מי נח

עש"ק פ' נח תשע"ו

בע"ה

מה שתמה על ל' הפסוק בישעי' נ"ד ט' כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר בָּךְ, דהול"ל מי המבול כמ"ש בשאר מקומות, ומה חטא נח שנקרא על שמו, ומ"ש בזהר ח"א ס"ז ב' שהיה לו להתפלל על דורו כתב רבינו בחיי ו' י"ד כיון שלא היו י' צדיקים, וכמ"ש רש"י להלן י"ח ל"ב שאברהם למד כן מנח שלא התפלל על פחות מי'.

ואפשר דמ"מ היה לנח לבקש שיאריך ימי מתושלח שיול לחיות עוד להגן על הדור, אבל ג"ז אינו מתיישב שהרי היו רק שמונה כמ"ש רש"י בוירא שם, ואולי היה גם זכות אשתו של מתושלח שמתה לפניו וכולם יחד היו עשרה, אבל ע"ז לא מצאתי מקור.

שוב שמעתי מהגרמ"מ קארפ שליט"א { תחילת התשובה זו כתבתי בעש"ק נח, ואח"כ בשב"ק זכיתי להתפלל במחיצתו, ואחה"ת דבר עמו ש"ב מה"ר שמעון הכהן שליט"א ונתחדשו מביניהם כמה חידושי הלכות ואגדות ת"ל, ומשפט זה [וכן ב' המשפטים דלהלן], שמעתי מאיתו אז.

}שהיה מתושלח וגם חנוך ולמך ובס"ה היו עשרה צדיקים, וכן ראיתי שמבואר בזהר ח"א נ"ו א' ר' יצחק אמר כל אינון זכאין דהוו בהו לבתר בההוא דרא כלהו הוו משתדלי למחאה בהו (נ"א בגין דלא אתענשו עלייהו) כמו ירד מתושלח וחנוך ולא יכילו עד דאתפשטו חייבין מרדי במאריהון ואמרי (איוב כ"א) מה שדי כי נעבדנו וכי האי טפשותא הוו קא אמרי, אלא בגין דהוו ידעי כל אינון חכמתן וכלהו ממנן דעלמא דאתפקדן עלייהו והוו מרחצן בהו עד דאתיב קודשא בריך הוא עלמא כדקא הוה דהא בקדמיתא הוה מים במים ולבתר אתיב ליה לעלמא כדקדמיתא ולא אתחריב מכלא דהא ברחמין אשגח עלייהו דכתיב (תהלים כ"ט) יי' למבול ישב ולא כתיב אלהים ביומוי דאנוש אפי' ינוקי דההוא (יומא) דרא כלהו הוו משגחן בחכמתאן עלאין והוי מסתכלן בהו, א"ר ייסא אי הכי טפשין הוו דלא הוו ידעין דזמין קודשא בריך הוא לאיתאה עלייהו מי טופנא וימותון בהו, א"ר יצחק מנדע ידעי אבל אחידו טפשותא בלבייהו דאינון הוו ידעיה הוא מלאכא דממנא על אשא וההוא דממנא על מיא והוו ידעין למעצר לון דלא יכלין למעבד דינא עלייהו ואינון לא הוו ידעי דקודשא בריך הוא שליט על ארעא ומניה ייתי דינא על עלמא אלא הוו חמאן דעלמא אתפקד בידא דאינון ממנן ובהו כל מלי עלמא ובגיני כך לא הוו מסתכלן ביה בקודשא בריך הוא ולא משגיחין בעבידתיה עד דארעא אתחבלת ורוח קודשא אכריז בכל יומא ואמר (שם ק"ד) יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם, ואוריך קודשא בריך הוא לון כל ההוא זמנא דאינון זכאין ירד ומתושלח וחנוך קיימין בעלמא כיון דאסתלקו מעלמא וכדין אנחית קודשא בריך הוא דינא עלייהו ואתאבידו כמה דאת אמר (בראשית ז') וימחו מן הארץ, עכ"ל הזהר, ומבואר שהיו עד אז צדיקים וכיון שנסתלקו בא המבול, מיהו היה יכול נח לפעול הכל זמן חיותם שיגנו על דורם.

ועוד אמר הגאון הנזכר דמ"מ היה לו לקוות שיש עשרה צדיקים, ותירוצו הזה א"ש טפי, דאברהם כבר היה לאחר מעשה שלא נצלו אלא הם וידע שמתחילה לא היו י' צדיקים אבל נח לא ידע, אכן זהו שלא כדברי הרבינו בחיי הנ"ל, ודברי הרבינו בחיי באמת צ"ע דמהיכן הכיר נח את כל העולם לידע שאין עוד צדיקים.

