א) ששאלת אם קנין פלגשות לאחר גירושין מבטל הגט, (וכל הדברים דלהלן הם אליבא דדעה ראשונה ברמ"א באה"ע סי' כו ולא אליבא דהלכתא דלמעשה אין דינים הללו נוהגים כלל), הנה לענין לבטל הגט למפרע פשיטא שאינו מתבטל, דהרי גם אם יאמרו ויסכימו שניהם שמבטלין הגט ויעשו בכל קניינים שבעולם לבטל הגט אין הגט מתבטל למפרע, ומשום זה גופא גזרו חז"ל שהמוציא גט משום שם רע או נדר לא יחזיר כדי שלא יחזור בו אחר כך ונמצא גט בטל ובניה ממזרין (עי' גיטין מו ע"א), וגם דינא דשיור בגט דלא מהני לרבנן דר' אליעזר (עי' גיטין פב ע"א), משום שלא כרת בינו לבינה (עי' שם פג ע"א, ועי' עוד בענין דבר הכורת בינו לבינה שם כג ע"א ובשאר דוכתי), וכן מדינא דאמרי' שלא יהא גט בטל ובניה ממזרין עי"ש בגמ' בסוגי' דר' אליעזר, וכן מצינו בעוד מקומות שהזכירו חששא זו דגט בטל עי' בריש כתובות ג ע"א ובסוגי' דביטול הגט (גיטין לב ע"ב ובראשונים שם), אם כן באופן שיכול לבטל הגט אינו גט כלל, וממילא אין שום דבר שיכול לבטל גט שנכרת כבר.
אבל מה שיש לדון בזה אם אמרי' לענין פלגש הן הן עדי פלגשות הן הן עדי קידושין, לענין דנימא דכיון שהיו נשואים כבר א"כ הפלגשות קונה קנין נישואין, דנימא דדעתייהו להכי, אבל כמדומה דדינא הוא דלא אמרי' הן הן עדי קידושין באופן שפירשו להדיא שאין דעתם לזה, דלא אמרי' באה"ע ריש סי' קמט אלא רק שחזקתו שמתכוון לשם קידושין אבל במפרש להדיא לא, וגם מה שדן שם בבאר היטב באופן שאומר שנתכוון לשם זנות היינו לשעבר אבל אם מעיקרא אומר שבועל לשם זנות לכאורה ליכא צד שהוא חל, דהרי באמירתו ביטל כאן כוונת קידושין, וה"ה כשאומר שמתכוון לקנין פילגשות, ויל"ע בזה למעשה.
ב) ששאלת אם נישאת לאחר בפילגשות אם מותרת לחזור לראשון או לא, תשובה יעוי' בבאר היטב אה"ע סי' י סק"ב שכתב להתיר זה בביאור דברי הרמ"א שם, ויש להוסיף דכן משמע גם מתשובת מהר"ם פדואה סי' יט שהיא ממקורי דברי הרמ"א שם, וע" בח"מ אה"ע סי' יג סק"ו ויש לדון בכל כוונתו, אבל עי' במשנה הלכות ח"ב סי' נב שפלפל בנידון זה בדעות הפוסקים, ומאחר שהדברים אין נוגעין להלכה למעשה לא אאריך בזה כאן.
ג) ששאלת אם אשה שאסורה עליו מדאורייתא מדין מחזיר גרושתו מן הנישואין (שהיתה נשואה לראשון ונתגרשה ונישאה לשני ונתגרשה) אם מותר לראשון להחזירה בפלגשות (להסוברים דפלגש הוא היתר) הנה לפי המבואר בשו"ת מהר"ם פדואה שם לכאורה היה צריך לצאת דאין בזה איסור דאורייתא.
