עי' במשנ"ב סי' יט סק"ד וערוה"ש יו"ד סי' רפט ס"א ומזוזות ביתך להגרח"ק סי' רפו סקע"ח ושבט הלוי ח"ו סי' קסא וחוט שני מזוזה עמ' נה נו ועוד הרבה אחרונים שדנו בזה (עי' אליבא דהלכתא על השו"ע שם ריש סי' רפט).

ומ"מ כמעט כל האחרונים ס"ל שעכ"פ חיוב אין כל זמן שאינו משתמש בדירה, ולכן אף דיש אומרים שיכול לברך מ"מ אפשר דאין ראוי להיכנס לספק ברכה מאחר שאינו מחוייב בזה (וגם הראיה מהמס' מזוזה יש לדון אם מוכרח שעדיין אינו דר שם), ואם רוצה לצאת כל הדעות יתכן שהפתרון הוא שיניח המזוזה פעם אחת כשגמר בדעתו לדור בדירה בלא ברכה ולחזור ולהסיר המזוזה לשיעור זמן ולהניחה מחדש קודם שנכנס לדור בה בברכה (ואף דהיעב"ץ בסי' יט כתב דאין ראוי להסירה ולהחזירה משום ברכה שאינה צריכה מ"מ כאן שמחוייב בברכה ואינו יכול לברך אפשר דמודה).

אבל יל"ע אם אריך לעשות כן מאחר דיהיה זמן שכבר מוטל עליו לקבוע מזוזה שיהיה מעט זמן שלא יקבע אז מזוזה, ונתבאר בפוסקים דאפי' רגע אחד שמסיר המזוזה ודר בבית עובר איסור.

אבל יכול בזמן שכבר סמוך לדירה (שבזה הוראת החזו"א שיכול לקבוע מזוזה) וכבר הניח חפציו בדירה (שבזה יש הוראה מהגרח"ק), ובזה כבר יצא רוב ככל הצדדים.

ואולי יותר טוב לפני שמכניס את חפציו כדי שלא ייכנס לחשש איסור על הדרך שנתבאר.

עיקרי הדברים דלהלן נתבררו ונתלבנו ביחס לשאלות המתעוררות במקרים מצויים ומוכרים.

אף שבזמנינו אכשר דרא ורבים נוהגים לקבוע מזוזה בכל פתח מ"מ גם להנוהגים כן עדיין מצוי שמתעוררים שאלות שצריך לברר בהם את הדין בענייני פתחי מזוזות מכמה טעמים.

ראשית, שכן צריך לדעת באיזה פתח יש לקבוע מזוזה בברכה ובאיזה לקבוע בלא ברכה, ובפרט אם נפלה המזוזה ואחר זמן נמצא שנפלה המזוזה וצריך לדעת אם לברך על מזוזה זו בפני עצמה.

וכמו כן ישנם פתחים שנראה לפו"ר אפי' לת"ח שאין שום צד לקבוע בהם מזוזה ואחר העיון והבירור נמצא דגם בהם יש צדדים לקבוע מזוזות, (ומשמעות הראשונים דבמזוזה מחמרי' לקבוע גם היכא שא"צ מעיקר הדין משום סכנה דמזיקין).

ושלישית יש פתחים שצריך לברר בהם הדין אם לקבוע בהם מזוזה מימין הנכנס לחדר או מימין היוצא מן החדר, ולקבוע ב' מזוזות בפתח אחד במקומות המסופקים זה כבר לא נהגו משום שיש אחרונים שחששו בזה לבל תוסיף (ומעוד טעם שנזכר בפוסקים ע"פ הירושלמי הנוגע עכ"פ לחלק מהאופנים).

ורביעית יש פתחים שהמצוה היא שלא לקבוע בהם מזוזה או עכ"פ שתהיה המזוזה מכוסה באופן המועיל כדין.

חמישית כאשר נפלה המזוזה וא"א עכשיו לחברה בקל והוא שעת הדחק צריך לדעת האם החדר הזה מחוייב במזוזה בתורת ודאי או בתורת ספק או בתורת חומרא בעלמא כדי לידע הדרך ילכו בה במצב כזה.

