סוטה כה ע"א - מ"ט אין כל סוטה מפסדת כתובתה כדין עוברת על דת

שאלה

בסוטה דף כ"ה ע"א מבואר שסוטה שנסתרה גם אם לא שתתה נחשבת לעוברת על דת ואינה מקבלת כתובה, עיין רש"י ד"ה "לאפסודי כתובתה".

כיוון שכך הוקשה לי מה טעמם של בית שמאי במשנה בדף כ"ד ע"א שאם מתו בעליהן עד שלא שתו נוטלות כתובה.

נהי שיש ספק אם זינו, אבל בוודאי שנסתרו לאחר כינוי, וצריכות להפסיד כתובתן מדין עוברת על דת?

יעקב בלומנטל {אי"ז גיסי הנקרא כן, אלא אדם אחר בשם זה.

}

***

תשובה

עיין במשנה למלך [הל' סוטה פ"ב ה"א] שהאריך בענין השייך לזה על מי שבעלה אינו רוצה להשקותה, ולסוף כתב וז"ל, והנראה אצלי דבירורן של דברים הוא זה דכל אותן ששנינו בפרק המדיר ביוצאות בלא כתובה לא משום דאינהו עבוד איסור דלא מצינו בשום מקום דאם האשה אכלה חלב ודם שתצא בלא כתובה אלא דעוברת על דת דוקא שמכשלת את בעלה ונודרת ואינה מקיימת משום דקי"ל בעון נדרים בנים מתים אבל משום איסורא דידה לא היתה מפסדת כתובה וכמ"ש הרא"ש כלל ל"ב סי' ח' יע"ש.

ודת יהודית שיוצאה בלא כתובה התם לאו משום איסורא דידה הוא אלא כיון שעשתה דבר פריצות אימור זונה היא וזינתה תחתיו ומש"ה הפסידה כתובתה לא משום האיסור עצמו ולפיכך בהתברר לנו דאשה זו שעברה על דת יהודית טהורה היא ואין בה עון אשר חטא כגון ע"י שתיית מי סוטה פשיטא דאינה מפסדת כתובה שהרי לפי שעשתה איסור לא מפני זה תפסיד כתובתה.

ומש"ה במי שבעלה אינו רוצה להשקותה והיא אומרת שרוצה לשתות ולברר שהיא טהורה והוא אינו רוצה לברר אינה מפסדת כתובה וזה נ"ל שהוא אמיתותן של דברים עכ"ל המל"מ.

ולפי זה יש לומר גם כאן, כיון שהיא רוצה לשתות ולברר שהיא טהורה אלא שמת בעלה לא חשיב כעוברת על דת.

ושו"ר מ"ש הקרן אורה בסוטה כה ע"א, שם במאי קמיפלגי ב"ש סברי שטר העומד ליגבות כגבוי דמי, יש לדקדק אכתי אמאי נוטלת כתובה אמאי לא יהיה דינה כעוברת על דת בהתראה דאבדה כתובתה.

ובשלמא אמר בעלה איני משקה או בא עליה בדרך דהוא גרם לה שלא תשתה אין לה דין עוברת ע"ד.

כיון דהיה אפשר להתברר כי טהורה היא.

וכמו שכתב גם המשל"מ ז"ל בזה בפ"ב מה"ס.

אבל מתו בעליהם דממילא בטלה שתייתה אמאי לא תיהוי ככל הנשים דלא שותות ולא נוטלות כתובה.

וגם עוברת ע"ד היא עכ"פ.

וצ"ל דס"ל לב"ש כל שהיתה ראויה לשתיה הכתובה היא בחזקתה.

ואפי' אירע א'ו'נ'ס שלא שתתה אח"כ מ"מ הכתובה בחזקתה.

וכמו שאמרו בירושלמי (פ"ד ה"א) דיכולה היא שתאמר הבא לי בעלי ואשתה.

ולהכי לא הוי גם בכלל עוברת ע"ד, כיון דהיתה ראויה לשתיה.

ולא הפסידה כתובתה לב"ש אלא אם לא היתה ראויה לשתיה כלל, או שהיא גרמה שלא לשתות.

כגון שאמרה איני שותה.

ולאו דוקא מתו בעליהן, אלא אפי' שאר א'ו'נ'ס כגון שנעשה הוא חיגר או סומא.

או היא.

לב"ש נוטלת כתובתה.

ויתבאר לקמן בזה בא'ו'נ'ס כי האי שאירע לאחר קינוי וסתירה אי מעכב השתיה.

וב"ה ס"ל דאפי' בטלה השתיה ע"י א'ו'נ'ס ג"כ לא נוטלת כתובה, דשטר העומד ליגבות לאו כגבוי דמי ע"כ.

וע"ע בשפ"א כד ע"א מש"כ לתרץ על קושית המל"מ.

בכבוד רב

***

שאלה חוזרת

תודה רבה על התשובה המלאה והמאירה והמהירה.

ראיתי את דברי ה"שפת אמת" שציינת, יש להבין כיצד יפרנס את דברי רש"י בדף כ"ה שציינתי בתחילת שאלתי.

וכתבתי לו: הוא סובר שמ"ש רש"י שזה עוברת על דת אם נסתרה אם אנשים הוא בתנאי שהיה בכוונת פריצות.

וכתב אלי: כן, אבל בדף כ"ה מדובר על סוטה רגילה ועל אף שגם שייך לומר מה שכתב ה"שפת אמת" שעושה זאת להקניטו מכל מקום נחשבת לעוברת על דת יהודית, ומה ההבדל בין המקרה בדף כ"ה למקרה בדף כ"ד?

וכתבתי לו: אני יאמר לך את האמת שלא לבי הלך ליישובו של השפ"א להעמיד כל דברי ב"ש רק באוקימתות, אבל באמת י"ל דהוא סובר שסתם סוטה דינה כעוברת על דת אבל אם טוענת [ואולי צריכה להביא אמתלא או ראיה לדברי'] שמה שעשתה כן הוא מהטעמים הנ"ל המובאים בדבריו בכה"ג כל עוד שלא שתתה ולא נתברר שחטאה אין לה דין עוברת על דת.

***

מק"ט התשובה הוא: 119118 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/119118