תשובות

האם יברכו על בחירת דונאלד טרמפ לנשיא ארה”ב ברכת “הטוב והמטיב” בס”ד ליל ו’ תשרי ה’תשפ”ה לכבוד הרה”ג עקיבא משה סילבר שליט”א שלום וברכה וכט”ס! אחדשה”ט כנאה וכיאה באהבה רבה! בארצות הברית הד’ תשרי ה’תשפ”ה התקיימות בחירות לנשיאות, המתמודדים היו דונאלד טרמפ (שכבר היה נשיא ארה”ב לפני ארבע שנים) וקמלה האריס (אשה), המתמודד שזכה בבחירות הוא דונאלד טרמפ, והוא הולך להיות נשיא ארה”ב לארבע שנים הקרובות. ושואלים הלכו בו, האם יש לברך על בשורה טובה כזאת הטוב והמטיב כמו שפסק בשו”ע סימן רכ”ב סעיף א’ פסק השו”ע, וז”ל: על שמועות שהם טובות לו לבדו, מברך: שהחיינו; ואם הן טובות לו ולאחרים, מברך: הטוב והמטיב. עכ”ל. ולכאורה הבחירה של הנשיא דונאלד טרמפ לנשיא ארה”ב היא טובה מדינת ישראל כי כבר בכהונה שלו לפני ארבע שנים הוכיח שהוא טוב לישראל, ועשה עמהם כמה וכמה טובות. היה מי שהקשה שאף אחד לא יודע אם זה טוב. אבל יש להקשות עליו משו”ע (שם) סעיף ד’, וז”ל: מברך על הטובה: הטוב והמטיב אע”פ שירא שמא יבא לו רעה ממנו כגון שמצא מציאה וירא שמע ישמע למלך ויקח כל אשר לו וכו’.. עכ”ל. וכתב המשנ”ב (שם) ס”ק ה’, וז”ל: אע”פ שירא וכו’ – כי אין לנו להסתכל בעתיד שאפשר שלא יהיה כן (רמב”ם בפי’ המשנה). עכ”ל. עוד כתב המשנ”ב (שם) ס”ק ו’, וז”ל: כגון שמצא מציאה – וירא שיעלילו עליו ויקחו את אשר לו ומיירי שיש לו אנשי בית שיש בזה טובה גם להם ושייך ברכת הטוב והמטיב דאל”ה יש לו לברך רק שהחיינו. עכ”ל. הרי לנו שאע”פ שיתכן שהנשיא של ארה”ב דונאנלד טרמפ יתכן שיהיה איזה זמן שלא יהיה טוב ליהודים, אבל כעת על פניו אין סיבה שלא יהיה טובה, ואין לנו להסתכל על העתיד. ואשמח מאד לדעת מה דעת כבוד הרב בזה. בברכת התורה ולומדיה רן יוסף חיים מסעוד אביחצירא מח”ס מריח ניחוח עפולה ת”ו

הגרש”ז אוייערבך בהליכות שלמה הלכות תפילה עמ’ רנב כתב שרשאי להוסיף בנוסח הברכה לפי הענין כגון ותצילנו מתאונות דרכים או ממחבלים וכדו’ וכן כתה הגרמ”מ קארפ בספרו הליכות יום ביום ח”ד עמ’ תרמ והוכיח הכי מדברי הראבי”ה

בס”ד ליל כ”ז אלול ה’תשפ”ד לכבוד הרה”ג עקיבא משה סילבר שליט”א שלום וברכה וכט”ס! אחדשה”ט כנאה וכיאה באהבה רבה! דבריו של כת”ר בענין “אמירת סליחות קודם חצות”, פורסמו בגליון שלנו “מריח ניחוח” פרשת נצבים וילך ה’תשפ”ד (גליון 846), וכתב על הדברים הרה”ג עמנואל מולקנדוב שליט”א מח”ס שו”ת תורת הקדמונים ג’ חלקים (פתח תקוה ת”ו), וז”ל: שלום וברכה. מצורף מאמר תגובה בענין סליחות לפני חצות שדנת עם הרב סילבר. יש בו הרבה מקורות חדשים כפי שיראה המעיין. כתיבה וחתימה טובה. יישר