כמה תשובות בפרשת מקץ

{בע"ה פ"ק קרית ספר יע"א
נר ה' לחנוכה עש"ק פ' מקץ ער"ח טבת תשע"ו}

בנביאות יוסף דהא אין הנבואה שורה אלא בא"י

א) מה שהקשה ע"ד הגרי"ז בפ' מקץ שפתרון החלום של יוסף היה ע"פ נבואה, דהא אין הנבואה שורה אלא על עשיר כמ"ש בנדרים ל"ח א'.

תשובה יתכן כי היה ליוסף נכסים במרחק, וזה סגי כדי להיות עשיר מן הדין.

בהנ"ל בענין נבואה בחו"ל

ב) ומה שהקשה מן הספרי פ' שופטים פיסקא ל"ב נביא אקים וכו' ולא מחו"ל, א"כ היאך היה יוסף נביא בחו"ל.

תשובה יתכן שכבר נתנבא בא"י לפני כן, עי' מו"ק כ"ה א' שכ"כ על יחזקאל, וכן בס' הכוזרי מאמר ב' כ"כ על עוד נביאים שנתנבאו בחו"ל שהיה מטעם זה, וכן השיבני הגרח"ק שליט"א על מה ששאלתי על נביאים מסוימים שנתנבאו בחו"ל, ועי' מה שהארכתי בכל זה בחיבורי על המכילתא דרשב"י פרק י"ב א', וע"ע מ"ש במכילתא הנ"ל שם דבנבואה קודם שנתקדשה א"י שרתה נבואה בחו"ל, ורק אח"כ לא שרתה, א"כ לפ"ז לק"מ כיון שהיה קודם שנתקדשה א"י (ועיין כעי"ז במגילה י"ד א' ע"ש), וע"ע במכילתא דר' ישמעאל שם דכשהיה זכות אבות שרתה, וי"ל ה"נ שהיה זה לטובת ישראל, כמ"ש אלהים חשבה לטובה וגו' להחיות עם רב, א"כ יש לנו כבר כמה תירוצים ע"ז, ועיין בחיבורי הנ"ל מ"ש בכל הפרטים הללו.

עין הרע בכמה אחין יחד

ג) מה שהביא מתנחומא בפ' מקץ שחשש יעקב מעין הרע אם יכנסו כל האחין בשער א', ושאל מ"ט לא מצינו שחוששין לזה.

תשובה נראה שלא חששו אלא בשבטים שהיו גיבורים טובא, כמבואר בב"ר ר"פ ויגש, ובארוכה בס' הישר בפ' מקץ ויגש וכן לעיל פ' וישלח, ועל גיבורים הללו שאדם מתמיה כ"כ כשרואה אותם, יש עין הרע טובא וצריך לחשוש יותר, ובפרט שהלכו למצרים ששחורים הן, ולא הרגלו באשה יפה, כ"כ רש"י ר"פ לך, ולשון התנחומא (אות ח') הוא, ויאמר יעקב לבניו למה תתראו, אמר יעקב לבניו, אתם גבורין, אתם נאים, אל תכנסו בשער אחד ואל תעמדו במקום אחד, שלא ישלט בכם עין רע ע"כ.

וא"כ השבטים שהיו נאים טובא היו תמהין עליהן בנ"א, והיה עה"ר, משא"כ בסתם אחין, ומיהו מצינו בפוסקים שחששו לעין הרע כשעולין לתורה ב' אחין זאח"ז, וכתב בשו"ע או"ח סי' קמ"א ס"ו, יכולים לקרות ב' אחים זה אחר זה והבן אחר האב, ואין מניחים אלא בשביל עין הרע ואפי' אם א' הוא השביעי וא' הוא המפטיר לא יקראו השני בשמו משום עין הרע.

ובמשנה ברורה שם ס"ק יט כתב ואין נ"מ בין אחים מן האב או מן האם ואפילו אומרים שאין מקפידים על עין הרע ויש שמחמירין אפילו אב עם בן בנו משום עינא בישא ובמקום הצורך יש להתיר עם בן בנו ע"ש.

והגאון החיד"א בברכי יוסף שם סק"ו כתב ואין מניחים אלא בשביל עיה"ר, מדקאמר ואין מניחין משמע אפילו אם הם לא חיישי לעין הרע אנוחי לא מנחינן להו שיעלו כיון דאיכא עיה"ר והרב יד אהרן האריך להוכיח כן ע"ש.

א"כ חוששין לעין הרע רק בעליה לתורה או בכה"ג, אבל בסתם לא חיישינן, ומ"מ הכל לפי הענין, דפעמים הלב יודע שיש לחשוש לעין הרע ואכמ"ל, [ופ"א הורה מרן הגרח"ק שליט"א שלא יסעו כל נכדי משפחה א' במטוס א', שיש לחשוש אם יתרסק המטוס לא תשאר פליטה ממשפחה זו].

ב' אחין בגלילה והגבהה

ד) מה שנסתפק אם מותר לתת הגבהה וגלילה לב' אחין זאח"ז, בידוע שלא נהגו לחשוש לזה, והכי הוה עובדא אצל אאמו"ר שליט"א, אח"ז ראיתי עוד שכ"כ הגרי"ש אלישיב (אשרי האיש פכ"ב המ"א) והגר"נ קרליץ (חו"ש פסח, קובץ ענינים סקט"ו).