ובנוסף לכל הנ"ל יש לציין דהמניח מזוזה במקום פטור אף דאין בזה איסור כמפורש בראשונים מ"מ יתכן שיצטרך כוונה בזה שלא יהיה בל תוסיף או עכ"פ שלא תהיה כוונה לצאת ידי מצוה (ע"ע בר"פ המוצא תפילין), ואפי' במקום ספק יש לדון אם יש או עכ"פ ראוי לכוון בתנאי עכ"פ כדי שתהיה כונה לצאת במצוה עכ"פ לכתחילה ועכ"פ מכיון שמכוון א"כ אפשר דצריך תנאי דלא יהיה חשש בל תוסיף וצל"ע.

ולכן גם השאלות בהלכות מזוזה עדיין מצויות ומתעוררות, ואין בכוונת הדברים להקיף כל הנידונים וההלכות אלא לדון בכמה אופנים המצויים שנתבררו ונתלבנו בבהמ"ד בהתאם למציאות הקיימת כיום.

והרבה מהפתחים שדנו עליהם בסוגיות בגמ' ושו"ע אין נתקלים בהם בהרבה מהבתים בזמנינו ומאידך הרבה פתחים שנתעוררו בהם שאלות בזמנינו לא נתפרש דינם להדיא בגמ' ושו"ע.

(ורוב הדברים לוקטו ונאספו משו"ע ונו"כ הל' מזוזה וחיבורים וליקוטים שנכתבו על השו"ע).

חדר שאין בו ד' אמות על ד' אמות שלמות

חדר שהוא אריך וקטין ואין ד' על ד' מרובע אלא כדי לרבע, הוא מחלוקת ויש לקבוע שם מזוזה בלא ברכה או לברך על מזוזה אחרת ולהוציא בברכתה גם מזוזה זו (סי' רפו סי"ג למסקנת הש"ך סקכ"ג).

חדר פנימי שאין בו ד' על ד' אמות

דעת הרע"א בהגהותיו לשו"ע סי' רפו סק"ה ועוד פוסקים (חזו"א יו"ד סי' קסט סק"ב וכ"כ בשו"ת בנין ציון ח"א סי' צט בשם השלה"ג סוף הל' מזוזה ובבית מאיר יו"ד סי' רפט ס"ג) דאם יש חדר קטן מד' על ד' אמות שפתוח לחדר גדול חייב מצד החדר הגדול, ר"ל שהפתח שבין הגדול לקטן מחוייב במזוזה ומניחו מימין לנכנס מהחדר הקטן לחדר הגדול.

ואולם יש קצת פוסקים שחולקים על זה וס"ל שהפתח שבינתיים פטור (ראה לחה"פ בקצש"ע סי' יא ס"י ואג"מ יו"ד ח"א ס"ס קפא.

וכן המהרי"ל וסייעתו שסוברים שבחצר לפנים מבית הפנימי נחשב פנימי לענין מזוזה (הרחבתי בדעות בזה בתשובה בפני עצמה) לכאורה לית להו סברת רע"א, אם כי אינו מוכרח דיש לומר דכשאין מזוזה מצד הפנימי מודה מהרי"ל דיש ליתן מצד החדר החיצון ושוב מצאתי דהגרח"ק (שעה"צ סי' קפו ס"ק קו) כתב דבתשובת מהרי"ל משמע כהגרע"א ואילו בחו"ב כתב כמו שכתבתי בצד הקודם.

ובחמודי דניאל המובא בפת"ש סי' רפו סקי"א שנקט שמניחו מימין לנכנס מהגדול לקטן הפנימי וכעי"ז חשש המנח"י ח"ג סי' קג לדבריו, אבל בקובץ תשובות הגריש"א ח"ב ס"ו סק"ג והגרח"ק במזוזות ביתך שעה"צ סקק"ט בשם החזו"א שאין לחוש לשי' החמודי דניאל, ובתשובה אחרת שציינתי בסמוך הבאתי פלוגתת האחרונים אם נכון להחמיר ליתן ב' מזוזות במקום ספק או לא, ראה תשובה ד"ה מטבח וחדר שינה הפתוחים זה לזה וכל אחד מהם פתוח לחדר הכניסה של הבית היכן ישים את המזוזה בפתח שבין שני החדרים, וכן בתשובה ד"ה האם אפשר לעשות שתי מזוזות בבית שנחלקו בו הפוסקים היכן להעמיד המזוזה או במה שנחלקו איזו מזוזה לעשות).

