הנה ראשית כל אולי קים ליה למי שהזכרתם שהפיץ סגולה זו שהועיל לכמה חולים כעין קמיע מומחה שריפא ושנה ושילש, וצריך לברר הענין.
והנה מבואר במשנ"ב סי' א סקי"ג לענין אמירת ג' פעמים אשרי בכל יום שהוא בהתבוננות הדברים וכו'.
וכן לענין פרשת המן בכל יום שהיא סגולה שמזונותיו יהיו מצויים כמ"ש בעל המנהיג בשם הירושלמי וכ"כ רבינו בחיי, מבואר בפוסקים שהוא על ידי הבנה של הדברים והשבת הדברים ללב, כמ"ש במשנ"ב שם, עי"ש בהרחבה, ואף בספרים [יש נוחלין בשם המקובלים ונוהג כצאן יוסף דיני הנהגת כל יום סי' לד] הביאו לקרותה ב' פעמים מקרא ואחד תרגום מטעם זה כדי לעסוק בפרשה זו בהבנה ולהבין ענין פרשה זו שכל מזונותיו של אדם בכל יום מסורין מן השמים.
ובחסד לאברהם להר"א תאומים סי' א כתב שאין לומר פרשת הקרבנות כמצוות אנשים מלומדה ובמרוצה שאין הקרבנות מכפרין אלא על השבים כמ"ש בכריתות ז ע"א ועל כן יש להתנחם קודם לכן וכו', ויש לציין שיש כבר בקדמונים שנזהרו לומר וידוי בכל יום מטעם זה כי העיקר כוונת הלב, וע' עוד בשבת קיח ע"ב לענין הקורא הלל בכל יום, ועי' שו"ע סי' א טוב מעט בכונה מהרבות שלא בכונה ובמשנ"ב שם.
ועי' עוד משנ"ב סי' נ סק"ב ואין קריאת פרק זה עולה ללימוד משנה ותלמוד אלא למי שמבין וכו', אם כי שם הוא נידון בפני עצמו, והנידון שם לענין ת"ת תליא בפלוגתא.
אבל-בסי' מח סק"א כתב המשנ"ב ונ"ל פשוט דמי שיודע ספר מצוה ללמוד בגמ' פירוש המימרא הזו וכו' וכ"כ הספרים דמה שאמר בגמ' כל העוסק בפרשת עולה וכו' הכונה שהוא מתעסק להבין עניניה לא אמירת התיבות לבד עכ"ל, וכ"ה במ"ב סי' שלד סוף סק"פ ובבה"ל סי' א ס"ד ופרשת העולה, וכ"כ הח"ח במאמר תורה אור פ"א ובאמירת תיבות הפרשת של הקרבנות בלבד בלי לדיע פירושם ואופנים ההקרבה בודאי א"א להגיע לשלמות הזה כי העיקר עסק ההלכה ולכן דייק הגמרא ת"ח העוסקין בהלכות עבודה ופשוט הוא דכיון שהלימוד הוא במקום הקרבה א"כ צריך ללמוד ההלכות כמו כהן המקריב ע"כ.
ועי' עוד בהרחבה ברבינו בחיי ויקרא ז לז לענין התנאי בכוונת קרבנות ובפרשת המן, ועי' בהקדמה לספר פנינים מבי מדרשא לספר ויקרא מה שהביא הדעות בזה.
ודבר פשוט שהלומד בעיון פרושי ומדרשי פרשת המן הוא בודאי מוסיף בסגולה זו.
ומאחר דאי' בגמ' בפ"ק דר"ה [יז ע"ב], שי"ג מידות הללו אין חוזרות ריקם, (וראה רבינו בחיי שמות לד, ו), ויש בזה גם הבטחה של מחילת עונות כגון בעת צרה כמבואר בגמ' שם, הלכך סברא היא שלימוד מידות הללו בעיון למי שיכול ללמוד הדברים בעיון הם סגולה לקבלת תפילה ולמחילת עונות, ותומר דבורה הוא ספר שכל כולו נתחבר להבנת י"ג מידות הללו ובכך מעורר רחמי שמים בי"ג מידות של רחמים.
ובפרט לאור הדברים האמורים בתומר דבורה כגון מ"ש שם בפ"א לגבי שהקב"ה מידתו שנעלב ואינו עולב ומחיה הרשעים בזמן שהם חוטאים לפניו הוא בודאי סגולה לרפואה להזכיר כל הנהגתו של הקב"ה בזה.
לתשובה זו פורסמו 2 תגובות. לצפיה בתגובות לחץ כאן.
א"ה ריחמ"א: ראיתי בספר ילקוט "כבודו מלא עולם" לידידי היקר הרה"ג יואל טייטלבוים שליט"א מוויליאמסבורג ניו יורק שכתב בענין המחלה הידועה רח"ל (עמ' שעו אות מב), וז"ל:
חולי הידוע - סגולה לרפואה מחולי זה - מובא בספרים הקדושים בשם הרה"ק בעל דברי חיים מצאנז זצ"ל כי ללמוד בספר "תומר דבורה" להרמ"ק, מסוגל לרפואת חולי זה. ואפשר הטעם בזה, כי חולי זה הוא מה שמתוסף גידול יותר מרמ"ח איבריו של האדם, ולכן על ידי לימוד בספר זה שהמכוון שבו היאך האדם איבריו מידותיו ותכונותיו הכל הם בדוגמא שלמעלה, ובשורש אין יותר מרמ"ח ושס"ה, עי"ז נרפא ממחלתו.
ובספר צמח צדיק (חודש תשרי ד"ה בערב) כתב מן הסוכה נמשך לו רפואה על כל רמ"ח אבריו, כי סוכה במלואו (כזה: סמ"ך וא"ו כ"ף ה"י) גימטריא רמ"ח, עכ"ל. ובזה נ"ל ביאור הכתוב (ישעיה ד, ו) וסוכה תהיה לצ"ל יומם למחסה ולמסתור מזר"ם וממט"ר, זרם הוא אחד פחות מרמ"ח, ומט"ר הוא א' יותר מרמ"ח, ודו"ק. וכן "בסכת תשבו" "סכת" בגימטריא ת"פ כמנין שם החולי (א"ה ריחמ"א: לא זכיתי להבין את החשבון. וה' יאיר עינינו אמן.). שהוא רפואה להנ"ל. וכן כתב בספר "תפארת שלמה" (הושענא רבא ד"ה מצטער) "חולין ומשמשיהן פטורין מן (רצונו לומר: ע"י) הסוכה יעו"ש. ומסוגל בכל השנה ג"כ ע"י הכנת נ'וי ס'וכה (א"ה ריחמ"א: גם לא זכיתי להבין רמז זה. וה' יאיר עינינו אמן.). כנ"ל בס"ד. עכ"ל.
יישר כח!