סוכה שלמעלה בסכך צילתה מרובה מחמתה, ולמטה ברצפה חמתה מרובה מצילתה

שאלה

בס"ד

שבוע טוב,

אבקש לשאול הלכה למעשה בדיני סכך - לפי מה מודדים צילתה מרובה מחמתה - האם לפי המצב בסכך עצמו (שיותר מ-50% משטח הסיכוך ממולא בסכך ולא באוויר) או לפי מה שנראה על הריצפה של הסוכה - ונפק"מ לסוכה שלמעלה צילתה מרובה אך למטה חמתה מרובה - והדבר מצוי בסיכוך ע"י קני במבוק וכד' שעומדים צפופים זל"ז וודאי שלמעלה צילתה מרובה אך אעפ"כ על הריצפה ראיתי במו עיני שהחמה מרובה, ויש לזה הסבר הגיוני כמבואר בסוכה (כב:) 'אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי: כזוזא מלעיל כאיסתרא מלתחת'.

והנה בשו"ע (תרלא,א) פסק ד'סוכה שחמתה וצלתה שוים מלמעלה, פסולה, לפי שהחמה מתפשטת בריחוקה ויהיה למטה חמתה מרובה מצלתה; אבל אם חמתה וצלתה שוים מלמטה, כשרה'.

אך לא דיבר על הציור שלנו והוא פלא מדוע.

ולפלא ביותר מה שראיתי שמביא בענ"ז בשו"ת אג"מ (או"ח ח"א סי' קפב) דליכא מציאות כזו - ז"ל: 'בדבר הסוכה שלמעלה צלתה מרובה ולמטה חמתה מרובה, הנה אם היה נמצא כזה היתה פסולה לשיטת רש"י ורמב"ם דפסולה כששוין מלמעלה אף שפרוץ כעומד מותר כדהקשה ר"ת בדף כ"ב ותירצו הרא"ש והר"ן דבסכך ואויר ניתנה הלכה שיהא הצל מרובה א"כ תלוי במקום הצל שהוא מלמטה.

.

.

וא"כ היה לן לפסול סוכה כזו דרוב השיטות ובש"ע סברי כרש"י והרמב"ם.

אבל משמע בגמ' שליכא מציאות כזה דהא תנן ושצלתה מרובה מחמתה כשרה דמשמע הא כי הדדי פסולה ומוקים ר"פ דלמעלה קאי, ותנן שצלתה מרובה מחמתה כשרה סתם דהוא אף במשהו מרובה נמי כשר משום שאז הוא למטה שוין, ובודאי עדותן אמת.

ומה שכותב ידידי שנראה בחוש למטה שחמתה מרובה אולי הוא משום סבה אחרת כגון שהקנים היו עגולים שלכן הוא חמתה מרובה והסוכה כשרה דהוא כקנה עולה וקנה יורד בסוכה דף כ"ב ולכן אין לחשוש לדינא אם אך ידוע שלמעלה צלתה מרובה מחמתה דאין להרהר אחר דברי הגמ".

ואני הדל לא זכיתי להבין דבריו - כיצד ניתן לדחות את הנראה בחוש? והלא יש לזה הסבר הגיוני, כי באמת רק כאשר הסכך עבה יותר אז נוצא צילתה מרובה גם למטה?!

מה דעת כת"רו בענ"ז הלכה למעשה?

יישר כח,

יהודה

***

‏תשובה

בע"ה

יום שני ח' תשרי תשע"ז

לכבוד הג"ר יהודה משה שליט"א

שלום וברכה

הנה מצד המציאות נראה שאכן תיתכן מציאות כזו, וכמדומה שכבר נתעורר הספק הלזה בלימוד מס' סוכה לפני כמה שנים, ויעוי' בהרב המגיד פ"ה הט"ז מש"כ להכריע כפרש"י כאן מבחינת המציאות, וכן בביהגר"א וערוה"ש ר"ס תרל"א מבואר דשלא יתכן כדעת בעל העיטור שפי' אפכא שהצל למעלה הו פחות מהצל למטה [דהיינו שהחמה מתמעטת למטה] מכיון שבמציאות הוא לא כך, וה"ה לענינינו יש לראות מן המציאות שכן יתכן להיות.

ומה שבגמ' לא נקטו מקרה זה י"ל באופן פשוט שלדעת הגמ' א"צ לחשוש שלמטה לא יהיה צל די, משום שהוא מיעוט שאינו מצוי שא"צ לחוש לכך בסתמא שאם למעלה רוב צל מסתמא למטה עכ"פ מחצה על מחצה, ומ"מ להעמיד ראיית האג"מ אולי י"ל דמכיון ויש כמה מיני מדידות איך למדוד חמתה מרובה וצילתה מרובה, דיש כמה שעות ביום ויש יומי ניסן ויומי תשרי ותמוז וכו' עי' בריטב"א ובר"ן ריש סוכה, א"כ אנן לא בקיאינן במדידה, ואין הדבר מסור אלא לחכמים איך למדוד דבר זה, ומ"מ נאמר זה רק להחזיק ראייה הנ"ל אבל אין כח סברא זו יפה לילך אחריה מאחר שאינו מוכרח כלל ואפשר גם לומר כמו באופן הא' כאן.

