולא עשאה נחשבת לו כמ”ש בתוס’ דקידושין שם וכ”ה בירושלמי רפ”ק דפאה, ומשומד דינו כגוי לענין זה, דהא אפי’ בעבר ושנה כבר דינו כגוי לענין זה, דבמחשבה בעלמא כבר נענש, וכ”ש שבמחשבה לרע שנעשה מזה טובה שלא יטול שכר עי”ז.
ויש להוסיף דאי’ בספרי דמי שנאבד ממנו סלע ומצא עני לצדקה תיחשב לו וביארו עפ”ז הא דאי’ בספ”ק דב”ק טז ע”ב ויהיו מוכשלים בפניך הכשילם בבנ”א שאינם מהוגנים דאינם מתכוונים לטובה ואזי יחשב להם מצד התוצאה כהספרי הנ”ל, משא”כ עכשיו התפלל ירמיה שגם מעשה לא יהיה להם וגם מצד תוצאת הדבר לא יהיה להם, אבל כ”ז אם לא התכוונו לרעה משא”כ אם התכוונו לרעה בזה לא מהני כלל מה שהרוויח מזה העני.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 115
מק"ט התשובה הוא: 148920 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/148920