אבל אין לומר שתהיה מותרת לו דרך פלגשות אפי' מדרבנן, דהרי היא חייבי לאוין כלפיו בנישואין ואיך נתירה לו באיזה אופן דכה"ג אשכחן דאפי' להדעות דביאה בכהן בגרושה אינו דאורייתא בלא קידושין מ"מ אין צד שמדרבנן אינו עובר איסור כהונה ושאינו מחלל כדלקמן, וכיו"ב לפי הצדדים והדעות דביאה בנכרית בצנעא בלא חיתון אינו דאורייתא מ"מ אין צד שמדרבנן אין עובר איסור גויה, וכ"ש בניד"ד שפלגשות הוא ממש מעין נישואין ולא יתכן שיהיה מותר בכה"ג מדרבנן במי שנישואיה אסורין עליו מה"ת.
ויש לציין בזה גם דברי הרמב"ן עה"ת בביאור ענין איסור מחזיר גרושתו, ולפי הטעם שכתב שם שייך גם בדרך פלגשות, אבל אם נימא כן ע"פ טעם הדין א"כ נמצא דבלאו הכי אין דברי המהר"ם פדואה להלכה (ואף שכאן חמור יותר מכיון שכאן נמלך לפני שנושא אותה שוב לשום פילגשות מ"מ אם ניזיל בתר טעמא לגמרי יהיה אסור גם באופן המותר בשו"ת מהר"ם פדואה שם וברמ"א ובאר היטב שם).
ומ"מ להסוברים דפלגש צריכה גט לכאורה יהיה הדין שאין פטורים בדיני מחזיר גרושתו לענין פלגש, ועי' בפרט זה בהרחבה בשו"ת משנ"ה שם, ומאחר שאין הדברים נוגעים למעשה אקצר בזה.
ד) ששאלת לענין כהן בגרושה דרך פלגשות, תשובה אפי' בביאה בעלמא בלא צד חיתון כלל אסור והולד חלל (כמבואר באה"ע סי' ז סי"ב), כ"ש במיוחדת לו, ובאחרונים דנו בדעת הרמב"ם אם בדרך זנות איסורו הוא מה"ת או מדרבנן (עי' פר"ח סי' קיט ס"ח ונובי"ת אה"ע ס"ס כז ואג"מ אה"ע ח"א סי' ה וחלקת יעקב יו"ד סי' נו ד"ה ונוסף), ומ"מ גם להרמב"ם הולד חלל (כמבואר בפהמ"ש להרמב"ם קידושין פ"ד מ"ו).
ששאלת אם כהן שנולד לו בן מזה אם פודה אותו יעוי' מה שהשבתי לך בתשובה אחרת עפ"ד השו"ע יו"ד סי' שה סי"ט דמבואר שם שחלל בן כהן מחוייב בפדיון מלבד היכא שהאב זכה בפדיונו עי"ש.
אבל בחלל דרבנן יש שדנו בזה, ובפשטות כל היכא דתקון רבנן תקנו גם לענין פדיון שייחשב חלל דרבנן הפקיעו ממונו של החלל דרבנן שיפדה עצמו.
ועי' גם תוס' בכורות מז ע"א ד"ה אלא דחלקו בין לויה אשת כהן שנשבתה לבין כהנת שנתחללה, דבלויה אשת כהן אע"ג דנפסלה מתרומה מ"מ לא נפקעה מקדושתה לענין ה' סלעים, אבל כהנת שנבעלה לפסול אפי' קדושת לויה פקעה מינה, ובפשטות ההבנה בדבריהם משמע דהחילוק בין לויה אשת כהן לבין כהנת, דלויה אשת כהן החילול הוא רק מתרומה דבעלה אבל לא מקדושת הלויה של עצמה, לכך בנה פטור מה' סלעים, משא"כ כהנת שקדושת כהונתה נפסלה בבעילת זנות ולא נשאר בה קדושת כהונה, אזי כל קדושתה נפקעה, א"כ החילוק הוא בין לויה לכהנת, ולא בין מחוללת לשבויה, ואם נפרש כן נמצא דשבויה ג"כ חשיב בנה חלל לענין זה יעו"ש.