כח על הכל. אמירת סליחות לפני חצות הלילה כשיש בדבר חיזוק והתעוררות דברי האר”י וגוריו במניעה מלומר סליחות וי”ג מדות לפני חצות הלילה ידועים דברי רבינו האר”י בשעה”כ [בדרושי תפלת ערבית דרוש א’] שכתב: גם דע כי בחצות לילה הראשונה אין ראוי לומר כלל שום סליחות ולא להזכיר י”ג מדות דויעבר זולתי בליל יום הכפורים עי”ש. והובא כלשונו בכה”ח בסי’ קל”א אות כ”ו עי”ש. וכ”כ האחרונים בסי’ תקס”ה, כמובא במ”ב שם אות י”ב. והנה לשון זו של האר”י ‘אין ראוי כלל’ – מצאנוה בעוד מקום בדבריו, בדרושי סדר שבת דרוש א’: ודע כי מורי ז”ל הזהרני בענין זה שנאמר, ונלע”ד שגם לכל בנ”א הוא צריך לעשות כן, והוא שיזהר ששום מין מלבוש וכיוצא בו מכל מה שלבש האדם בימי החול אין ראוי ללובשו ביום שבת ואפילו החלוק של שבת אין ראוי ללבשו בימי החול כלל עי”ש. ושם ודאי שאין זה בגדר סרך איסור אלא זהירות וחסידות בעלמא, ורובא דאינשי לא נהיגי ולא קפדי בהכי, וא”כ אפשר שגם הלשון האמורה בענין הסליחות קודם חצות ‘אין ראוי כלל’ כונתה ע”ד הזהירות והסוד, אבל אין בזה סרך איסור. אלא שהברכ”י בסי’ תקפ”א הביא מדברי שו”ת הרמ”ז סי’ ל’ שכתב בזה בדברים חמורים יותר, אולם המדקדק באריכות דבריו יראה שאין הדברים ברורים אצלו לגמרי, אלא סברא דיליה קאמר, וכתב ושנה כמה פעמים שכיון שלא מצאנו למי שיתיר זאת להדיא – אין לנהוג כן, ואעתיק קצת מלשונו הנוגע לענינינו; אין ספק ‘לקוצר השגתי’ שמנהג טעות הוא וראוי למונעו וכו’, ומה גם בנד”ד ‘שאין לו משען ומשענה’ והמיעוט שהחזיקוהו בטלי במיעוטן כי הלא בכל ארץ אשכנז ופולוניא וארצות המערב ואחרון אחרון חביב בא”י תוב”ב ‘אין אחד שינהגו ככה’ וכו’. ומעתה כיון שדבר זה לא הוזכר בגמרא ‘ולא בשום פוסק הנודע לנו’ מי יערב לבו לגשת בקום עשה נגד משכילי בני ישראל וכו’ עי”ש. וכבר קדם אותו מהר”ם נגרין בספרו ראש אשמורות [קושטא ש”ל] בתחלת הספר, שכתב שעתה מקרוב נטתה אשורם מני הדרך ומרבים קצת בתפלה ותחנונים אחר תפלת הערבית כי ראו להקל מעליהם עול טורח ההשכמה והקימה ממטתם ועלה על דעתם כי בזה יצאו ידי חובתם וכו’. וכתב טעם פשטי כיון שעדיין דעתם מעורבת בעניני היום והאכילה והשתיה וכו’ [וטעם זה נכון גם לאומרים לאחר חצות הלילה]. והוסיף: ועוד כי לפי דעת חכמי האמת אין מקום להזכרת י”ג מדות בתחלת הלילה אשר אז תחלת זמן ממשלת מדת הדין ועל כיוצא בזה נאמר דברים כה ד לא תחסום שור בדישו רק הנאות הוא לאומרם מחצות לילה ואילך אשר אז מתחיל זמן התעוררות הרחמים עי”ש. מקורות בדברי הקדמונים שאמרו סליחות קודם חצות הלילה אולם בתשובות הגאונים החדשות [אופק] סי’ ק”צ מבואר שהיו נוהגים בזמנם לקום ‘בשליש הלילה’ לומר תחנונים ‘ופסוקי דרחמי’, וקיימו המנהג, וז”ל וששאלתם באותן עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים עומדין בחצי הלילה ‘או בשליש הלילה’ ואומרים תחנונים ופסוקי דרחמי ולאחר שגומרין חוזרין לבתיהם וישינים עד הבקר, ובימים יושבין בשווקים וברחובות ועסוקין בסיחת חולין, ולא היה יפה שאותן תחנונים שמתפללים בלילות ישנו ויתפללו אותן בימים ואל ישבו בשווקים ומתענין. והשיבו: אם היו באין ואומרין תחנונים ביום כך היה יפה, אלא שמא יש בהן בני אדם עניים שסומכין על מעשה ידיהם ואם אתה גוזר עליהם שיבאו ביום נמצאת אתה מכשלן שלא יבאו ביום ולא בלילה ואין גוזרין גזירה על הציבור אלא אם כן רוב הצבור יכולין לעמד בה, ומוטב שיבאו בלילה משלא יבאו לא ביום ולא בלילה, שכשיבאו מהן מכוונים את דעתם ומהם שוברין את לבם ומהם בוכים, ושמא מתוך אותה בכיה ומתוך אותן תחנונים ומתוך אותה שפיכות לב שמא יעשה הקב”ה בקשתם ויחוס עליהם ויצילם, וכך עושין בכאן שאין באין אלא בלילה ע”כ. ורבינו יצחק אבן גיאת באחד מפיוטיו לסליחות [מעמד לליל א’, וכפי שנדפס ב’שפתי רננות, סליחות כמנהג ג’רבא ולוב] כתב: לבב שפכה בראש אשמורת התיכונה והקיצונה עי”ש. ור’ זכריה אלצ’אהרי [מחכמי תימן בדורו של הב”י] כתב בספרו ‘ספר המוסר’ עמ’ 155 [המחברת הכ”ד, משנת של”ט]: ואהיה משתדל לקום בחצי הלילה לבקש רחמים מלפני נורא עלילה. ובהגיע חודש אלול הידוע אשר לסליחות ותחנונים קבוע, ואוסיף על משמרתי עד אין חקר, מאשמורת התיכונה עד אור הבוקר עי”ש. וא”כ מה שטען הרמ”ז שלא נמצא כן בשום פוסק ואין לו משען ומשענה וכו’ – הנה נמצא לזה משען ומשענה, ומסתבר מאוד שהרמ”ז לא היה מונע אותם אם היה רואה את מנהג הגאונים הנ”ל וסברתם. מו”מ בדברי הרמ”ז שהחמיר בענין זה מאוד עוד יש להעיר, שמה שכתב הרמ”ז שגם בארץ פולוניא לא נהגו כן – בספר משמרת שלום [מקוידינוב] סי’ מ”א ס”ד כתב להיפך מזה, וז”ל אותם שקשה להם לעמוד באשמורת לומר סליחות יאמרו בחצות הלילה. ואותם שקשה להם להמתין או שלא יהיה להם מנין אז יכולים לומר אחר שעה עשירית מחצות היום, דהיינו בב’ שעות שקודם חצות הלילה ע”כ. וכתב בביאור שלמד כן מדברי סידור רבי זלמן לענין הבכיה על החורבן שאפשר כבר מב’ שעות לפני חצות, וכתב: וא”כ פשוט דה”ה לסליחות. וכן נהגו כמה צדיקים וגדולים, וכמדומה לי כמעט בבירור ששמעתי מאבא מארי שכן נהג הצדיק מופה”ד מהר”י מרוזין ע”כ. הרי שבארץ פולניא נהגו לומר לפני חצות, אע”פ שראו את דבריו של הרמ”ז המובאים בברכ”י ובשע”ת. ומה שכתב הרמ”ז שלא נהגו בכל קהלות