שאלה
שלו' רב.
הגרי"ז [מרן רי"ז הלוי] הל' שבת מבאר מחלוקת הראשונים מהו הטעם שאסור לעשות מלאכה קודם שיבדיל, האם הוא מטעם קודם הבדלה, [דהיינו ככל מצווה המוטלת על האדם, וכשהגיע זמנה נאסר הוא במלאכה וה"ה באכילה.
או מטעם כבוד שבת ואיסור על המלאכה עצמה.
עי' שם במחלוקת רש"י והרמב"ם בזה.
ולא הבנתי אחרי דבריו הנפלאים.
מהו הטעם אליבא דרש"י האוסר מטעם איסור מלאכה עצמה, מדוע אין את האיסור שיש בכל מקום, שאסור לאכול ולשתות ולעשות מלאכה משום מצווה המוטלת לעשות?
תודה
***
תשובה
נפק"מ באופן שיש עליו עוד מצוה חיובית התלויה במלאכה אם חלה עליו קודם.
***
שאלה חוזרת
.
.
.
הנה כל מצווה שמגיע זמנה, אוסרת באכילה ושתיה ובמלאכה.
והגרי"ז כותב, מהו האיסור "לפני הבדלה".
לרמב"ם - זהו איסור ככל איסור לפני עשיית המצווה כשמגיע זמנה.
ולכן הרמב"ם כותב שאסור לאכול ולשתות ולעשות מלאכה, דהיינו כמו כל מצוה המוטלת עליו.
ולרש"י - זהו איסור של עשיית מלאכה, מצד כבוד שבת שעדיין נמצאת בשביל לכבדה.
ולכן אסור בעשיית מלאכה.
ושאלתי: מדוע לרש"י אין את האיסור הרגיל של לפני מצווה, ואיסור זה הלא אוסר גם באכילה ושתיה? מה מע"כ ענה אם מצוה חיובית התלויה.
.
.
לא הבנתי.
יפרש נא שיחתו.
משה אילן
רק לאחרונה נודע לי על קיום מקום תורה שכזה.
יהי רצון שתזכו ללמוד וללמד את כל דברי תלמוד תורתו באהבה.
***
תשובה
לא ראיתי כעת את דברי הגרי"ז אבל יתכן לומר דלרש"י אה"נ שיש בזה איסור עשיי דבר קודם מצוה ורק שנוסף כאן איסור מצד כבוד שבת, ונפק"מ שגם במקום שכבר מחוייב במצוה אחרת וממילתא מצד מה שמוטל עליו חובת הבדלה אינו נפטר ממצוה אחרת קמ"ל דכיון שהוא משום כבוד שבת ממילא לא דיינן לזה כשאר מצוה אחרת, ולהכי אסור לעשות מלאכה קודם הבדלה גם כשמחוייב אז במצוה אחרת.
ויש להוסיף דבלאו הכי ודאי סברתו בדעת רש"י פשוטה יותר, דהרי גדר איסור מלאכה במוצ"ש קודם הבדלה חמור יותר משאר איבורי מלאכה קודם מצוה דהאי איכא למ"ד טעם אינו מבדיל.
***
שאלה חוזרת
שלו' רב.
שמתי לב שיתכן שטעיתי בפירוש דברי הגרי"ז.
ואציע זאת כאן.
אני פרשתי את כוונת דברי הגרי"ז בדעת הרמב"ם, שחובת הבדלה היא האוסרת במלאכה ובאכילה ושתיה,
ופרשתי לתומי שכוונת הגרי"ז לפרש בדעת הרמב"ם, שחובת ההבדלה היא האוסרת באכילה, והוא מטעם מצווה וככל מצווה המוטלת על האדם, שמאז שהגיע זמן המצווה, אוסרת אכילה ושתיה ומלאכה.
ובדעת רש"י פירש הגרי"ז שאיסור מלאכה בלבד הוא שיש, אך לא מטעם הרמב"ם, אלא מכבוד שבת שמניעת המלאכות תהיה עד הבדלה.
ושאלתי: מדוע רש"י לא פירש כהרמב"ם, והלא מטעם שהגיע זמן המצווה אפשר לאסור? ותרצתם כמש"כ אמש.
אך עוררו אותי, שאין כוונת הרמב"ם שמצווה של הבדלה יכולה לאסור עד שתסתיים.
אלא הכוונה שהבדלה זהו הדבר הראשון שצריך לעשות במוצאי שבת, ואין הכוונה משום שחיוב קיום המצווה אוסר במלאכה ואכילה [כמו בשופר, דדוקא בשופר, והיכא דאיתני איתני] אלא שדין הבדלה היא להיות הדבר הראשון במוצאי שבת, וזהו כוונת הגרי"ז.
וממילא רש"י לא ס"ל לחידוש זה.
והוכיחו לי לזה, דהלא יש מ"ד טעם לא יבדיל, ז"א שאם טעם כבר אינו עושה הבדלה.
ולכאורה אמאי? אלא כיון שכל חיוב ההבדלה הוא שזה יהיה ראשון, וכשטעם, כבר לא תהיה ההבדלה ראשון, ואין צורך כבר להבדיל.
נמצא לפי"ז, שמה ששאלתי אמש את מע"כ, יתכן שאין זה כלל קושיה.
לתועלת הרב צרפתי את דברי הגרי"ז אם יהיה בזה תועלת.
מה דעתכם בכל זה.
אודה לכם על תשומת הלב.
משה אילן
***
מק"ט התשובה הוא: 119185 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/119185