ולכן יש לקבוע שם מזוזה בלא ברכה לחשוש לשי' החולקים (ראה הגרח"ק שם, ומשמע מדבריו שחשש להחולקים מעיקר הדין כדי שלא לברך עי"ש).

אופנים שונים במקרה שהחדר הפנימי אין בו ד' אמות

חדר פנימי קטן מאוד שאינו עשוי לשימוש אדם אלא לחפצים פטור (מנח"י שם) דהרי אין כאן פתח לחדר הגדול כלל.

אם אין ז' על ז' בחדר הפנימי אפשר דפטור (הגרח"ק מס' מזוזה עמ' קיח שעה"צ ס"ק קו).

כשהחדר הפנימי פתוח לרה"ר נחלקו האחרונים אם שייך בזה דין הרע"א (ולפו"ר זה נלמד במכ"ש מדין הרע"א דהרע"א קאמר שאפי' שהשוהים בחדר הקטן הפנימי הבאים משם לחדר הגדול החיצוני לא היו יכולים לשהות שם בלא שבאו לשם דרך החיצוני עדיין אמרי' שהיא ככניסת החיצוני וכ"ש אם הבאים מהקטן לגדול באים מעלמא מרה"ר דיש להחשיבם כנכנסים בפתח זה לחדר הגדול, ומיהו בלאו הכי למעשה א"א להמנע מלקבוע מזוזה עכ"פ לכתחילה כיון דהוא בית שער פחות מד' אמות ועי' בסמוך דיש בזה פלוגתא).

חדר פנימי בחצר יש שכתבו שאין נוהג בו דין הרע"א (מנח"י שם בשם ברכת הבית שער נט הערה יד, ועי' בשו"ע סי' רפו בענין בית שער שאינו פתוח לבית, אבל כאן לא נקט השו"ע מדין בית שער אלא מדין פתח עצמו, וכנראה דיש שלמדו דבחצר לא החמירו בפתח כזה הבא ממקום שהוא פחות מדע"ד).

ב' חדרים קטנים בבית פנימיים זה מזה שאין באחד מהם ד' אמות

כשיש ב' חדרים קטנים פנימיים זה מזה לפנים מחדר גדול והאמצעי הוא פרוזדור יש שהביאו בשם החזו"א שפטר בזה גם לחומרת הרע"א (כן הובא בשם הגרנ"ק, וראה הגרח"ק שם, ועי' בסמוך עוד בענין בית שער ובית שער לבית שער, וצ"ע דלכאורה הפתח הזה שבין ב' החדרים קטנים חייב מדין שהוא פתח של החדר הקטן הסמוך לחדר הגדול שחדר קטן זה עצמו בית שער של החדר הגדול, ואולי לא חש בבית שער פחות מד' אמות כשאין בבית שער פתח לרה"ר דאילו בחדר פנימי שא"א לבוא לשם בלא דרך מעבר החדר הגדול אינו נעשה בית שער לגדול, וצל"ע).

בג' חדרים כנ"ל שיש ב' חדרים פנימיים קטנים הפתוחים לחדר גדול חיצוני, באופן שהחדר הפנימי הוא מטבח שראוי לתשמישים מצד עצמו, זמנין היה צד להחזו"א דיש לקבוע מזוזה בפנימי מצד עצמו מימין הכניסה אליו (ראה הגרח"ק שם, ואולי מקורו מגמ' סוכה ג ע"ב בורגנין חזי למילתיה, וכן משמע מלשון הגרח"ק שם, וצ"ע דהרי בפנ"ע מטבח שאין בו ד"א לא היה מחייב במזוזה, דלתשמיש דירה של קבע אינו ראוי, והגרח"ק שם ג"כ נראה שתמה ע"ז, ויש להוסיף עוד דגם דלרע"א לא שייך כאן צירוף להחשיב הפנימי כתוספת לגדול דהרי לרע"א הפתח שביניהם שייך לחדר הגדול.

