{בע"ה כ"ח שבט תשע"ו
מודיעין עילית}
היאך ראו מצרים את ישראל בשבת הגדול שהיה מכת חשך
א) מה שהקשה שלפי חשבונו זמן שבת הגדול היה במכת חשך, א"כ אינו מובן מה שארז"ל שהיו מצריים רואין השה לקרבן פסח ומעיהן מתחתכות, שהרי לא ראו איש את אחיו במכת חשך.
תשובה לא ראו איש את אחיו, אבל את ישראל ראו.
ואם יתפלא השואל עלי מהיכן אני ממציא חידושי אגדות האלו, אביא בזה מה שארז"ל כן להדיא, וז"ל (מכילתא דרשב"י שמות י"ד), ויהי הענן והחושך ענן לישר' וחושך למצ' את מוצא שכל מי שנתון באפילה רואה מי ששרוי באורה והיו מצ' שרויין באפילה וישר' שרויין באורה כענין שנא' לא ראו איש את אחיו וגומ' (שמ' י כג) מיכן את מוצא לעתיד לבוא אומ' קומי אורי כי בא אורך וגומ' ואומ' כי הנה החושך וגומ' (ישע' ס ב) ולא עוד אלא שהיו המצריים שרויין באפילה ורואין את יש' שהן שרויין באורה ואוכלין ושותין ושמחין והיו מזרקין בהן חצים ואבני בלסטא והיה מלאך וענן מקבלן כענין שנא' אל תירא אברם אנכי מגן לך וגומ' (בר' טו א) ואומ' אלקי צורי אחסה בו וגומ' (ש"ב כב ג) ואומ' כל אמרת אלוה צרופה וגומ' שם לא ולא קרב זה אל זה כל הלילה היה מצרי עומד אין יכול לישב יושב אין יכול לעמוד טעון אין יכול לפרוק פרוק אין יכול לטעון והיה ממשש באפילה שנא' וימש חושך (שמ' י כא) עכ"ל, והנה מכת חשך שעל הים היתה חמורה מזו שהיתה בארץ מצרים, ואם בה ראו את ישראל ה"ה שראו גם בראשונה, ובפרט דבמדרש עצמו הרי משוה ביניהם כמבואר מתוכו, וא"כ היו שוין זל"ז.
הנחת תפילין בחול - מ"ט לא סגי באות דמילה
ב) מה שהקשה הג"ר דוד פאלק מדברי הרוקח ריש הל' שבת, שכתב דבשבת אין מניחין תפילין משום שהשבת אות ליציא"מ משא"כ בחול שאין אות ליציא"מ דמילה אינה אות ליציא"מ ולכך מניחין תפילין שהן אות ליציא"מ, וקשה הרי גם מילה מלו ישראל כדי שיגאלו.
תשובה מ"מ עיקרו לא נתקן בשביל זה, ואי"ז טעם המצוה ולא דמי לתפילין ושבת שהם זכר ליציאת מצרים.
מק"ט התשובה הוא: 119370 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/119370