כמה תשובות בפ' וארא (ב)

{בע"ה יום א' לסדר בא
ער"ח שבט ע"ו}

למתא ירקא ירקא שקול

{מודיעין עילית כולל יששכר באהליך}

א) גרסינן במנחות פ"ה א', אמרי ליה יוחנא וממרא למשה תבן אתה מכניס לעפריים אמר להו אמרי אינשי למתא ירקא ירקא שקול, ופרש"י, א"ל יוחנא וממרא.

ראשי מכשפים של מצרים למשה רבינו כשהתחיל לעשות האותות לעיני פרעה שהיו סבורין שהיה עושה אותם על ידי כשוף: תבן אתה מכניס לעפריים.

עפריים שהוא מקום הרבה תבואה אתה מביא לשם תבואה למכור בתמיה כך ארץ מצרים שהיא מלאה כשפים אתה בא לשם לעסוק בכשפים: אמר להם למתא ירקא ירקא שקול.

לעיר שגדל שם ירק הרבה הבא ירק שלך למכור לפי שמתקבצין שם הכל לקנות הם אמרו לו דברי ליצנות והוא השיב להם בענינם, עכ"ל רש"י.

ולפי שהבנתי מדברי כת"ר שרצה לידע ביאור בזה, דמשמע ליה לכת"ר שליט"א שכאילו הודה משה ח"ו שעושה כישוף, לכך אבאר כאן מה שהבנתי בלומדי גמ' זו, והוא, דמשה השיבו דאדרבה במקום שיש ירקי מוליכין לשם ירקי, ואע"פ שא"צ שם עוד ירקות לכאורה שהרי יש שם די, מ"מ מוליכין לשם ירקות, והטעם כנ"ל שכן באין לשם הרבה קונים לקנות, וה"ה בענינינו ג"כ שכשמשה בא לפרעה ולמצרים להוכיח להם את גדולתו של הקב"ה, הוכיח להם זה ע"י אותות ומופתים, דהנה באמת לא מצינו כ"כ בשאר הנביאים כשבאו להוכיח אדם על איזה ענין שהיו מראין גדולתו של הקב"ה ע"י אותות ומופתים גרידא, [ר"ל אותות שאין בהן צורך ותועלת מצד תוצאתן אלא שהם רק להראות גדולתו, זה לא אשכחן בשאר מקומות], ומה דבכ"ז מצינו בגילוי כבוד הקב"ה במצרים שנבחר אופן זה להיעשות, הוא משום שבארץ מצרים באמת היו ענינים כאלה של שינוי הטבע, והיה האדם פונה ליתן לבו לזה, ולכך הראה להם שינויי טבע שיביטו ויראו בזה, ולכשיתבוננו שאין כאן שום כישוף באמת כמ"ש בסוף הענין אצבע אלהים היא, בזה כבר יבואו להודאה ולהכרה גמורה, וזה עניין תשובתו של משה שבגמ', [ומה שפרש"י לפי ענינם היה משיב דברי ליצנות אפשר דהיינו מה שהשיב באופן זה].

ויתכן שישנם עוד ביאורים בדברי הגמ', ואני לא באתי אלא לפרש מה שהבנתי בדברי הגמ' הנ"ל.

ב) מה שהקשה ע"ד החזקוני שכתב (שמות ז') בטעם מה שהלך משה להתרות את פרעה ביאור משום שהוא מקום טהור שהוא מקום מים, משא"כ בבית המלך היה מקום גילולים.

והקשה דאדרבה הרי המצרים היו עובדין לנילוס והיה זה מקום ע"ז.

תשובה הנה מה שכתב החזקוני שהיה צריך להתנבא במים שהוא מקום טהור, כן איתא כעי"ז במכילתא דרשב"י י"ב א' שהנביאים שנתנבאו בחו"ל לא נתנבאו אלא על המים, וע"ש, ומה שהוא מקום טהור אינו משום שלא היה שם ע"ז, אלא מצד שהוא מקום המטהר, כמו שכתבתי בחיבורי על המכילתא דרשב"י שם, וכיון שהוא מקום שאינו מקבל טומאה, כמ"ש (ויקרא י"א ל"ו) אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור, א"כ לא אכפת לן שהיו עובדין אותו, וכמו"כ אין העכו"ם אוסרין נהרות בעבודתן, כמ"ש אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם, וה"ה ימים ונהרות כדתנן בחולין וכן פסק בשו"ע ביו"ד.

ג) מה שהקשה לדעת הרמב"ן שמתו כל מקנה מצרים במכת דבר, משום שלדעתו גם הבהמות שבבית מתו, [ויעויין באור החיים דס"ל שאע"פ שרק הבהמות שבשדה מתו מ"מ מתו כל מקנה מצרים, שכולן היו בשדה], א"כ מהיכן היה להם בהמות למכת שחין.

וכתב כת"ר דלא יתכן שקנו מישראל, שהרי עברו על איסור לא תחנם.

תשובה ראשית כל לא הבנתי מה שייך איסור לא תחנם קודם מ"ת, דרק א"א קיים כל התורה (יומא כ"ח ב'), אבל שאר ישראל מנ"ל, וגם הרי עדיין לא היה להם קדושת ישראל כ"כ להחשיב כל האומות כנכריים לגבייהו.

ועוד מדוע היה להם דוקא לקנות מישראל, דהיו הרבה אומות העולם שהיו יכולין לקנות מהם, וי"ל שקנו מיד כשמתו להם הבהמות לכל צרכיהן, ועיין במכילתא דר"י ובמכילתא דרשב"י פ' בשלח בפסוק ויקח שש מאות וגו', דמבואר שם שהיו המצריים משתמשים רק בבהמות של האומות שהיו משועבדות להם, ולא בבהמות של עצמם, והיו כל בהמותיהן עומדות בטילות, ויתכן כנ"ל שמיד קנו עוד ולכך נענשו במכת שחין.

ד) מה שהקשה הג"ר שמעון רפאל קימל בדעת רש"י שמתו רק אותן שבשדות גם במכת דבר, וז"ל הקושיא, הנה במכת ברד כתיב, ועתה שלח העז וכו', ויש לבאר מ"ט הכא במכת שחין נאמר רק ברמז שיקחו המקנה מן השדה ואילו במכת ברד נצטוו בפירוש עכ"ל.

תשובה ראשית כל לא הבנתי מה עניין מכת שחין לכאן, ושמא צ"ל בשאלה דבר במקום שחין, ויעויין באוה"ח במכת דבר שעמד ע"ז קצת, וכתב דבאמת משה אמר לפרעה הכל, אלא שלמשה גופיה לא נאמר אלא ברמז, והוא נצטוה לומר לפרעה במלואו, וע"ז כתיב לאמור, אכן בשפ"ח כתב וז"ל, מקשין העול' למה לא נאמר כאן הירא דבר ה' ועוד למה לא התרה בם לו' ועתה שלח העז וגו'.

וי"ל שבדבר לא היה צריך להתרות שהרי נאמר בפי' הנה יד ה' הויה במקנך אשר בשדה ומשמע שהגזרה לא היתה אלא בשדה ממילא כל הירא וגו' הניס מקנהו לפי שהדבר דרכו להמית ב"ח אבל במכת הברד דאין דרך הברד להמית ב"ח אי לא אמר להם שלח העז וגו' לא היו מקפידין להניחם בשדה (מהר"ן).

וע' בקצ"מ { קיצור מזרחי.

}תירוצים אחרים, עכ"ל השפתי חכמים.

ודי בזה.

מק"ט התשובה הוא: 119369 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/119369