שמעתי שיש מורים שהורו שלמרות שמחמירים בחשמל כשר בשבת מ"מ באופן כזה יש להקל כשאין אפשרות אחרת.
וכנראה שטעמם שמצרפים מה שבלאו הכי יש המקילים בכל חשמל, ובצירוף מה שיש שהתירו מזגן בשבת בחשמל רגיל כיון שאינו עושה מעשה בגופו ליהנות מן האיסור (ואולי ההיתר שלהם הוא גם משום שהיה יכול בלא זה), ומכיון שספק מעשה שבת להקל שהוא ספק דרבנן (משנ"ב סי' תריח) א"כ אותם המורים מחשיבים הנידון הזה כספק ספקא דרבנן במקום צער וצורך גדול וממילא יש להקל.
אולם לענ"ד היתר זה קלוש מאוד, דהרי רוב המוחלט מהפוסקים שלנו אסרו חשמל רגיל בשבת, וכך מנהג הרווח בקהילותינו, ומאוד קשה להבין היתר בזה שהרי נבדק והתברר והתאמת שאנו משתמשים בפועל בפעולות שנעשו בשבת שלא בשום אופן המותר, וכמו שהאריך שאר בשרי הגרי"מ מורגנשטרן בספר החשמל בשבת.
ואילו מה שיש מתירים בכל מזגן (להסוברים שחשמל רגיל בשבת אסור) לא זכיתי להבין בזה טעם ההיתר דהרי מיירי שפועל להביא המזגן עליו ומגיע במיוחד למקום המזגן כדי להשתמש בו, וא"כ הגדרתו כאפשר וקא מכוון ליהנות (פסחים כו ע"א) והוא חמור אף מהיה עובר בשוק ונתרצה להריח שהוא לא אפשר וקא מכוון ואפי' בזה קיי"ל דאסור וכ"ש הא, ומאיזה טעם אפשר להבין היתר זה, (ואי משום שהי' אפשר להסתדר בלא זה, הא אפי' בחימום אוכל בלבד אסרו מעשה שבת, עי' סי' רנג), וגם בזה רוב הפוסקים לא התירו (עי' בחיבור הנ"ל), וא"כ היאך שייך לצרף לספקות שיטות שלא הובנו ולא נפסקו להלכה, כאשר לפי השיטות העיקריות והמסתברות הדבר אסור.
וכן אמר לי הגרמ"מ לובין שאינו מכיר שום היתר לדבר זה.
מק"ט התשובה הוא: 120893 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/120893