מכתב למרן שליט"א (ח"ב ב)
{מוצש"ק מטו"מ ע"ג
לרבא דעמיא מדברנא דאומתיה בוצינא דנהורא, מרן רשכבה"ג שליט"א.
אם אוכל לרשום כמה דברים שנתקשיתי בעניותי.
}
א) בתוספתא כלאים פ"ה ה"ד ובירוש' פ"ח ה"ב איסי בן יהודה אומ' אסור לרכב על הפרדה מק"ו, נתקשיתי מסו"ס ישעי' ס"ו והביאו את כל אחיכם בצבים ובפרדים, ומי משתבח קוב"ה במידי דאיסורא.
{תשובת מרן שליט"א: פירדה מששת ימי בראשית היתה כמ"ש בירו' כלאים פ"ח ה"ב} היינו הירושלמי שהובא בשאלה, ור"ל דכך י"ל עפמ"ש שם על ענין אחר, אף דפסוק זה בעצם לא נזכר שם.
{.
}
ב) בב"ק נ"א א' כי יפול הנופל ממנו ולא בתוכו וכ"פ בש"ע חו"מ תכ"ז ד' היתה רה"ר גבוהה מגגו אינו זקוק למעקה, נתקשיתי ממש"ל ספ"ק ט"ו ב' שלא יגדל אדם כלב רע וכו' ובהר"מ פי"א מהל' רוצח ה"ד דאף בור שברשותו צריך לעשות לו חוליא י' טפחים, וא"כ ברה"ר גבוה ת"ל מצד תקלה.
{תשובת מרן שליט"א: התורה מיעטה.
}
ג) דעת רש"י פסחים ס"ג סע"ב והר"ח (ישועות מלכו פ"א מק"פ) והיראים (הוב"ד בלקו"ה) בשוחט הפסח על החמץ כל בני החבורה עוברים, ולהחינוך מ' פ"ט מי שיש בידו חמץ חמץ לוקה, ונתקשיתי דהא באמת הו"ל לאו שאין בו מעשה כמש"ש התוס', ואי משום מעשה השוחט הא פסח מדין שליחות כמבואר בקידושין מ"א ב' והרי שחיטת פסח על החמץ עבירה היא ואשלב"ע וכ"מ שהק' התורי"ד, ובאמת קשה לכל הנך שיטות וכן להר"מ בסה"מ דבעל החמץ לוקה הרי לא עשה מעשה.
{תשובת מרן שליט"א: התורה ריבתה.
}
ד) בב"י או"ח סי' תקנ"א כתב הלשון דאפילו מלאכה ממש אינה אסורה אלא בט"ב עצמו מן הדין וכ"ש משא ומתן דקיל טפי ודי שנאסור עצמו וכו' עכ"ל.
ויל"ע דהרי לדעת התוס' ביבמות מ"ג א' דאסור מו"מ קודם ט"ב ומלאכה לא שמענו לאסור כלל, א"כ מבואר דיתכן שמו"מ חמיר ממלאכה, והב"י הרי מיירי לכו"ע, ואולי מניעת מו"מ לגמרי קאמר דוקא, דקיל ממלאכה.
{תשובת מרן שליט"א: הוא רק חומרא בעלמא} לא הבנתי הכונה, ואם אזיל על סוף התשובה צ"ל דמפרש שמניעת מו"מ לגמרי היא חומרא בעלמא.
{.
}
ה) ברש"י ב"ק צ' א' 'צרם' - משך ובבכורות שמעתי לשון פוגם עכ"ל, נתקשיתי דלקמן צ"ה א' איתא הצורם אוזן פרתו של חברו פטור, ובודאי מיירי דפגם דבלא"ה מה שייך לחייבו, וכן בבכורות גבי מומין אם לא פגם איזה מום יש במשיכת האוזן.
{תשובת מרן שליט"א: בא ע"י משיכתו ממילא} כלומר שהחילוק בין ב' הפירושים ברש"י האם עיקר הלשון צורם אזיל על המשיכה, והפגימה ממילא הויא, או דהעיקר על הפגימה עצמה.
{.
}
ו) בירושלמי תרומות פ"ח ה"ג (דף מ"ג א') איתא דאסור ליתן פיתא תחות שיחיא, ולגירסת הר"מ (פי"ב מהל' רוצח ושמיה"נ ה"ה) היינו פס ידו, והלום שמעתי בשם חכ"א שכל הטובל דינו כטובל כלי דרך פיו וצריך לשפשף בבית שחיו דבל"ז אולי לא יכנסו המים, ולפי שאם הוא חומרא יתירה יצא שכרו בהפסדו מצד הירושלמי הנ"ל, רציתי לידע דעת רבינו מרן שליט"א אם רו"ח נוחה מחומרא זו או שאין לה מקום.
{תשובת מרן שליט"א: מצוה אין מזיקה.
}
מק"ט התשובה הוא: 119402 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/119402