אבל עיקר סברא זו בפ"ת סי' רפו סקי"א בשם החמודי דניאל שחדר קטן בבית גדול דחזי לתשמישיה חייב במזוזה, והיינו שסבר דמה שבית פחות מד"א אינו בית היינו רק כשעומד בפני עצמו, אבל כשיש חדרים שמשמשים לבית גדול ויש כאן בית גמור של ד"א שחל בו דין בית אזי גם החדרים שמשמשים לו הרי הם בכלל בית, דהרי משמשים שימושי בית ולא יתכן לומר דאין שימושים שא"צ להם ד' אמות (ועי' בסוכה שם מש"כ בגמ' ורש"י גבי בורגנין), ולסברא זו חשש החזו"א כשהפנימי (מבין ג' החדרים באופן הנ"ל) הוא מטבח באופן שלפי שיטתו לא שייך לקיים חומרת הרע"א.

ומ"מ יש לציין למש"כ בפנים החזו"א והובא לעיל דאם החדר הפנימי הוא בהכ"ס בזה לא נאמרה חומרת רע"א אבל שם יש טעם אחר דעצם הימצאות בהכ"ס שם פוטר ממזוזה, אם כי בש"ך סק"י דן במקרה דומה שהחדר הפנימי שיש בו ד"א פתוח לחדר חיצוני שאיש ואשה ישנים שם, אלא דשם יש כמה לחומרא, חדא דאינו מוסכם שחדר שאיש ואשה ישנים שם פוטר, ועוד דגם להפוטרים אינו ברור אם הוא פטור או דיחוי, ועי' בסמוך, ועוד דשם א"צ לבוא לחומרת רע"א שאינה מוסכמת לכו"ע כדלעיל, דשם יש בב' החדרים ד' אמות, וגם שם הבאים אל החדר הפנימי באים מעלמא ולא אנשים שיצאו מהחדר הפנימי וחזרו לשם כמו באופן דרע"א).

חלל של מדרגות האם יש לצרף המדרגות זה לזה לחלל ד' אמות

אם יש בגובה כל מדרגה ג' טפחים לכאורה אינם מצטרפים זה לזה לד' אמות, וגם אם יש בגובהן פחות מג' טפחים יש שנו בענין האם יש לפוטרן מטעם שאינן ראויין לדירה באופן זה או לא.

ואולם להסוברים שבית שער חייב גם בפחות מד"א (עי' פת"ש סקי"א בשם חמודי דניאל, ועי' בסמוך) א"כ יהיה חייב החדר מדרגות במזוזה אם הוא משמש לבית שער (עי' בדעת קדושים סי' רפו סקי"ט וחובת הדר פ"ה הערה כג).

ועי' בשו"ע סי' רפו סי"ט ע"פ הגמ' מנחות לד ע"א דסולם העולה שיש לו היקף מחיצות למעלה ולמטה חייב שתי מזוזות אחת בפתח שלמעלה ואחת בפתח שלמטה.

ויש להוסיף דגם אם חדר המדרגות הוא חדר פנימי לחומרת הרע"א דלעיל לחייב חדר פנימי גם כשהוא פחות מד"א יש מקום לדון שגם בזה יהיה חייב, אם כי אם אינו ראוי לשימוש אדם כלל עי' לעיל דיתכן שבזה לא נאמרה חומרת הרע"א, ומאידך יש לדון באופן שראויים לתשמיש אחר ומשמשים לאותו תשמיש כגון בית האוצרות דאז יתכן שלא יהיה בהם פטור מצד מה שאין ראויין לדירה.

מסדרון ופרוזדור שאין בו ד' על ד' אמות

באנו בזה לנידון על בית שער שאין בו ד' אמות שיש בזה נידון אם מחוייב במזוזה (עי' פת"ש סי' רפו סקי"א ושה"ל ח"ב סי' קנו סקי"ג ושו"ת מהרש"ם ח"א סי' עא ועוד), ופשטות השו"ע בסי"ט לכאורה שדין ד' אמות לא נאמר בית שער והרוצה לצאת כל הדעות יקבענו בלא ברכה או יברך על מזוזה אחרת ויכוון לפטור מזוזה זו [ויש לציין דיש עוד אחרונים שדנו בחצר שאין בו ד"א].

חדר שאין בו דלת

פתחים של חדרים שאין להם דלת, יש בזה פלוגתת הרמב"ם והראב"ד ועוד ראשונים, וחיישי' לדעת המחמירים לקבוע שם מזוזה  ובלא ברכה (ע"פ יו"ד סי' רפו סט"ו ובש"ך שם סקכ"ה), ואם צריך לקבוע עוד מזוזה ראוי לקבוע שניהם יחד ולכוון בברכה על שניהם, ויש לו מתחילה לקבוע המזוזה במקום שבודאי חייב כדי להסמיך הקביעה במקום החיוב הודאי לברכה (יעוי' בש"ך שם).

