{עש"ק פרשת וישלח תשע"ו}
משה"ק כת"ר עמ"ש בפ' וישלח בתחילה (ל"ב ח' ט') ויחץ את העם אשר אתו ואת הצאן וגו', ותו אחר שעברו מעבר יבוק כתיב (ר"פ ל"ג) וישא עיניו וירא והנה עשו בא וארבע מאות איש עמו ויחץ את הילדים וגו', ומה נצרך עוד לחצותם, וכ"ת שחזרו ונתחברו, מ"מ אין מובן מדוע בתחילה חצה גם הבהמות ולבסוף בויחץ השני חצה רק את בני האדם.
תשובה ע"ז י"ל דבשעת מעשה לא יכל לעשות יותר מדי, והיה צריך להתכונן ג"כ להשתחויות ולמלחמה או לתפילה, עיין בב"ר פע"ח, והיה צריך לחשב לעשות הכל בחכמה, ואע"פ שחביבה עליהן ממונם, מ"מ לא כל מה שעושים תמיד אפשר לעשות גם בזמני פיקוח נפש.
ומשל נפלא נזכר כאן בב"ר פר' ע"ח אות ז', וישא יעקב את עיניו וירא וגו' א"ר לוי ארי הוה כעס על הבהמה והחיה אמרין מאן אזיל ומפייס יתיה אמר להון הדין תעלא אתון להכא דאנא ידע תלת מאה מתלין ואנא מפייס יתיה אמרין ליה אגומין הלך ציבחר וקם ליה א"ל מה דין אמר להון אנשית מאה אמרין ליה אית במאתן ברכאן הלך ציבחר וקם ליה אמרין ליה מה דין א"ל אנשית אף מאה א"ל אף במאה ברכאן וכיון דמטא תמן אמר אנשית כולהון אלא כל חד וחד יפייס על נפשו כך יעקב אבינו רבי יהודה בר סימון אמר יש בי כח לערוך תפלה ר' לוי אמר יש בי כח לערוך מלחמה וכיון דמטא ויחץ את הילדים וגו' אמר כל איניש ואיניש דכוותא תקום ליה עכ"ל.
ואם כי אין המכוון ממש לענינינו מ"מ חזינן דבשעת מעשה הכל משתנה, ולא כל א' יכול לעשות בשעת מעשה כל האפשרויות.
[וחיפשתי במפרשי התורה ול"מ לע"ע מי שדיבר בזה, אך לכאורה זהו הפשט הפשוט].
מק"ט התשובה הוא: 117514 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/117514