בשינה ביום לא נמצא היתר ברור ואין להקל, ובשנת ארעי מותר. מקורות: יעוי’ בגמ’ ביומא עח ע”ב סנדל לא אפשר דמאתמול עבדי לה דאמר שמואל האי מאן דבעי למטעם טעמא דמיתותא ליסיים מסאני ולגני, וכ’ רש”י שם לא ...קרא עוד
בשינה ביום לא נמצא היתר ברור ואין להקל, ובשנת ארעי מותר.
מקורות:
יעוי’ בגמ’ ביומא עח ע”ב סנדל לא אפשר דמאתמול עבדי לה דאמר שמואל האי מאן דבעי למטעם טעמא דמיתותא ליסיים מסאני ולגני, וכ’ רש”י שם לא אפשר מאתמול ויהא ישן כל הלילה והם ברגליו עכ”ל, ויש שדייקו מדבריו דהאיסור האו רק בשינת לילה, אולם לענ”ד אינו מוכרח, דהרי מה שמבואר בחשבון בגמ’ הוא רק שלא יתכן שיהיה אפשר מאתמול כיון שבלילה הוא זמן שינה ובודאי ישן הקטן בלילה וא”כ אם הנעליים עליו מאתמול הרי שהיו עליו כל זמן השינה, וממילא אין ראיה שאם הקטן ישן ביום הוא היתר, וכידוע שגם אין דרכו של רש”י לומר דברים חדשים בלא טעם ברור וגם בלא שמפרש הסוגי’ על ידי זה, וממילא הוא דחוק לומר שכוונת רש”י לומר דהקפידא בזה היא רק ביום ולא בלילה.
וכן בלקט יושר או”ח עמ’ מג הובא על בעל התה”ד שגם בצהריים היה נזהר שלא לישן במנעלים.
ובשנת ארעי גם בלילה יש בכמה אחרונים שכתבו להתיר (תועפות ראם על היראים סי’ רעד ולקוטי מהרי”ח סדר ק”ש שעל המיטה בסופו ופאת שדך סי’ לו ועוד).
וגדר שנת ארעי בזה הוא מסתמא כשנת ארעי לענין נט”י בלא ברכה, והבה”ל בסי’ ד הביא בזה ג’ דעות ובשאר הפוסקים הובאו עוד דעות בזה, והמנהג המוכר יותר הוא כמ”ש החי”א שהוא חצי שעה וכמו שהובא בשם הגר”א.