לענין פתח שעכשיו אין בו דלת ואחר קביעת המזוזה הוסיפו שם דלת עי"ש בש"ך.

אולם אם פתוח לבית לדעת כמה פוסקים חייב גם להפוטרים פתח בלא דלת (עי' באליבא דהלכתא שם אות פז לגבי אכסדרה ולגבי חדרים הפנימיים).

פתח מרפסת

פתח בית שאין לו תקרה מעיקר דין השו"ע (יו"ד סי' רפו סי"ד) פטור אלא אם כן היה חציו לכה"פ מקורה ד' על ד' אמות והקירוי היה כנגד הפתח.

אולם במרפסת הוא חמור יותר מכיון שהוא כעין חצר ששימושו בלא תקרה שחייב לדעת הרא"ש (ע"פ פת"ש סקי"ג ודה"ח דין מקומות החיים במזוזה ס"י ועוד), ויש להוסיף דאם המרפסת פטורה מ"מ אפשר שיש לשים בפתחה מזוזה מימין הנכנס מהמרפסת לחדר החיצוני לדעת הרע"א דלעיל.

[לענין אם יש מקום קירוי שיש בו כדי לרבע ד' על ד' תליא בנידון דלעיל].

פתח מדרגות הפונה למסדרון

יש לדון בחדר מדרגות שבבית רב קומתי שנכנסים ממנו למסדרון ומן המסדרון לחדר אחד או לכמה חדרים, ויש צוה"פ בין חדר המדרגות למסדרון וכן יש צוה"פ בין המדרון לחדרים, מה יהיה חייב מביניהם אם הפתח של חדר המדרגות או הפתח שבין חדר המדרגות למסדרון או שניהם.

ולכאורה פתח חדר המדרגות חשיב כבית שער הפתוח לבית שער (עי' דעת נוטה הל' מזוזה סי' רי), ובזה יש פלוגתא רבתי דרבוותא בענין בית שער לבית שער (עי' בעל המאור ורמב"ן במלחמות סוכה ד  ע"א ועוד) ומשמעויות לכאן ולכאן בדברי הפוסקים (עי' סי' רפו ס"ז ועוד).

ואולי היה מקום לטעון דאם שניהם פחותים מד' על ד' א"כ יש בזה ספק ספקא דיש לצרף צד דבית שער פחות מדע"ד פטור בלאו הכי (עי' מנחת פתים הנדפס בילקוט מפרשים על השו"ע או"ח סי' שצט, שהביא צד לפטור אפי' בבית שער הסמוכה לבית אם פחותה מד' אמות דלמסתר קאי), אם כי המעיין בסמוך ימצא דיש קושיות על הצד לפטור בית שער עכ"פ הפתוח לבית פחות מד' אמות, ולכך צ"ע אם יש לצרפה כטעם נוסף.

ולכאורה הבא לצאת כל הדעות בזה יראה לקבוע מזוזה גם בפתח הבית שער החיצוני בלא ברכה, ובפרט בזמנינו שמזוזות מצויין ויש מדקדקים הרגילין לקבוע מזוזה בכל פתח (ויש להוסיף דבטור משמע דהראשונים הניחו מזוזות גם בבכנ"ס הפטור ועד אז לא רחקה מהם רוח רעה עכ"פ שלא בשעת הלימוד, והובא בראשונים דר"ת קבע קרוב לחמישים מזוזות בביתו, עי' מזוזות ביתיך להגרח"ק ס"ס רפז, ויתכן משום שהניח גם במקומות הפטורים מעיקר דינא).

ועי' להגרח"ק שם בשעה"צ סקק"ו דלכאורה היוצא מדבריו שבבית שער הפתוח לבית שער והוא פתוח לחדר גדול ובבתי השער אין דע"ד יש לקבוע בלא ברכה מימין לכניסתם לחדר הגדול (ובמטבח עי"ש מש"כ בשם החזו"א דיש צד להחשיבו כחדר שלם גם כשאין בו דע"ד, והבאתי בסמוך).

