{עש"ק פ' לך תשע"ו בס"ד}
כתב החוה"ל בפתיחה לשער הביטחון והבוטח בה' לא יחסר ממנו מזונותיו בכל עת וכו', וק' דהא אמרי' בב"ק ס' ב' רעב בעיר פזר רגליך, והנה בר"מ פ"ה ממלכים ה"ט כתב דאף שמותר מן הדין לצאת מא"י לחו"ל אם חזק שם הרעב, מ"מ מחלון וכליון נענשו ע"ז.
וכתב תלמיד הרשב"א בתורת המנחה ח"א עמ' מ"ב דאעפ"כ יצא אברהם מצרימה משום פקו"נ, וק' מדברי החוה"ל הנ"ל.
תשובה - דברי החוה"ל אינם מוקשים משום שמ"ש שאין סומכין על הנס אין כונת החוה"ל שאין החסיד עושה שום השתדלות ע"ז, אלא שיודע בלבו שלא יארע לו שום נזק אך אם מתעלם מן המציאות הר"ז שופך דמים, ואינני הראשון בזה המחדש דברים אלו.
ומה שיש להעיר ע"ד התוה"מ הוא שנתחדש בדבריו שהיה א"א מקפיד גם על דברים שאינן חיוב אלא גם על מה שנתבאר בר"מ שם שהוא רק לא מדת חסידות, ובפשטות רק על דברים שהן חיוב כגון ע"ת הקפיד.
עוד יש לדון שהרי אז לא נתקדשה עדין א"י וא"כ לא היה כלל מקום לחשוש לאיסור זה, וכמו דאשכחן לגבי מילה שלא מל וביאר הגרי"ז זצ"ל משום שלא חל ע"ז עדיין שם ערלה, ובאמת שם הוא חידוש של הגרי"ז אך כאן הפשטות היא כך לכאורה ודברי התה"מ חידוש.
אכן אפשר שאינו מתייחס אלא לציוו שהיה לאברהם ללכת אל הארץ אשר אראך ולא לקדושת א"י.
{אכן כעת בדקתי במקור הדברים וראיתי כי לא לכאן ולא לכאן, והוא ז"ל לא קאי על ל' הר"מ כלל, וז"ל בתורת המנחה (פרשת לך לך - דרשה ח עמוד מ"ב), ואל תתמה מאחר שהתבונן אברהם בקדושת המקום הזה וראה בראיה ברורה תועלת המקום הזה, היאך מלאו לבו לצאת ממנו, כמו שנאמר עליו מיד ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה וגו'.
אל תתמה, שכבר גילה הכתוב הסיבה, שהיה רעב בארץ, כי כבד הרעב בארץ, ולא יצא עד שהגיע לשערי מות, ועור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו, ואין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש וחי בהם ולא שימות בהם, ויש לאדם לבחור ברע כדי שינצל מרע קשה ממנו.
כן עשה אברהם כשראה שלא היה יכול לסבול כובד הרעב כי כבד הרעב מאד, יצא וירד למצרים להחיות את נפשו ואת כל נפשות ביתו עכ"ל, ומה שהזכיר פקו"נ הוא רבותא דמילתא אבל אה"נ לא היה כאן לא מצות ישיבת א"י, ולא מידת חסידות של לא לצאת מא"י מחמת רעב, אלא רק מצד קדושת המקום מצד הקדושה שהיה זה כבר קודם, ולא יצא אברהם אלא משום שנזקק, וביותר שהיה פקו"נ.
מק"ט התשובה הוא: 117408 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/117408