(ומיהו צע"ק סיום דברי התוס' לפירוש זה מה שכתבו "אבל כהנת דקדושתה מגופה אתיא כשמתחללת פקעה קדושתה לגמרי", וטעם זה צ"ב, דהרי החילוק בין כהנת לבין לויה אשת כהן אינו משום שהלויה אין קדושתה מחמת עצמה, אלא משום שקדושת הלויה אינה נפקעת על ידי מה שנשבתה, משא"כ לפי טעם זה שכתבו התוס' בסוף דבריהם משמע דמה שבלויה אשת כהן פטורה מה' סלעים הוא מחמת שאין קדושתה מגופה, דר"ל שנפטרת מחמת בעלה שהוא כהן, ואם נימא כן בכוונתם צע"ג, דהרי מחמת בעלה אין לה להפטר כיון שבנה חלל, ולא משמע בדבריהם שבאים לחלק בין חלל דאורייתא לדרבנן, וגם למה לא נקטו אפי' ישראלית אשת כהן, ואולי יש לפרש לעולם כדמעיקרא דמיירי רק בלויה אשת כהן והפטור מחמת שהיא לויה, אלא דאכתי יש טעמא רבה לחלק בין בין לויה אשת כהן שנפסלה לבין בן כהנת שנפסלה דבבן כהנת בא ליפטר מחמת אמו ואמו נתחללה מן הכהונה ואילו בן לויה שנשבתה בא ליפטר מחמת עצמו דלוי פסול מקרי עי"ש בגמ', ממילא פטור מה' סלעים, ואם כנים הדברים מתחזקים דברינו דגם בחלל דרבנן הדין שחייב בה' סלעים).
ויעוי' בפסקי תוס' שם סי' קג שכתב כהנת שנבעלה לפסול בנה חייב בה' סלעים משא"כ לויה ואשת כהן שנשבית ע"כ, ומש"כ לויה ואשת כהן לכאורה ר"ל אשה שהיא גם לויה וגם אשת כהן כדי להשוות דבריהם לדברי התוס' שלפנינו, אבל גם זה יש לדון דלכאורה סגי שהיא לויה, דהתוס' לכאורה נקטו לויה אשת כהן לרבותא דאפי' שנתחללה מתרומה על ידי ביאתה וכ"ש אינה אשת כהן, ואולי גם הפסקי תוס' נקטו כן לרבותא.
ושוב מצאתי למרן עט"ר הגר"ד לנדו (והאר עינינו ח"י עמ' יב) כדברינו דגם בחלל דרבנן לכאורה חייב ע"כ.
וזה דלא כמו שרצה לצדד בכתבי מהר"ם איררה סי' מד ומה שהראה לדברי התוס' אין משם ראיה לדבריו לפמשנ"ת, וגם מה שהוכיח שם ממה שבירושלמי רפ"י דיבמות ושאילתות ס"ס קיז אי' דין זה לגבי כהן שבא על גרושה הבן חייב אינו מוכרח ללמוד מזה דבבן חלוצה דרבנן אינו כן, די"ל דנקטו עיקר מילתא דחלל שהוא בן גרושה.
ה) ששאלת מה הם החיובים שיש כלפי פלגש או בניה מסתימת הפוסקים משמע דכלפיה אין חיובי ממון מה שלא סוכם דהרי רוב חיובי ממון כלפי אשתו הם מתנאי כתובה ופלגש אין לה כתובה (עי' ט"ז אה"ע סי' כו סק"ב בביאור דעת הראשונים בזה), ולענין חיובי האב כלפי בניו מממנה לא גרע מחיובי בניו מביאת זנות.
וכל הנ"ל להסוברים דשייך פלגש בהדיוט ושהיא בלא כתובה וקידושין וגט אבל הוא פלוגתא, ועי' רמ"א שם סי' כו ס"א, ולמעשה אין בזה היתר ואכמה"ל בזה.
מק"ט התשובה הוא: 125607 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/125607