ואם יש בבתים הפתוחים זל"ז ד' על ד' עכ"פ אם יש בהם שימושי בית הרי הם חייבים בתורת ודאי מצד עצמם, שהרי כל אחד מהם הוא בית, ולענין היכן להניח המזוזה הרחבתי בתשובה אחרת לענין חדר בתוך חדר.

חדר בתוך חדר

כשיש חדר בתוך חדר דנו ונחלקו הפוסקים בגדר היאך לשער ולהחליט את מקום קביעת המזוזה בפתח החדר הפנימי, אם ימין הפתח לפי מי שנכנס מהחדר החיצוני לפנימי וכן להיפך, והגדרים בזה מתי לשער כך ומתי כך - נתבארו בדברי הפוסקים, והרחבתי בזה בתשובה אחרת (ד"ה מטבח וחדר שינה הפתוחים זה לזה וכל אחד מהם פתוח לחדר הכניסה של הבית היכן ישים את המזוזה בפתח שבין שני החדרים).

ב' מזוזות מספק

כמו"כ נחלקו הפוסקים אם ראוי ליתן ב' מזוזות בשער שיש ספק היכן לקבוע המזוזה או דאדרבה יש בזה משום בל תוסיף, והרחבתי בזה עוד בתשובה הנ"ל וכן בתשובה נוספת (ד"ה האם אפשר לעשות שתי מזוזות בבית שנחלקו בו הפוסקים היכן להעמיד המזוזה או במה שנחלקו איזו מזוזה לעשות).

חדרי שירותים ואמבטיה

בתי כסאות פטורים ממזוזה וכלול בדין זה גם שירותים שבזמנינו, וגם לחומרת הרע"א הנזכרת בסמוך שמחייב בית שאין בו ד"א אם פתוח לבית שיש בו ד"א מ"מ בתי כסאות פטורים (ראה חזו"א יו"ד סי' קסט סק"ב), ודין זה הוא אף אם תמיד אין בהם צואה והם נקיים (אחרונים ע"פ ריטב"א יומא יא ע"ב, אם כי הראיה מהריטב"א אינה ראיה גמורה דשם מיירי בסופו עומד להיות בהכ"ס גמור ולא בהכ"ס דפרסאי או ספק בהכ"ס דפרסאי, אם כי משאר הפרטים מסוגיא יש מקום ללמוד דבחלק מהאופנים א"צ ממש דין בהכ"ס כדי לפטור, וכן המנהג שאין מזוזה בבהכ"ס גם של זמנינו), וכן חדר משתנה (מזוזת מלכים סי' רפו ס"ק קמז אות ח ופשוט דלא גרע ממקום קבוע לרחיצה).

וכן חדר אמבטיה או מקלחת משמע דפטורים (ראה שו"ע סי' רפו ס"ב וס"ד וערה"ש שם ס"ז) וגם אם אין בו זוהמא (כס"מ הל' ק"ש פ"ג ה"ג בשם רבינו מנוח), ומ"מ אם הוא חדר שעיקרו לדירה רק שרוחצים שם אינו ברור שפוטר וראוי לקבוע בו מזוזה ולכסותו (עי' ש"ך סק"ט ועי' להלן גבי חדר שינה).

חדרי שינה

חדרי שינה של בני זוג שנוהג בהם מצות עונה יש בזה פלוגתא (עי' ברמ"א סי' רפו ס"ב וש"ך שם סק"י וערך לחם שם ובהגר"א סק"ד וע"ע מג"א סי' מ סק"ב ומשנ"ב סק"ז), ולכאורה יש לחוש בשל תורה לכמה פוסקים שחייבת (אם כי מהמשנ"ב וסייעתו אין ראיה ברורה שנקטו דעה בזה דלא נחית לזה המשנ"ב אם הוא חיוב או לא או ספק, אלא רק מיירי מצד הכיסוי, וגם לא נחית לזה אם מיירי בחדר המשמש לזה), ומ"מ אם חושש להפוטרים יכול לקבוע מזוזה בלא ברכה, או יקבע קודם לכן מזוזה החייבת בברכה ויתכון לפטור בברכה גם מזוזה זו היכא דאפשר.

