מי שמחזיק בידו תפילין ועל ידו יש אדם שלבוש בתפילין מי קודם להכנס בפתח תחילה

שאלה

{בס"ד יום רביעי ר"ח סיון תשע"ו
שלום וברכה לכבוד הרה"ג עקיבא משה סילבר שליט"א
בספר "משנת איש" ח"א (דברים שנשמעו מפי הגרי"ש אלישיב זצ"ל) הובא שם שאלה: האם אדם שלובש תפילין יש לו קדימה להיכנס לבית הכנסת, מהאחר שמחזיק את שקית התפילין בידו.

תשובה נאמרה על כך: להיפך, זה שמחזיק ביד תפילין קודם.

השני זה כמו שהוא נכנס לבד, התפילין הרי בטל לגוף.

עכ"ל.

הערה על כך הובא שם, בשם הפתחי תשובה (סי' קנז) [צ"ל: פסקי תשובה] בשם הגאון מהורי"ד ז"ל מבריסק:
כאשר הזדמנו לפניו שני אנשים בדרך כניסתם לבהמ"ד, אחד מהם היה לבוש טלית ותפילין וחברו נשא בידיו את הטו"ת - "והיתה מבוכה בין הלומדים למי מהם יש דין קדימה לכבדו להיכנס ראשון".

אמר הגרי"ד שמסוגיה זו [עירובין ד ע"א] יש להוכיח שהבגדים בדרך לבישתן אינם חשובים בפני עצמן - אלא הם בטלים לאותו אדם הלובשם, ולעומתם הבגדים שבידו הם חשובים בפני עצמן להיות עליהם שם 'והבא אל הבית', ולכן הנושא בידיו את הטו"ת קודם לחבירו הלבוש בהם.

ע"כ.

א.

לכאורה אינו מובן כלל הוראתו של הגרי"ש אלישיב זצ"ל שכן הנושא תפילין אינו מקיים שום מצווה?
ב.

יתרה מכך במסכת ביכורים (פרק ג משנה ג) נאמר: "וכל בעלי אומניות שבירושלם עומדים לפניהם ושואלין בשלומם אחינו אנשי המקום פלוני באתם לשלום", וכתב ר' עובדיה מברטנורא: "ומטעם זה עומדים מפני נושאי המטה שהמת בה ומפני נושאי התינוק לברית מילה", ועל כך הקשה "בתוס' אנשי שם" (שם) - שיש לדחות שבשונה מבכורים בזמן שהם הולכים הם עוסקים במצוה שכן פסוק מפורש הוא (דברים כו): "וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם" וגם בהוצאת המת י"ל שעוסק במצוה ממש שכבוד הוא למת לנושאו על כתפו, אבל המילה אין שום מצוה בהולכת התינוק אלא רק הכנה למצוה.

עכת"ד.

הוא הדין לענייננו בנושא תפילין שאין בזה שום קיום מצוה.

וממילא אין שום עניין לכבדו בכניסתו!
ג.

ויש להוסיף שגם הרמב"ם על המשנה בביכורים שם כותב שכל מה "חייבו אותן כאן לעמוד מפני שהם רבים.

וכבוד צבור שאני".

מכאן משמע שאם יחיד מביא ביכורים הרי שאין לעמוד מפניו.

וחזרה הקושיה מדוע יש לכבד את היחיד הנושא טו"ת?
ד.

בשנות אליהו על המשנה בביכורים שם, הביא בשם הירושלמי [ביכורים פ"ג ה"ה], שלכאורה מדוע בעלי אומניות צריכים להפסיק ממלאכתם ולע"בפני הבאים, הרי מפסידים ממון? ועונה על כך הירוש' "שהיא אחת לקיצים" - כאן מדובר על פעמים בודדות בשנה.

לאור הירושלמי הרי משמע שלא משום שהם עוסקים במצוה.

וע"ע בט"ז (יורה דעה ס"ס שסא) שלא קמים מפני המת אלא מפני נושאיו.

לאור האמור לא קמים מפני חפצא של מצוה אלא מפני מי שמקיים, ולכן אין לקום מפני התפילין עצמן.

וכל שכן שאין שום כבוד לנושא אותם על פני מי שמעוטר בהם?
כל טוב ור"ח טוב
אברהם שיטרית}

תשובה

בע"ה ‏יום רביעי א' דר"ח תמוז תשע"ו

לכבוד הג"ר אברהם שיטרית שליט"א

א.

ראשית כל, הנה דין זה שהנושא חפץ של מצוה קודם, אי"ז חידוש של הגריש"א, וכבר נזכר בפוסקים, וכן כתב בספר מנהגי מהרי"ל (ליקוטים סק"פ) וז"ל, כשהלך הנושא ספר אצלו, א"ל ליכנס או לצאת לפניו בפתח ע"כ.

ואכן אין הכבוד עבור האדם אלא עבור חפץ המצוה עצמה, אע"ג שהאדם עצמו אינו מקיים מצוה באחיזתו.

ויש להוסיף עוד, דהנה מש"כ הפסקי תשובה סי' קנ"ז בשם הגרי"ד היינו בעל הבית הלוי, והוכחתו כאמור ממתני' הנ"ל, [וע"ע בשו"ת חשוקי חמד להגר"י זילברשטיין שהביא ג"כ זה בשם הבית הלוי].

אולם עי' בשו"ת אבן ישראל להגרי"י פישר מה שרצה לדחות בזה, אכן מ"מ לפנינו רוב הפוסקים שלא נקטו כן.

