הקשית לשאול, כי אין עסקי עם שרי מעלה או שדים.
רק שלא להשאיר התשובה חלקה אכתוב כמה הערות:
א) בד"כ שר בלשון חכמים אין הכונה לשד אלא לשרי מעלה, והיה מקום לומר דגם כאן הכונה לשרי מעלה הממונים על דברים אלו ולכן ניחא מה שהתירו לשאול בהם אע"ג דלשאול בשד אינו כדאי כמ"ש רמ"א סי' קעט סט"ז בשם הב"י דרוב העוסקים בזה אינן נפטרים מהם בשלום, על כן שומר נפשו ירחק מהם.
אולם רש"י והראשונים שהביאוהו לא פירשו כן, ועי' הגהות הגר"א בסנהדרין מד ע"ב גבי רוח פסקונית שחלק על הראשונים שם, אולם לענייננו בבהגר"א ביו"ד דלהלן מליקוט כאן פי' ג"כ כדברי הראשונים וכן רדב"ז וברכ"י וכו'.
ויעוי' במשנת חסידים היכלות הקליפות דמבואר שם שיש כמה מיני שדים עי"ש הרחבת דברים בזה, ומשמע ששרי שמן הללו הם ממין השדים היותר גבוהים במעלתן, וכמו שהבאת בשם הרמ"ק באור יקר פר' אחרי סימן ו' כרך י"ג דף כ' מה שכ' דיש כמה מיני כוחות וכו'.
ועי' ביד רמ"ה סנהדרין סז ע"ב לפי גירסתו שם דלכך נקרא השדים להט לפי שדומין למלאכים במקצת.
ב) הגירסא מפני שמכזבין וסיום המשפט (או בלא סיום המשפט וקאי אדלאח"ז) היא גירסא דחוקה, וכן הגירסא אלא שמכזבין דעדיין אינו ברור למה התירו שרים אלו דוקא, ולכן מצוה להזכיר שיש ראשונים שגרסו מפני שאין מכזבין [הרי"ד] דזה ניחא טפי, דזה טעם למה התירו לשאול בהן, ואף דגם להגי' מפני שמכזבין הוא טעם למה הותר (כמ"ש הב"י בשם הרמב"ן [והיא תשובה שהיא להדיא להרמב"ן הנדפסת בשו"ת המיוחסות להרמב"ן סי' רפג] דמפני שמכזבין לכן אין תועלת בשאלתן וכעי"ז ברמ"ה על הגמ' שם, ובאופן אחר בביהגר"א על השו"ע שם) מ"מ העיקר חסר לפ"ז והוא דחוק מאוד, וכ"ש הגי' אלא מפני שמכזבין וסיום המשפט (כדפי' המפרש המיוחס לרש"י על הגמ' שם) הוא דחוק מאוד דהעיקר חסר לפ"ז.
ויש מקום לפרש עוד דעיקר החשש שלא לשאול בשדים מחמת נזק כמ"ש הרמ"א, ועי' בספר חסידים אם תראה אדם מדבר במשיח דע כי אבותיו עסקו בשדים וכו', אבל אם אין מכזבין יש לפרש שאין בהם דבר כזב כלומר שאין מתנכרין ומזיקין אחר כך כדרך שדים שמראין פנים שוחקות ומכזבין אחר כך, ע"ד מה שאמר ירמיה היה כאבי נצח ומכתי אנושה מאנה הרפא היו תהיה לי כמו אכזב מים לא נאמנו (ירמיהו טו, יח).
ועי' בשו"ע ביו"ד שם שכתב היתר לישאל בשד, וכתב שם בביאור הגר"א בליקוט (וכמדומה שיש אומרים שכל ליקוט בבהגר"א הכונה ששמעו הדברים מפיו ולא הוא רשמן ביד קדשו) וז"ל, וכמש"ש (ק"א א') שרי שמן כו' אלא שמכזבין אבל גירסת הרי"ף (צ"ל הרא"ש) מפני שמכזבין, ור"ל ולא אתי לאמשוכי ולהימנו בהן ומשמע דשאר מעשה שדים אסור וצ"ע הא דאמר שם ת"ר (גי' הרי"ף ורא"ש שם) אין כו' ואף ר"י לא אמר כו' ואפשר דג"כ בשרי שמן כו' ודוחק וצ"ע עכ"ל (וע"ע בברכ"י על השו"ע שם).
וכוונתו של הגר"א להקשות דאחר כך משמע שכל שאלת שדים מותרת דאמרי' אין הלכה כר' יוסי דאוסר.
ולפי הראשונים דגרסי מפני שאין מכזבין יש לפרש דר"ל שואלין לכתחילה ולא מצד איסור והיתר אלא מצד שאין בו חשש כלל, משא"כ שאר שדים לר' יוסי אסור משום סכנה ולרבנן אינו כדאי כמו שפסק הרמ"א, והגר"א בכל אופן לא היה לפניו גי' זו של הרי"ד (ובהגהות הגר"א על הגמ' גרס כגי' הרא"ש).
מה ששאלת עוד בענין שרים עי' עוד בספר היכלות דר' ישמעאל ובספר רזיאל המלאך ובספר הרזים (ואינו ברור שכל מה שכתוב שם קדוש) ובספרי הרוקח (כמו סודי רזיא) וכן מה שהזכרת ספר שימושי שרים.
מה ששאלת על מש"כ הרמ"ק שם וז"ל והיודעים בשאלת שרי בדולח והצפון והכף והאשיש"ה והחרב והעיגול והבא"ר והביצ"ה והמי"ם, הם בקיאים באלו וקורים אותם שרי מזרח ושרי מערב ושרי צפון ושרי דרום וכו' עכ"ל, יתכן שהרמ"ק הסתמך על מה שהיו ידועים ומדוברים מושגים אלו בקרב העוסקים בדברים אלו (והיו הרבה כאלה במקומו ובזמנו של הרמ"ק כמו שתמצא בספר החזיונות של המהרח"ו על המכשפים), ולא בהכרח שהעתיק דברים אלו מספרי קבלה.
מק"ט התשובה הוא: 121812 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/121812