ומ"מ צריך לכסות המזוזה כדינה ונחלקו הפוסקים אם בעי' כלי בתוך כלי או לא (ראה דעות בזה באליבא דהלכתא על השו"ע יו"ד שם) ובמשנ"ב שם החמיר בזה, והוסיף דבעי' שיכוון שכלי אחד לא יהיה קבוע למזוזה (משנ"ב שם בשם החי"א).

והחזו"א החמיר שגם בפועל לא יהיה קבוע ומשמע דלדעתו לא סגי שמכוון שלא יהיה קבוע (עי' אליבא דהלכתא שם).

ומכיון דאם המזוזה בחלל הפתח מבחוץ חייב לכו"ע (רמ"א שם וכן בד"מ שם), לכן יותר טוב לבנות הפתח של החדר באופן זה כדי לקיים מזוזה כדינה (עי' אליבא דהלכתא שם בשם מזוזת מלכים).

הדברי חמודות (הלק"ט מזוזה סקמ"ו) חידש בדעת הפוטרים חדר הנ"ל דכיסוי כלי בתוך כלי אין יוצאין בו יד"ח מזוזה, ויש שתמהו על זה (עי' באליבא דהלכתא שם).

ובאמת חידוש זה צריך ביאור דמאחר שכלי אחד אינו מוציא המזוזה מן החדר א"כ למה ב' כיסויים חשיבי לענין זה, ועוד דאפי' הדלת אינה מפסקת בין המזוזה לחדר אם חלל הדלת מחוץ לחדר, ולכאורה למד מדיני הפסק דקדושה דב' כיסויים חשיבי חציצה גמורה, וצ"ע.

והי' מקום לפרש דהפוטרים סוברים שחדר כזה נפטר מעיקרו ממזוזה דומיא דבית הכסא וכיו"ב, דמזוזה לא נאמרה באופן של גנאי ולכך אין מטילין עליו ליתן כלי בתוך כלי.

א"נ היה מקום לומר דהפוטרים סוברים שחכמים פטרוהו שלא יבוא לידי ביזיון דהרי עלול לבוא לידי בזיון אבל לא שאם יניח מזוזה כלי בתוך כלי אינו יוצא יד"ח [ושו"ר דכעין זה האחרון כ' בגידולי הקדש סק"ה].

ועי' בש"ך בסק"ט דגם בחדרים שרוחצים שם נכון לתקן שיניחו בכל הפתחים ויכסום, ולכאורה ג"כ הכריע דאם מכסים יוצאים יד"ח וקובעים המזוזה בברכה, והוא ג"כ דלא כהד"ח אבל אפשר דאינו ממש כהגידולי הקדש אלא דומה לדבריו, ועי' בסק"י שהביא הש"ך דברי הד"ח ולא הביא פרט הנ"ל שלפי שי' הפוטרים אינו יוצא יד"ח אם יקבע ויכסה המזוזה ואולי לא ס"ל מזה ולכך לא הביאו, וכדמשמע מדבריו כנ"ל בסק"ט דלא ס"ל מחידוש זה.

חדר שמשמש לאחסון בלבד

אוצרות יין ושמן חייבין במזוזה (שו"ע סי' רפו ס"א), ומחסן שנכנסים אליו לעתים רחוקות פעם בשנה כגון מחסן לסכך יש פוטרים (חוט שני מזוזה עמ' סא, מבית לוי ח"ב עמ' קכז סק"ב, ומיהו עי' באג"מ יו"ד ח"ב סי' קמא ענף ב), ובכל מקרה יש לדון לגופו, ומ"מ יש לציין למש"כ הטור לגבי מזוזה בבהכנ"ס עי"ש ודוק.

לדעת כמה ראשונים מחסן שאינו מיוחד לבית דירה ותשמישיה וה"ה חניה פטורים ממזוזה דרק בית המיוחד לדירה חייב ויש שנקטו שיקבע בלא ברכה (עי' הדעות במקדש מעט סי' רפו סק"ט וגדולי הקדש סק"ג מנח"י ח"י סי' ד סק"ב וערה"ש סי' רפו ס"ט שמשמע שתמה ג"כ על המנהג לברך), ויש שנקטו שבמחסן רגיל יכול לקבוע בברכה (ראה הגרח"ק במזוזות ביתיך סקי"ד, חוט שני עמ' סא, ובשו"ת רע"א סי' סו ד"ה אמנם נקט כן בדעת השו"ע).