ב.

מה שלגבי קימה מבואר בדברי התוא"ש שדוקא בדבר שהוא מצוה ממש יש לכבד, הוא לגבי קימה דוקא דקאמר שאם אינו עסוק במצוה ממש אין צורך לטרוח לקום לכבודו, אבל לא שאין ענין לכבד כלל, ובנידו"ד השאלה רק מי עדיף ממי ומי יכנס לפני מי, ובזה גם מי שאינו עוסק במצוה ממש יש להקדימו אם יהיה טעם כל שהוא להקדימו, כגון מחמת שהוא נושא תפילין [וכ"ז לתרץ דברי הפוסקים על כל ענין זה של הקדמה במי שמחזיק ספר].

ג.

כנ"ל יש לתרץ ע"ד הרמב"ם הנ"ל, דהרי הרמב"ם ג"כ לא מיירי אלא מצד העמידה, אבל מצד הקדמה הוא ענין אחר, דסגי בכל שהוא כדי להקדים אחד לחבירו וכנ"ל.

אכן גוף דברי הרמב"ם שם היה אפשר שלא לזה כיון אלא לענין אחר, שהרי כתב שם וז"ל, ואמרו לפי כבוד הנכנסין היו יוצאין, פירש התלמוד שענינו אם היו הבאים רבים במנינם יוצאין לקראתם רבים, ואם היו מועטין יוצאין לקראתם מעט.

וכלל הוא אצלינו אין בעלי אומניות רשאין לעמוד מפני תלמידי חכמים בשעת מלאכתן, וחייבו אותן כאן לעמוד מפני שהם רבים.

וכבוד צבור שאני ע"כ.

ומבואר מדבריו שאם היו רבים יש לרבים לקום לכבודן ואם היו מועטין יוצאין לקראתם מעט, אכן לעיקר אפשר שאין הכונה מעט ממש, אלא הכוונה שאם היו ציבור מועטין היו יוצאין אליהן מועטין, אבל אם היו מועטין שאינן ציבור כלל א"צ לצאת, דכדי שיצאו לכבודן צריכין עכ"פ להיות ציבור קטן, וכמו שסיים כבוד רבים שאני.

[ולפי הצד הראשון הנ"ל י"ל דמ"ש כבוד רבים שאני הכוונה רק לביטול מלאכה וכמו שיתבאר לקמן בדברי הירושלמי].

ד.

בענין הירוש' הנ"ל, הנה א"א להוכיח מדברי הירוש' שאין קמים לעוסק במצוה, דהירוש' מיירי במי שמפסיד ממון, אבל מי שאין מפסיד ממון חייב לעמוד גם כשאי"ז אחת לקיצין, וכדגרסי' במס' קידושין דף לג ע"א וז"ל, ואקיש נמי הידור לקימה, מה קימה שאין בה חסרון כיס, אף הידור שאין בו חסרון כיס, מכאן אמרו אין בעלי אומניות רשאין לעמוד מפני תלמידי חכמים בשעה שעוסקין במלאכתם.

ולא והתנן כל בעלי אומניות עומדים מפניהם ושואלים בשלומם, ואומרים להם אחינו, אנשי מקום פלוני, בואכם לשלום.

א"ר יוחנן מפניהם עומדים, מפני תלמידי חכמים אין עומדים.

אמר רבי יוסי בר אבין בוא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה, שהרי מפניהם עומדים, מפני תלמידי חכמים אין עומדים.

ודלמא שאני התם, דא"כ, אתה מכשילן לעתיד לבא ע"כ.

ומבואר בכ"ז דבאמת אין קמים בלא חסרון כיס, אלא רק משום דחביבה מצוה בשעתה, או טעם הירוש' שהוא טעם אחר [וחולק על הבבלי] דכאן קמים משום שהוא אחת לקיצין, אבל היכא דאין חסרון כיס והפסד ממון, בזה א"צ להטעם הזה כלל, ויהיה כבוד המצוה גם בלא שיהיה מצוה בשעתה וכו'.

וכמו"כ כ"ש שא"א להוכיח מדברי הירושלמי לענינינו שגם אין בא לידי פסידא בזה, וגם אין כאן טענה מצד טירחא דהנידון רק מי קודם וכנ"ל.

אכן מה שיש לדון ע"ד המפרשים במשנה שם, ובעיקר מש"כ שם הרע"ב דהטעם הוא משום דחביבה מצוה בשעתה, דהרי זהו דברי ריב"א שם בגמ', אבל הגמ' דחי לה, וי"ל דשייך ג"כ דקי"ל כמאן דנדחה ראייתו [וכתבתי בזה בעם סגולה הל' פסח], ומ"מ הרמב"ם לא ס"ל לפסוק הלכה כמאן דדחו לי' כמו שהבאתי ב' ראיות לזה בעם סגולה שם, ולכך נקט טעם אחר, ולכאו' תמוה דאי לא נקט טעם ריב"א הו"ל למנקט הטעם בדחיית הגמ', ואולי ס"ל דכ"ז כלול בדחייה, דכיון דרבים נינהו חישי' לתקלה שנמצאת מכשלין, ודוחק, ויל"ע.

ובכל אופן להלכה אין לזוז מפסק הגרי"ש, אחר שנתבאר כך ברוב הפוסקים.

בברכה

מק"ט התשובה הוא: 117575 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/117575