במה שפעמים נזכר בפרשה בלק סתמא ופעמים בלק בן ציפור | מ"ט נכתב צפר חסר

שאלה

{שלום רב לאוהבי ומלמדי תורתך כבוד הרב סילבר שליט"א
בפרשת השבוע [כ"ב' ב] וירא בלק בן צפור וגו', וכן לקמן [פס' ד'] 'ובלק בן צפור מלך למואב וגו', ולקמן [פס' ז'] 'וידברו אליו דברי בלק', ובהמשך [פס' י'] 'ויאמר בלעם אל האלקים בלק בן צפר מלך מואב' וגו', וכן בפסוקים יג-יד-טו בלק ללא הזכרת שם אביו, ומיד אח"כ בפס' טז' -'כה אמר בלק בן צפור' וגו' וכן ע"ז הדרך.

רציתי לדעת מהו שינוי הלשון, יש מקומות בהם מוזכר בלק בשם אביו, ופעמים שלא, ומה טעם יש בדבר [וכהוספה יל"ד גם על הפעם היחידה בפס' י' בו מוזכר צפר ללא ו'].

בהוקרה ובההערכה למזכי הרבים אשר שכרם אין לשער, בברכת שבתא טבא.

}

תשובה

בס"ד

אור ליום ו' עש"ק פ' בלק ט' תמוז תשע"ו

לכבוד הרב דוד ורטהיימר שליט"א

אחדשה"ט, שלום רב וכל טו"ס

א) בענין שאלתו הראשונה, לא ראיתי עד כה איזה מי מן המפרשים שדיבר בזה, אבל נחזי אנן, דהנה מה שכתוב בתחילת הפרשה בן ציפור היינו משום שהיה עוסק בצרות עינו וברצונו לקלל, ויעוי' מה שכתב בעל הטורים וז"ל, בן צפור.

שעף עליהם כצפור לקללם.

וזהו כצפור לנוד כדרור לעוף כן קללת חנם לא תבא (משלי כו ב) עכ"ל, או כמו שכתוב בזוהר ר"פ בלק שהציפר היה לכישוף, וכ"ז הוא מענינו שמתחיל לספר בענין בלק מעשיו וכשפיו, אבל אח"כ לא צריך.

וראה מה שכתב האור החיים בתוך דבריו וז"ל, עוד למה הוצרך להזכיר שם אביו בן צפור וכו'.

אכן יתבאר על דרך אומרם ז"ל (זוהר כאן) כי בלק מכשף גדול היה יותר מבלעם והיה עושה כשפיו בצפור אחד ששמו ידוע, והוא אומרו וירא בלק ובמה ראה בצפור, והוא אומרו בן צפור פירוש להיותו בן צפור ראה בכשפיו של צפור, ואמר תיבת בן לצד כי הצפור הוא לו לאב ולקצין וממנו ידע את כל אשר עשה ישראל לאמורי, ולא הוצרך למגידים להודיע דבר קטן וגדול.

ואפשר שכוונת הכתוב היא שמקודם היות המעשה ראה בצפור, ודקדק לומר את כל רמז בריבוי כל לגופה שראה בצפור כל מה שעשה ישראל לאמורי, וריבוי את רמז לראיה אחרת עמה [אומה] שעתידה להיות כיוצא בדבר האמורי שעתידין ישראל לכלותם, ומה אומה היא שעקרו ישראל אז היא מדין, וזה רמז בתיבת את, הא למדת שראה מה שעשו לאמורי ומה שיעשו למדין, ואפשר שראה גם כן כי מואב מובטחים מצרת ישראל כמו שכן היה, כי הכישוף יגיד העתיד אם רע אם טוב, ומעתה תלה הראיה בבלק כי הוא הרואה בצפור לבד וראיה זו לא ראה אותה אלא בלק בכשפיו וכו' עכ"ל האוה"ח.

ומש"כ וידברו אליו דברי בלק, היינו כיון שהתורה מספרת מה דברו א"צ לחזור ולומר את כל מציאותו של בלק כנ"ל, וסגי במה שהזכירו פעם אחת, ועיין כעי"ז ברש"י פסחים ג' א' לגבי מה שמלמד בפ"א לספר בלשון נקיה ע"ש.