ישראל לומר סליחות לפני חצות – הנה למטוניה דמר, הרי לא נהגו בתקופתם לומר גם לאחר חצות אלא רק באשמורת הבוקר, ורק בדור האחרון התחילו לומר סליחות לאחר חצות, ואטו נאמר שיש להביא ראיה ממנהג זה שאין לומר סליחות לאחר חצות אלא באשמורת? אלא ודאי שהמנהג היה לומר באשמורת כיון שזו העת רצון הכי גדולה, וגם כי סדר היום בזמנם היה שישנים מוקדם וקמים מוקדם, אבל אין להביא ראיה מזה ש’אסור’ לומר סליחות קודם חצות. והנה עיקר חילו של הרמ”ז הוא משום ‘לא תחסום שור בדישו’, שהלילה הוא עת שליטת הדינים, ואין לנו לעורר רחמים של הי”ג מדות בזמן כזה, והביא ראיה גם מזה שאין נפילת אפים בלילה מאותו הטעם עי”ש. אולם ב’ תשובות בדבר; חדא, ע”פ דברי הרדב”ז בכמה מקומות שכתב שענין זה של ‘לא תחסום שור בדישו’ נאמר דוקא ‘בעשיית מעשה מצוה’ ולא ‘בדיבור’; כ”כ בספרו מצודת דוד מצוה קע”ט [כלאי הכרם] וז”ל: ובזמן שהיא פועלת ברחמים אין לערב שם דין, ובזמן שהיא פועלת דין אין לערב שם רחמים, כדאיתא “לא תחסום שור בדישו”, אלא ע”י תפלה ותחנונים מעט מעט, ולא לכוף ע”י מעשה למטה עי”ש. וכן במצוה תקצ”א שם כתב: וכאשר יניח ידו וגבר עמלק. וכי משה היה עושה שיגבר עמלק? אלא אסור לאדם לשהות ג’ שעות וכפיו פרושות השמים [עכ”ל ספר הבהיר]. וטעם האיסור שלא יטריח יותר מדאי וימשוך לריב. אי נמי שאסור לבטל מנהגו של עולם, כלומר להפסיק צנורי הכוחות המשפיעים לאומות, רק מעט מעט בתפלה ובתחנונים כדאיתא “לא תחסום שור בדישו” עי”ש. ולפ”ז אין ראיה מנפילת אפים, ששם הוי ‘מעשה’ של נפילת אפים, אולם בתחנונים בעלמא אין חשש זה. ואידך, שמצאנו בעוד מקומות שכתבו המקובלים שלא לעשות ענינים שיש בהם ‘לא תחסום שור בדישו’, ואעפ”כ אין אנו מחמירים כן אלא בלכתחלה ולא עושים מזה עסק גדול לאסור איסר; נתינת צדקה בלילה בספר בני יששכר [מאמרי חודש ניסן, מאמר ד’, טיול בפרדס דרוש ה’] כתב שבלילה זמן שליטת החיצונים ותרעין דגן עדן סתומים עד שאפילו צדקה אין מהראוי לחלק בלילה כמו שכתב האריז”ל [פע”ח שער מנחה ומעריב פ”ב] (והוא מהגמ’ ירושלמי [פאה ל”ז ע”ב] משום לא תחסום שור בדישו) עי”ש. וכ”כ הבא”ח בספרו בן יהוידע שבועות ט”ו ע”ב בביאור הדין שאין בנין בהמ”ק בלילה, וכתב שהוא משום לא תחסום שור בדישו, וכמו שאמרו דאין נותנין צדקה בלילה שזה דבר נגדיי לחיצונים ששליטתם בלילה עי”ש. וכ”כ בשו”ת התעוררות תשובה ח”א סי’ ק”ו שזה הטעם לדין זה עי”ש. אולם גם בזה, בדברי האר”י עצמם בדרושי הלילה דרוש א’ כתב בזה”ל: ובענין הצדקה ‘אין צורך’ לתת קודם תפלת ערבית כמו בשחרית יען שעתה הוא זמן דינים קשים ע”כ. ודייק מדברי בספר