{בע"ה כ"ו שבט ע"ו}
כתב רש"י שמות כ"ב כ"ה, עד בא השמש תשיבנו לו כל היום תשיבנו לו עד בא השמש וכבוא השמש תחזור ותטלנו עד שיבא בקר של מחר ובכסות יום הכתוב מדבר שאין צריך לה בלילה ע"כ.
והקשה כת"ר מאי שנא הכא דנקט זמן שצריך להחזיר וכאן נקט עד אימתי צריך להחזיר, ולא כתב אימתי צריך להחזיר אם בעה"ש או בצה"כ.
תשובה הנה ל' השאלה אינו מדוקדק, דזהו פשיטא דאי אזלינן בתר יום ולילה א"כ בכל דוכתא מדאורייתא היום מתחיל מעה"ש, (עיין מגילה דף כ'), אלא כונת השאלה מ"ט לא נזכר זמן עה"ש.
ונראה דתלא קרא מילתא בבא השמש בין לענין השבה בין לענין גמר זמן ההשבה, כיון דמינכר טפי, וממילא שמעינן ג"כ בעה"ש [דמה"ט לא גזרו חכמים זמן קודם השקיעה באכילת בשר שלמים כיון דמינכר, אלא רק באכילת תודה שזמנה כל הלילה י"א דגזרו על אכילתה כיון דלא מינכר עה"ש, ואכמ"ל], וי"ל עוד דכיון דלאו כו"ע קיימי בזמן עה"ש כמבואר בברכות ריש דף ט', א"כ ממילא זמן עה"ש אינו זמן גמור, דכיון שהוא קם אחר עה"ש ממילא יש להשאיר אצלו המשכון עד זמן קימתו.
ולהכי לא קאמר זמן תחילת היום.
ולשון הגר"א פשטי' דקרא כאן בכסות לילה ולהחזיר לו קודם הזמן שיצטרך שלא יצטער וכמ"ש במה ישכב.
ולפ"ז א"ש מ"ט נאמר בל' זה 'עד בא השמש', דאתי לאשמעינן גם ענין זה.
ואידך קרא ג"כ גבי כסות לילה מיירי, וכסות יום לא אצטריך קרא דממילא שמעינן לה מכסות לילה.
וז"ל ס' הכתב והקבלה (לתלמיד רע"א) ונ"ל גם דעת רז"ל דהכתוב מדבר בכסות לילה דאין מקרא יוצא מידי פשוטו דהא במדרש תנחומא אמרו אמור מעתה שאין צריך להחזיר לו במה שיישן שנאמר עד בא השמש במה ישכב הרי צנה פוגעת בו בלילה ע"כ אבל מדאמר קרא במקום אחר דברים כ"ד לשון כבא השמש וכאן שינה בלשונו לומר עד בא השמש אע"ג דיש בלשון זה משמעות לשון בבוא השמש דהרי מצאנו מלת עד להוראת ענין המשך הזמן וואהרענד דער צייט כמו עד כה ועד כה מ"א י"ח עד גשתו עד אחיו בראשית ל"ב מ"מ מדהוציא כאן לשון עד שיש במשמעותו ג"כ הגבלת זמן ביס כמו עד אשר תשוב חמת אחיך עד אם דברתי לכן דרשוהו רז"ל כדרכם שבא להורות שנוהג בו הגבלת זמן השבה מהתחלת היום עד סופו והיינו כסות יום ביום מודים הם דהמקראות עצמן בכסות לילה מדברות כבעלי הפשט ואין המקרא יוצא מידי פשוטו אמנם כסות יום הוא נלמד ממלת עד לבד שיש במשמעותו שתי כוונות המתחלפות כנזכר והוא כמשפט צדדי וכן דרך בעלי התלמוד בכ"מ עמ"ש בתחלת בראשית תדע שכן הוא שהרי פרשת כבוא השמש דא"א לפרשו כ"א בכסות לילה בכל זאת אמרו שם בספרי השב תשיבנו לו את העבוט מלמד שמחזיר לו כלי יום ביום וכלי לילה בלילה הנה ראו רבותינו לרבות שם כלי יום ביום מכפל לשון לבד ע"כ.
ובס' רביד הזהב (הוב"ד בהכתב והקבלה) בשם הירושלמי מפרש עד בא השמש היינו זריחה וכפשטי' דקרא, ולפ"ז ג"כ לק"מ.
מק"ט התשובה הוא: 117532 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/117532