מה הקשר בין סעודת יוסף לסעודת חנוכה

ה) מה שתמה ע"ד השלה"ג בהגמ"ר פ"ב דשבת (דף ע"ט במהדו' וילנא) שרמז את סעודות חנוכה בפסוק דמיירי על סעודת יוסף כשבאו אליו אחיו, וסיים שמכאן סמך לסעודות שעושים בחנוכה, ותמוה דמה ענין זל"ז.

הנה זה פשיטא שלא היתה סעודתו סעודת חנוכה, שעדיין לא היה על מה להודות, ובחז"ל בכמה מקומות (וא' מהם במכילתא דר"י ומכילתא דרשב"י פ' בשלח מסכתא דויהי בשלח) מבואר שהיה זה לסעודת שבת, אלא כונת השלה"ג שיש כאן רמז בתורה לסעודת חנוכה שנזכרה אצל סעודה, וחלק מל"ב מידות שהתורה נדרשת בהן הם גימטריא ונוטריקון, כמ"ש בברייתא דמשנת ר"א פ"א, ואף שאין רמזי הקדמונים כדרשות רז"ל ממש מ"מ הם דברי אמת, והא קאמר שיש כאן רמז בכתוב.

ובאמת בזוהר תמצא כמה דרשות או רמזים שאין בהן שייכות לפשטות המקרא כלל.

ומה שנרמז דוקא בפ' מקץ הוא משום שברוב השנים חל אז חנוכה כמ"ש בשלה"ג שם.

דקי"ל דכתיבא באורייתא מילתא אמאי דעתידין רבנן דמתקני כמ"ש בכתובות י' ב'.

ומ"מ יש ליתן טעם שיש איזו שהיא שייכות בין סעודת יוסף לסעודת חנוכה, דמשמע קצת בחז"ל שהיה זה סעודה מיוחדת, וכמ"ש בשבת קל"ט א' וישתו וישכרו עמו, אבל עד האידנא לא, וכ"כ בב"ר פרשה צ"ב ה' דא"ר לוי כל כ"ב שנה שלא ראה אותן לא טעם טעם יין אף הן לא טעמו טעם יין עד שראו אותו הה"ד וישתו וישכרו עמו עמו שתו חוץ ממנו לא שתו ע"כ.

וי"ל שהיה ליוסף כאן שמחה יתרה שראה את אחיו קריבים לכאן, והבין בזה שגאולתו קריבה וממשמשת ובאה, וגם אינהו שחיפשו את יוסף כמ"ש במדרשים, ונצטערו בצער הזקן, עי' בס' הישר על זה, ואע"ג דאינהו לא חזו מזלייהו חזא (מגילה ג' א'), ולכך התחילו שמחין, וסעודה זו היא סעודת שבח והודאה, ועכ"פ מצד יוסף ביותר, וזהו הדמיון לנס חנוכה, דאמרינן בשבת כ"א ב' לשנה אחרת קבעום להלל והודאה, וא"כ שייכא גם סעודה בהלל והודאה כדאשכחן ביוסף.

בשינוי הלשונות בתרגום

ו) מה שמצא כת"ר שפעמים תרגם אונקלוס שילוח לשון שילוח ופעמים לשון פיטורין [וכמו שיבואר בתשובה].

תשובה נראה החילוק בזה בין לשון שליחות רגיל, דהיינו שהמשלח צריך את השליחות של השליח, ויש עוד מין שליחות שהוא ל' פיטורין, היינו במקומות שהשליחות אינה עבור המשלח, אלא דל' שליחות בלה"ק כוללת גם מה שאדם פוטר או מגרש חבירו מאצלו, אבל בל' תרגום אינו שייך.

וכן בלשונינו לא הורגלנו לומר שילוח במקום שהוא פיטורין.

ולכך ברוב דוכתי נזכר ל' שילוח בתרגום כשהוא שייך לזה, [וגם כשאינו שייך לזה יתכן שמתרגם כן, אף שאיני זוכר כעת, משום שפעמים מתרגם אונקלוס אחר ל' העברי], אכן מה שהביא כת"ר, א.

הבקר אור והאנשים שולחו, דהיינו שלא היה ליוסף שליחות אליהם, אלא פיטרם מביתו, וכן ב.

אחר שילוחיה, ג.

ושלחה מביתו, דכל אלו ל' גירושין הן, דגם את ציפורה גירש, עיין במכילתא ר"פ יתרו מחלוקת תנאים בזה, מ"מ להנ"ל לק"מ, כיון דאין הכונה כאן ששלח אותה לאיזו שהיא שליחות, ולהכי תרגם אונקלוס בכ"ז בלשון פיטורין, ופשוט.

וזוהי כונת רש"י (בראשית מ"ג י"ד) שכתב, ושלח לכם ויפטר לכון תרגומו יפטרנו מאסיריו לשון שמות כא כו לחפשי ישלחנו ואינו נופל בתרגום לתרגמו לשון וישלח שהרי לשם הם הולכים אצלו עכ"ל.

והנני מוכרח להמנע מלהמשיך כעת במכתב הזה משום שב"ק הממשמשת ובאה אלינו.

מק"ט התשובה הוא: 119362 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/119362