הנה עצם מה שהאג"מ נקט שאת"ל שיש דבר כזה במציאות יהיה פסול לדעת רש"י, לכאורה כך נראה, דהרי בעיקר הדבר נחלקו רש"י ותוס' בכמה דוכתי בסוכה האם הסכך דינו להיות לצל או שדינו כדיני מחיצה רביעית.

וכמו שכתב ברש"י רפ"ק דסוכה דף ב' א' וז"ל, ושחמתה מרובה מצלתה - המועט בטל ברוב, והרי הוא כמי שאינו, ועל שם הסכך קרויה סוכה.

וכתב עליו הר"ן [על הרי"ף א' א'] וז"ל, ולא רצה לומר שהסכך המועט יהא בטל לגמרי ברוב המגולה ויהא כאילו אין שם סכך כלל וכמו שראיתי מי שכתב כן דהא אמרינן לקמן בפרק הישן [דף כב ב] דמתני' בחמתה דלמטה קאמר אבל [אם] למעלה המסוכך והמגולה כי הדדי נינהו כזוזא מלעיל כאיסתרא מלתחת וכיון דכי הדדי נינהו אין כאן מועט שיבטל לגבי המרובה אלא מצלתה דלמטה קאמר שהיא בטלה לגבי חמתה שהיא מרובה הימנה דאע"ג דרבי יהודה לא בעי שיהא הסכך מיצל תחתיו כיון שהוא מכשירו למעלה מעשרים אמה כדמוכחא בגמרא וסיפא דמתני' דברי הכל היא אפ"ה בעי מיהא שיהא מיצל וכל שחמתו מרובה מצלתו אין כאן צל וכן נ"ל פי' לפי' של רש"י ז"ל עכ"ל הר"ן.

וכמו"כ כתבו התוס' כ"ב א' וז"ל, קנה עולה וקנה יורד - שלא השוה את הסכך להשכיב את הקנים זה אצל זה אלא אחד למעלה ואחד למטה ומתוך כך חמתה מרובה מצילתה ואשמעינן מתני' דאמרינן רואין כל שאילו היו מושכבין בשוה היתה צילתה מרובה מחמתה כשרה כך פירש הקונטרס משמע לפירושו דכשיש בין זה לזה שלשה דפסולה לאביי היינו מטעם חמתה מרובה מצילתה ולא יתכן דכיון דאי קיימה חמה בראש כל אדם היתה צילתה מרובה אין לפסול בשביל חמה הבא מן הצד באלכסון ועושה אותה חמתה מרובה אלא היינו טעמא משום דלא חשיב סכך להצטרף כי האי גונא כשיש בין זה לזה שלשה אבל כי ליכא שלשה כלבוד דמי והכל אחד עכ"ל, ומבואר מדבריהם עוד דנחלקו רש"י ותוס' בדין הסכך האם הוא היכי תמצי ומכשיר לצל, ומאידך התוס' לשיטתם כתבו 'ולא יתכן דכיון דאי קיימה חמה בראש כל אדם היתה צילתה מרובה אין לפסול בשביל חמה הבא מן הצד באלכסון ועושה אותה חמתה מרובה', דהיינו שהבינו שהוא דין של כעין מחיצה ואין סברא לפסול משום חמה הבאה מן הצד.

וזה ג"כ טעם רש"י בדף כ"ב ב' דס"ל שצריך שיהיה צל כשיעור למטה פרוץ כעומד ולא סגי שלמעלה כך הוא, ומאידך התוס' שם (ד"ה כזוזא) סגי להו שלמעלה הוא כך וא"צ שיהיה גם למטה כך, דברי ס"ל שהסכך הוא כעין דין מחיצה, ולפ"ז בנד"ד שאין צל למטה לכאורה יהיה פסול לדעת רש"י שהעיקר הוא הצל שבתוך הסוכה.

ומאחר דקי"ל בשו"ע סי' תרל"א כדעת רש"י, וכן דעת רוב הראשונים הרמב"ם והרא"ש ור"ח ורי"צ גאות כמש"כ בביאור הלכה שם, וכ"ש אי נקטינן לחומרא גם כבעל העיטור הנ"ל [כמו שכתב הב"ח שנקטינן לחומרא כבעהע"ט וזהו דלא כהבה"ל], שאיננו מכשירים עי"ז פסול זה.

שו"ר שבשבט הלוי ח"א סי' ק"ע וח"ג סי' ע"ח סק"ו דעתו להקל בזה, וכ"כ בשו"ת תפילה למשה ח"ד סי' נ', ואע"פ שהיה נראה להחמיר מ"מ אין כח בידינו להחמיר כנגד רבוותא, ומיהו האג"מ גופיה אינו ממש כדעת השבה"ל דטענת האג"מ היא רק שלא תיתכן סוכה כזו, ומיהו אם יבוא אליהו ויאמר שתיתכן סוכה כזו דעתו של האג"מ לפסול בכה"ג, משא"כ דעת השבה"ל להכשיר לגמרי.

ולמעשה ראוי להדר שלא יבואו לידי סוכה זו, ומ"מ בנקלע לסוכה כזו לכאורה יש על מי לסמוך וצריך למעשה לשאול מורה הוראה.

שנזכה לישב בסוכת עורו של לויתן

***

מק"ט התשובה הוא: 119024 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/119024