דברי תורה [מונקאטש] ח”א סי’ קי”ז שרק לגבאי צדקה אין ‘צריך’ לתת לפני ערבית, אבל אם בא עני לפניו חייב לתת לו צדקה עיש”ב. והביאו בשו”ת יבי”א ח”ט יו”ד סי’ ט”ו וכתב: ולכן פעמים רבות שנזדמן לנו להתרים את הקהל בסוף שיעור תורה שמתקיים בלילה, לא היינו דוחים הדבר כלל, כי הקהל מתאסף בלילה לשמוע השיעור, ומצוה גוררת מצוה, ואם לא עכשיו אימתי. ולכן היינו מתרימים את הקהל בלילה לצורך עניים ואביונים או יתומים ואלמנות וכיו”ב. וכ”ש שיש להתיר להתרים את הקהל בלילה לצורך מוסד של תורה, כגון ישיבות או תלמודי תורה, כשיש צורך דחוף להתרימם בלילה. ואע”פ שכתבנו בשם הפתח עינים שבשאר צדקה לא נכון לעשות בלילה, מ”מ אין זה מוכרח עי”ש. הרי שגם בדבר זה שיש חשש של ‘לא תחסום שור בדישו’, וכפי שכתבו האחרונים הנ”ל – כתב הרב זצ”ל שלצורך חיזוק התורה ומוסדות החסד וכדומה – לא נמנעים מלהתרים בלילה. וא”כ גם בנ”ד של סליחות שמקרב לבותיהם של ישראל לאביהם שבשמים וגדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד – שאין להמנע ולמנוע את הרבים מלהתחנן ולומר סליחות קודם חצות אם לא יבואו לאחר חצות, ורחמנא לבא בעי. קריאת תנ”ך בלילה ובשער המצוות פרשת ואתחנן כתב: בשאר לילי השבוע ‘אין ראוי’ לקרא מקרא לפי שהמקרא הוא בעשייה והלילה עצמה הוא בחינת עשייה והכל הוא דינין ואין ראוי לעורר הדינין ע”כ. והובא באחרונים בסי’ רל”ז עי”ש. וכתב בשו”ת רב פעלים ח”ב סי’ ב’ שנראה שהוא על דרך לא תחסום שור בדישו עי”ש. ואעפ”כ כתב הבא”ח בפרשת פקודי ס”ז: והגאון חיד”א ז”ל בהשמטות ספר פתח עינים כתב דעם הארץ שאינו יודע לקרות אלא רק תורה שבכתב שרי לקרות בלילה ע”ש [והובא בשו”ת יבי”א ח”ו או”ח סי’ ל’ אות ד’ עי”ש]. חזינן שהאזהרות שנאמרו משום ‘לא תחסום שור בדישו’ לא נאמרו אלא לכתחלה ובמקום האפשר, ולא לעיכובא ולבטל את הציבור מחיזוק והתעוררות ובקשת רחמים. בירור משנתו של האגרות משה בנידון זה וכדברים האלו כתב מדנפשיה בשו”ת אגר”מ או”ח ח”ב סי’ ק”ה וז”ל: אך אם הוא באופן שא”א מחצות ולהלן, ויתבטלו אותו הצבור מסליחות, יש להתיר בגדר הוראת שעה גם מתחלה, כי בדברים אלו אין מקור מגמ’ אלא הם מדברי רבותינו האחרונים ע”פ ספרי הקבלה, שמסתבר שאין בזה ענין איסור אלא שאין מועילין בכח י”ג מדות שיש הבטחה שלא יחזרו ריקם אלא כסתם תפלה, ולכן כדי שלא יתבטלו מלומר סליחות שלא יהיה להצבור שום התעוררות לתשובה טוב יותר לומר אף מתחלה הוראת שעה וכו’. ואם אפשר יכוונו בשליש הלילה שלהמחבר בסימן א’ סעיף ב’ שטוב להתחנן בשעות שהמשמרות משתנות שהתפלה רצויה אז והוא שיטת הרא”ש ריש ברכות והטור