{עש"ק פ' יתרו י"ט שבט תשע"ו }
מה שנסתפק הגרש"א שטרן שליט"א, אם קידשו ביום מתן תורה את השבת מדין תשלומין, או שכיון שלא היו מחוייבין בכניסת היום לא היו מחוייבין גם אח"כ, ושמא היה מקום לומר דהשתא כניסתו הוא, אבל לא מסתבר לומר כן דהרי קבלו כבר במרה את השבת.
והנה מלשון השאלה נראה דפשיטא ליה שקידוש שמקדש ביום כשלא היה לו יין מאתמול, אינו אלא מדין תשלומין, אכן יש להתיישב בדבר, דנהי דעיקר מצות קידוש היא בכניסתו, מ"מ גם קידוש שעושה ביום אינו רק לתשלומין, אלא מקיים בזה מצוה לקדש את השבת בדברים, ואפי' בימי חול יש מצוה כזו כמבואר במכילתא ובאריכות ברמב"ן עה"ת, וכ"ש בשבת גופיה אי"ז רק תשלומין מקידוש השבת בכניסתו.
ובשאילתות דרב אחאי גאון פרשת וזאת הברכה שאילתא קסו כתב דאילו מאן דאיתניס ולא קדיש בי שמשי כי מקדש למחר ביומא נפיק ידי חובתיה או לא מי אמרינן בכניסתו אמר רחמנא וכיון דלא קדיש באורתא לית ליה תקנתא או דילמא שבת אמר רחמנא לא שנא יממא ולא שנא ליליא ע"כ ומבואר מדבריו דענין קידוש היום ביום שבת כששכח, לפי מה דקי"ל כהצד הב' דידיה שבאמת מקדש, א"כ זהו קידוש על היום גופיה, ואין כאן רק ענין של תשלומין.
ואוסיף בזה עוד כאן מ"ש החת"ס שו"ת חאו"ח סי' י"ז, וז"ל, ובתחילה אבאר בעזה"י סברת הב"ח לחלק בין קידוש להבדלה ולסלק קושייתך מפרק ע"פ והוא בשלמא קידוש אע"ג דלכאורה זכור בכניסתו משמע מ"מ כיון דהקדושה מוספת והולכת וכבוד יום עדיף מכבוד לילה והיה ראוי לקדש ביום על תוספת קדושתם ונהי אי קדיש בכניסתו סגי לכל מה שמוסיף והולך מ"מ מדרבנן תיקנו עכ"פ קדושא רבא לתוספת קדושת היום ויש מאנשי מעשה מדקדקים לברך על הכוס גם בסעודה ג' משום תוספת קדושה ונהי דלא חייבתו תורה בכל אלו מ"מ מי שלא קידש בלילה ומקדש ביום איננו רק תשלומין כי על שינוי קדושה הנכנסת עתה ג"כ מברך עכ"ל.
ומבואר ג"כ שיש מצות קידוש גם על הקדושה המתוספת והולכת גם ביום.
והנה יש מהפוסקים שנקטו דענין זה של תשלומין הוא רק מדרבנן, (ועיין שו"ת בצל החכמה ח"ג ס"ב שהביא השיטות והדעות בזה, וע"ע אג"מ או"ח ח"ד סי ס"ג), ולפ"ז לפי מה שכבר הוכיח הרב השואל שליט"א שכיון שנתחייבו עכ"פ בשם שבת קודם א"כ לא שייך לומר דחשיב עתה כניסתה, א"כ ודאי לא קדשו שעדיין לא קבלו עליהם תקנות דרבנן כמ"ש הרמב"ן בסה"מ.
מק"ט התשובה הוא: 117491 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/117491