לדעת הגר"א שצריך עמוד במגילה וכן למנהגו שהיו ב' עמודים במגילה האם הוא מעכב בדיעבד

נראה דהעיקר לדינא שאינו מעכב כמו שנתברר בתשובות אחרות מדברי הפוסקים דהעיקר לדינא שאפי' בס"ת אינו מעכב (ראה בד"ה האם צריך לשמה בתפירת עמוד למגילה להנוהגים לתפור עמוד במגילה והאם צריך הקפדה על שילוש בחוטים או תפירה לאורך כל המגילה בתפירה זו כמו בתפירת יריעות המגילה, וד"ה לפי השיטות שיש לחבר עמוד במגילה האם מגילה בלי עמוד פסולה, ועי' קול יעקב יו"ד סי' רעח ס"ב שהאריך בהרבה דעות בזה), וגם לדעת הגר"א בסי' תרצא סק"כ שתמה על הרמ"א והמנהג שלא ליתן עמודים במגילת אסתר אין מזה ראיה שסבר שהוא לעיכובא.

והנה ממה שנקט הגר"א בלשונו שהוא "תמיה וצע"ג" לא נראה שתמה על מה שנקטו האחרונים שהוא ספק דהרי בהרבה מקומות נקטו האחרונים בתורת ספק לחוש לב' הצדדים גם במחלוקת שרוב הראשונים סוברים כצד אחד (ועי' בה"ל ר"ס תרנו), וגם להלן יתבאר דהגר"א גופא לכאורה למעשה חשש לב' הצדדים לפי שיטתו.

אלא כוונתו שבא לשלול סברא שיש לחשוש לב' הצדדים על ידי שאין עושה עמוד כלל, דגם אם חושש לב' הצדדים אין הפתרון על ידי שאין עושה עמוד כלל, וכמבואר בתוספת מעשה רב שהגר"א עשה ב' עמודים והיינו לחשוש לב' הדעות.

והאריך הגר"א לעיל סקי"ח לבאר שי' המחבר ליתן עמוד בסופה וחלק בראשה, ויש מקום לומר שכך סבר הגר"א לעיקר הדין למי שאין רוצה להחמיר ב' הדעות, ומ"מ במש"כ על דברי הרמ"א אפשר דר"ל דלפי שיטתו שיש ספק היה להניח ב' עמודים, אבל לעיקר דינא אפשר שסבר שא"צ לחשוש לכל הדעות אלא רק להדעה העיקרית וכדעת המחבר.

ועכ"פ מה שציין לדברי הב"ח והט"ז שם בביאור דעת המהרי"ל והרמ"א שהביאו המנהג שלא נהגו להניח עמודים משום הפלוגתא אם להניח העמוד בראשה או בסופה, א"כ עכ"פ בדעת המנהג והגדולים הנזכרים העומדים בשיטת המנהג ודאי למד שאין העמודים לעיכובא, דאל"כ אינו פתרון שלא ליתן עמודים.

וגם הגר"א שחולק עליהם וכתב דהוא תימה וצע"ג, אין הכרח שסובר שהוא מעכב דיש לומר שסובר דעדיף ב' עמודים מב' הצדדים מחלק בב' הצדדים וכנ"ל בשם התוס' מעשה רב, והטעם דחלק עדיף מעמוד וכמו שיתבאר.

א"נ יש לבאר שעיקר תמיהת הגר"א על הרמ"א דמאחר שהמנהג אינו עושה לא כמר ולא כמר א"כ אפי' אם נימא דבעי' עמוד בצד אחד וחלק בצד אחד דווקא מ"מ מאחר דהמנהג אינו עושה לא כמר ולא כמר א"כ יש לילך בתר הדעה העיקרית דבעינן עמוד בסופה שהוא דעת רוב הראשונים.

ויתכן להוסיף עוד דהגר"א מקשה על הרמ"א וסייעתו לפי שיטתו דעמוד אינו מעכב א"כ גם אם יעשה עמוד בסופה וחלק בראשה כדעת רוב הראשונים מ"מ יוצא גם לדעת החולקים דהרי הרמ"א לשיטתו סובר דעמוד אינו מעכב וא"כ עדיף שיעשה כשיטה אחת לכתחילה וכשיטה אחרת בדיעבד מלעשות לב' השיטות בדיעבד.

ואם נפרש כביאור זה נמצא דגם לפי קושיית הגר"א על הרמ"א סובר דעמוד אינו מעכב (רק דאינו מוכרח אפי' אם נפרש כהביאור זה דיש לומר שהוא ולטעמיך).