ובשעה”ד כזה יש לסמוך ע”ז וכו’. אבל צריך לפרסם ולהודיע שהוא רק הוראת שעה מפני הדחק רק בשנה זו ולשנה הבאה יאמרו סליחות בזמן עיש”ב. הרי שכתב מדנפשיה כסברת תשובת הגאונים שהזכרנו לעיל, שעדיף לומר בתחלת הלילה ויהיה חיזוק ותשובה לעם, מאשר שלא לומר כלל. ומה שכתב שאין בזה ‘ענין איסור אלא שאין מועילין’ – דבריו ברורים ואמיתיים לפי כל מה שכתבנו לעיל, שהרי היו שנהגו בתקופת הגאונים והראשונים לומר בתחלת הלילה וכפי שהבאנו לעיל, וגם האר”י לא כתב ‘איסור’ אלא ‘אין ראוי’, וכבר הבאנו מקומות דומים שכתב האר”י כן, והוא רק בגדר ענין חשוב ורצוי, אבל לא לעיכובא לכלל העם, וגם הרמ”ז אתי עלה רק מסברא ומדימויים לענינים אחרים, וכבר כתבנו לדון בדבריו שאין בהם הכרח, וגם הוא ז”ל כתב שהטעם שהתנגד לזה בתוקף הוא משום שלא מצאנו מנהג כזה בעם ישראל, וגם בזה כבר כתבנו שנמצא ונמצא. וא”כ דברי האגר”מ נכונים מאוד, שעדיף לומר סליחות לפני חצות בהתעוררות גדולה אם לא יבואו לאחר חצות או באשמורת וכדומה, וחכם עדיף מנביא (ועי’ בשו”ת יחו”ד ח”א סי’ מ”ו מה שכתב להשיג ע”ד האגר”מ הנ”ל, אולם לפי הנ”ל דבריו הם קילורין לעיניים, ומסתבר מאוד שגם מרן הגרע”י זצ”ל היה מורה להיתרא אם היה רואה את כל המקורות הנ”ל שהבאנו). ויש להוסיף, שהמשמרת שלום שהזכרנו לעיל, תלה את נידון אמירת סליחות לפני חצות בדין קינה על חורבן ביהמ”ק לפני חצות, וכתב שלדעת הפוסקים שמותר לקונן קודם חצות – ה”ה לומר סליחות עי”ש. וגם ביחו”ד הנ”ל בהערה כתב כן מדנפשיה עי”ש. ובח”א סי’ ב’ הארכתי להוכיח שכן עיקר לענין זמן הקינה על החורבן עי”ש, ולפ”ז גם לענין סליחות. אלא שבסוף הסימן שם כתבתי שאין דברי המשמרת שלום מוכרחים להשוות ביניהם עי”ש. ועכ”פ ודאי דחזי לאצטרופי לאור כל הנ”ל. מסקנא דמילתא לאור האמור נראה שהנוהגים [בעיקר חלק מבני אשכנז] לומר סליחות לאחר משמרה שניה של הלילה, קודם חצות – יש להם על מה שיסמוכו, ויכולים להמשיך במנהגם. ואף מי שלא נהג כן – אם רואה רב הקהילה שאם יאמרו סליחות קודם חצות הלילה – יבואו יותר ויתחזקו ויפתחו לבם בתשובה, ואם יאחרו לחצות או לבוקר לא יאמרו ולא יתחזקו – יכולים לומר את הסליחות קודם חצות, כי כל לבבות דורש ה’ ורחמנא ליבא בעי. נשמח מאד לתגובת כת”ר שליט”א על הדברים. באהבה רבה רן יוסף חיים מסעוד אביחצירא מח”ס מריח ניחוח עפולה ת”ו

עלה לי שאלה בזה האם מותר להסתפר אצל ספר חילוני (אינו שומר תורה ומצוות) באופן שאני יאמר לו היאך להיזהר בגילוח שערות הראש והזקן והיכן מותר תער והיכן אסור. האם יש צד של הנהגה או חסידות להימנע מלהסתפר אצל ספר חילוני.