ומש"כ [פס' י'] 'ויאמר בלעם אל האלקים בלק בן צפר מלך מואב' וגו', היינו שהיה בלעם רוצה להתגאות שחשוב אני בעיני המלכים וכדפרש"י שם, והרי בלק היה אביו נשיא ג"כ כדפרש"י ר"פ מטות, ועיין רש"י עוד עה"פ בנו בעור, וא"כ בעי לאפושי גדולה לעצמו, שמלך בן מלך מחשיבו וכ"ש דעדיף ליה.

ומה שכתוב בפסוק טז, וַיָּבֹאוּ אֶל בִּלְעָם וַיֹּאמְרוּ לוֹ כֹּה אָמַר בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אַל נָא תִמָּנַע מֵהֲלֹךְ אֵלָי, היינו שהיה מדבר על עצמו אני בלק המיוחס אמרתי אל נא תמנע, או שעבדיו אמרו אנו עבדי המלך המיוחס שאמר אל תמנע מלעשות רצונו.

והנה מלבד ד' אלו אשר נזכרו בשאלה, לא מצינו עוד בפרשה שיהיה כתוב בן ציפור, והטעם הוא משום שלא נכתב בן ציפור אלא היכן שהיה צורך בזה וכמו הנך דברים, אבל בלאו הכי לא, ואם אפשר להוסיף יש להוסיף מ"ש בפרק כג, יח וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר קוּם בָּלָק וּשֲׁמָע הַאֲזִינָה עָדַי בְּנוֹ צִפֹּר, ועיין מה שכתב אור החיים שם וז"ל, עוד יכוין לומר לו שקימה היא לו שזכה לשמוע דברים הבאים ממקום גבוה, והעירו עוד להטות אזנו עדיו להאזין כל דקדוקי הדברים, ובזה אתה יותר במדרגה מאותו שאתה מחשיבו לאב שהוא צפור הכשפים דכתיב בן צפור, מעתה הוא בנך, והוא אומרו בנו צפור ע"כ לשון האוה"ח.

והעמק דבר כתב וז"ל, האזינה עדי בנו צפור.

האזנה משמעו הטית אוזן בכונה ובדיוק, ובאשר אין דרך ארץ לומר למלך זה הלשון על כן אמר בנו של צפור, כאלו עדיין לא נתגדל והוא נקרא על שם אביו, וכדאיתא בסנהדרין דף מ"א גבי ר"י בן זכאי, דכל עוד שהאדם לא נתגדל נקרא על שם אביו ע"כ.

וע"פ דברי העמק דבר הללו אפשר לפרש עוד מש"כ האלשיך בריש הפרשה, וז"ל, ראוי לשים לב: א.

למה לא הודיע תחלה מציאותו ושהיה מלך מואב בעת ההיא, ואחרי כן יאמר מה ראה ומה עשה.

ב.

למה לא הזכירו בשם מלך, לומר וירא בלק בן צפור מלך מואב את וכו'.

ואח"כ בכתב תירוצו, וזהו וירא בלק עין בעין, בעוד היה שמו בלק בן צפור, ולא בשם מלך יכונה ע"כ.

והיינו שהיתה תחילת ראייתו כשהיה הדיוט ולא מלך, ובזה בא לתרץ מ"ט נקרא אז בלק בלא מלך, ולהנ"ל יש ליישב ג"כ מ"ט כתוב בפסוק זה בן צפור, משום שכשהיה הדיוט נקרא ע"ש אביו (וראה גם רש"ר הירש בפסוק ד').

ב) בענין מה שחסר וא"ו, אפשר להביא מה שכתב בס' אגרא דכלה פרשת בלק וז"ל, ויאמר בלעם וכו' בלק בן צפר וכו'.

חסר ו', וכן האזינה עדי בנו צפר [א"ה ואולם עי' בחזקוני שכתב בנו צפור וא"ו יתרה].

והנראה דהנה בעסק מעשה הכשפים היה בלק יותר מבלעם [במד"ר פ"כ ז'] כי בלעם היה כוחו בדיבור ובלק במעשה, ובלעם לגודל גבהות לבו רצה להראות שצריך לו מכל וכל כי אין כח בלק גם במעשה זולתו, על כן אמר חסר ו', כבר ידעת כי ו' מורה על המעשה, וכן האזינה עדי בנו צפר, אמר לו לעגמת נפש שמעשיו אינם חשובים כלום למעשה עכ"ל האגד"כ.

מק"ט התשובה הוא: 117471 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/117471