עוד אמר הנ"ל שהיה לו להתפלל שמא תקובל תפילתו אע"פ שאין עשרה, אמנם תירוצו זה ק"ק דהרי בחז"ל גופייהו כתבו שלא היה דומה לאברהם כיון שאברהם התפלל והוא לא התפלל, והרי הוא לא התפלל משום שהיו פחות מי' וע"ז הרי אברהם עצמו ג"כ היה סבור שלא תועיל התפילה בזה, ושמא אברהם דייק לזה מדלא אמר הקב"ה לנח 'הניחה לי' כמו שאמר למשה או שהיה אברהם בהשגה להבין זאת ונח לא ידע.

ומ"מ ראיתי שבזוהר כתבו באופן דומה דל"ט א', רבי אליעזר ורבי יהושע הוו יתבי בפלכי טבריא א"ר יהושע רבי מה ראה נח שלא בקש רחמים על דורו.

אמר לו אפילו הוא לא חשב בלבו שימלט.

משל למוצא אשכול ענבים שאינם מבושלים בין הבוסרים דאלו הוה בין ענבים מבושלים לא הוו כלום.

משמע דכתיב כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה.

הול"ל צדיק לפני מהו בדור הזה כלומר לפי הדור ולפיכך לא בקש רחמים אמר בלבו ולואי שאבקש רחמים עלי ואמלט וכ"ש [שאתפלל] על אחרים.

לבתר א"ר אליעזר עכ"ד הוה ליה למיתבע רחמין על עלמא קמי קב"ה דניחא ליה מאן דאמר טבא על בנוהי מנ"ל מגדעון בר יואש דלא הוה זכאי ולא בר זכאי ומשום דאמר טיבותא על ישראל מה כתיב ביה ויאמר לו ה' לך בכחך זה והושעת את ישראל מיד מדין [שופטים ו] מהו בכחך זה טיבותא דא דאמרת על בני יהא לך חילא סגיאה לשיזבותהון מן ידא דמדין עכ"ל.

ומבואר מדבריהן דאע"פ שלא היתה תפילתו מקובלת ואפילו משמע קצת שהיה מזיק, שהרי ר' יהושע אמר שלא היה בטוח שימלט, ומשמע שטוב הדבר שמבקש על אחרים, ור"א הסכים עמו, דהא אמר עם כל דא, ואעפ"כ קאמר דהיה עליו להתפלל לשם תפילה לעשות נחת רוח לפני ה'.

ואציין שראיתי שיטה חדשה בזה לא' מן הראשונים, בדרשות מהר"י אבן שועיב פרשת תולדות נח שכתב, ומצינו שקראה שבועה דכתיב אשר נשבעתי מעבור מי נח, והם מי המבול וסמכם לנח שהוא צדיק ובזכותו נצול העולם, ומשמע דס"ל כמשמעות דבריו דכיון שבעבורו ניצול העולם, לכך נסמך שמו גבי שבועה שנשבע הקב"ה שלא יביא מבול וצ"ע.

והנה באמת בהרבה מקומות בחז"ל היה מוכח שהיה כתיבתם בתחילת הפסוק ב' תיבות 'כי [י]מי נח' וכ"א בת"י שם ואכמ"ל, [ועיין מנחת שי], והנה כבר כתבו הספרים דלכך נכפל אח"כ שמו בפסוק זה דהרי צדיקים נכפל שמן.

והשתא לפ"ז ל"ק כ"כ דהפעם הראשונה שנזכר נח כי ימי נח לא היה לרעתו דהכונה על זמן נח, והפעם השניה היה כדי לכפול שמו, ואי איתא דהב"ר הנ"ל פליג על הזהר, ועכ"פ רבינו בחיי לא אתיא כהזהר לכאורה, י"ל דמפרש כן.

ובעל התורת המנחה { ר' יעקב ב"ר חננאל סקילי מחכמי ספרד בסוף המאה הראשונה לאלף השישי, מתלמידי הרשב"א.

}[פרשת צו, דרשה מא, עמוד 377-8] כתב כעין דברי הזוהר, ואח"כ כתב בד"ה ענין מי נח וז"ל, ומכל מקום אף על פי שנזכר שמו לגנאי, היה בזכירתו שבח ומעליותא שעל ידו נשבע השם ית' שלא יוסיף עוד לקלל את האדמה.

וכל זה למה בשביל הקרבן שהקריב והשרה השכינה בתחתונים ועשה החסד הגדול הזה לעולם, שעל ידה הקדוש ברוך הוא מרחם על הבריות וזהו החסד.

ואם תגדל חטאתם היא היא שתפרע מהם ותתהפך מרחמים לדין הה"ד עושה חסד ומשפט וגו', וכשיחזירו מעשיהם מתוקנים טובים ונכוחים יעשה צדקה עמהם דכ' וצדקה בארץ.

נמצא שכנסת ישראל בכלל כי אם בזאת יתהלל המתהלל וגו' עכ"ל.

מק"ט התשובה הוא: 119318 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/119318