(ואולי סבר הגר"א דיש גם צד דמקיימין בדיעבד דינא דעמוד בהניח בסופה במקום בתחילתה גם למאן דסבר בתחילתה אבל לעצמו לא סמך על צד זה כמו שיתבאר).

אבל עכ"פ אין שום טעם לחדש בדעת הגר"א שהוא מעכב אחר דמבואר דלשאר הפוסקים אינו מעכב כלל אפי' בס"ת, אפי' אם נשווה דין עמוד דמגילה לס"ת, ואפי' להרמ"א דבס"ת חושש לכתחילה לעמודים שלא לקרוא בעמודים אם אפשר לתקנו, מ"מ במגילה מודה דאינו מעכב כלל.

ולגוף מנהגו של הגר"א (כמובא בתוספת מעשה רב) שעשה ב' עמודים נראה שהוא כדי לצאת בזה ב' השיטות בראשונים להניח לפניו ולאחריו וסבר דאין בזה כ"כ גריעותא להניח במקום שאמרו שלא להניח וכן בב"ח סי' תרצא בשם ספר התרומה מוכח דאין גריעותא להניח עמודים עי"ש אלא הוא פטור.

ואע"ג דהגרנ"ה הלוי כתב שנקראת אגרת לענין שיהיה חלק בצד אחד בלא עמוד מ"מ י"ל דסבר הגר"א שמעקר הדין זה פטור מעמוד ולא חיוב שלא ליתן עמוד, וכמו שנקראת אגרת שאין מדקדקין בטעויותיה כמ"ש בירושלמי ושו"ע, ושאם הטיל בה ג' חוטי גידין כשרה (מגילה טז ע"ב) אין הכונה שמחוייב לקרוא בה עם טעויות ושאין תופרה תפירה גמורה דאם הוא לשון דיעבד ואדרבה מבואר בפוסקים דבתפירה חיישי' לכל הדעות ומכח זה תופרין כמה תפירות, ולשון הירושלמי בפ"ב דמגילה סה"ב כתוב אומר ספר וכתוב אחר אומרת איגרת הא כיצד קל היקילו בתפירתה שאם תפר בה שנים או ג' תכים שהיא כשירה ע"כ, ומבואר דקל הקילו בה, ולא חומרא.

ואע"ג דנזכר בגאונים דמנהג כל ישראל לפושטה כאגרת יש לומר שהוא לחיבוב מצוה ולא מדינא, דהרי ביחיד לא נאמר מנהג זה, וגם לא נזכר דין זה בגמ', וממילא עמוד שהוא מדינא קודם למה שיהיה חלק בצד אחד שאינו חיוב מדינא, ולכן הניח ב' עמודים לחשוש לכל דעות (עי' בה"ל ר"ס תרנו), אע"ג דמעיקר הדין הלכה דעמוד בסופה.

ושוב מצאתי דגם בדמשק אליעזר על הבהגר"א שם הוה פשיטא ליה דמה שאין צריך עמוד במגילה דנקראת אגרת (כהגרנ"ה הנ"ל) ואעפ"כ הוה פשיטא ליה אפי' בדעת הגר"א דאינו מעכב אפי' בס"ת דגם רמב"ם בפ"י מהל' ס"ת כשמנה דברים המעכבין בס"ת לא מנה עמודים.

ויש לציין דגם במקור הדין במהרי"ל הל' פורים סי' טז משמע דהוא פטור במגילה שיש בה פחות דין ספר ולא דין שצריך שלא יהיה כן עי"ש שהשוה להיתר נגיעה שאינה כמו ס"ת.

והחזו"א שחשש לדעת הגר"א בהרבה עניינים כאן לא חשש ואע"פ שרוב הראשונים כאן ס"ל כהגר"א, וי"ל משום שאינו לעיכובא וכמשנ"ת לכך שב ואל תעשה עדיף (ואפשר שסבר דיש מצוה להניח חלק בצד אחד ולכך בב' צדדים א"א ליתן ומספק שב ואל תעשה עדיף), ועכ"פ כל הנוהגים שלא ליתן עמוד גם אם למדו דמדינא היה להניח עמוד סברו דאינו לעיכובא וי"ל דעד כאן לא פליג הגר"א אלא למצוה ולא לעיכובא, ובאמת אין שום ראיה שסבר הגר"א שהוא לעיכובא דבאמת סבר הגר"א שאין שום טעם שלא להניח עמוד כעיקר דינא ובפרט שנתברר שלדעתו אין גריעותא בהנחת עמוד במקום שאמרו שלא להניח.

מק"ט התשובה הוא: 125501 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/125501