צורת הפתח עם בליטה או עיגול למעלה

באופן שהצוה"פ אינה ישרה אלא יש בליטות בתקרה מכאן ומכאן ואין משקוף העליון ביושר אלא במעוגל או בצורה אחרת.

בשו"ע סי' רפז ס"ב אי' דאם יש בגובה המזוזות י' טפחים חייב במזוזה, ובט"ז סק"ג כתב הביאור בזה דכדי להחשיב החלק העליון המעוגל כמשקוף צריך שיהיו ב' מזוזות אחרות בצדדים, ולכן בעי' שיהיו גבוהים י' טפחים, ועי"ש בש"ך סק"ב אם בעי' שיהיה גם ברוחב ד' טפחים.

ועי"ש בט"ז סק"ב ובבאר היטב סק"ב בדין פתח שכולו עגול אם פטור לגמרי או דיש לחשוש להדעות דמחשבין חלק מהעיגול למזוזות וחלק למשקוף עי"ש.

ופשוט דה"ה אם יש שטח מעוגל רק בצד הימני של המשקוף (העליון) ובצד השמאלי הוא מרובע ככל המשקופים שהוא חייב במזוזה אם יש ב' מזוזות גבוהות י' טפחים מב' צדדים, דהרי נתבאר שחיוב מזוזה בפתח עם משקוף עגול הוא משום שהמשקוף נחשב משקוף בכה"ג א"כ גם חצי עגול נחשב משקוף דהחצי המרובע פשיטא דחשיב משקוף.

אם יש בליטות בצידי הפתח או בעליונו באופן שמבטל את צורת הדלת לכמה פוסקים לא חשיב פתח החייב במזוזה, ויש בזה כמה דעות ואופנים שונים שנאמרו בפוסקים (עי' בטור סי' רפז ונו"כ וערה"ש שם וחזו"א סי' קעב סק"ב ומשנ"ב סי' שסג ס"ק קיג ובאליבא דהלכתא על השו"ע יו"ד שם אות ב').

במזוזות שיש בליטות רק למעלה מי' טפחים לכאורה תיפוק ליה שיש כאן גובה י' של פתח ועי' בגמ' פ"ק דיומא (ועי' בסמוך בקטע ד"ה אין המזוזות וכו').

אין המזוזות מגיעות למשקוף העליון

באופן שב' צדדי הפתח (מזוזות בלשון תורה ומשקופים בלשונינו) אינם מגיעות למשקוף העליון סגי שהמזוזות בגובה י' טפחים כדי לחייב פתח זה במזוזה (מזוזות ביתיך להגרח"ק סק"ג).

אולם בחדר שאין מזוזות שנקבעו לפתח בפני עצמו ורק ראשי הכתלים משמשים למזוזות (ראה מה שנתבאר בסמוך בקטע ד"ה רוח רביעית של החדר פרוצה) אפשר שצריך שיגיעו למשקוף העליון (ראה חזו"א יו"ד סי' קעב סק"ב ד"ה והנה הצריך).

פתח לבוידם בתחתיתו

בפת"ש (ריש סי' רפז) הביא בשם הנוב"י תניינא יו"ד סי' קפד דפתח לבור לא חשיב פתח כיון שאינו פתח מעומד, ולפ"ז גם פתח לבוידם שהוא בתחתית הבוידם ועולים לשם על ידי סולם לא חשיב פתח, ושוב ראיתי שכן למד העה"ש ריש סי' רפז מדברי הנוב"י הנ"ל לענין בוידם כמו שכתבתי.

ובניד"ד כן מתבאר ג"כ בדברי השו"ע סי' רפו סי"ט ונו"כ שם שפטור ממזוזה.

חילק החדר עם ארון

חדר שחלקו עם ארון בקביעות ויש צוה"פ בארון עצמו חשיב פתח (חוט שני מזוזה עמ' סט, ועי' עוד מהרש"ם ח"ד סי' קיא).

ובמקרה שיש פתח שלא העמידו בו צורת הפתח לשם פתח שהם קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהם, אלא רק נוצר מעבר בין ארון לארון או בין ארון לקיר, ועל גביהם תקרת הבית אפי' עם בליטה כל שהיא (ולגבי תקרה ללא בליטה עי' בתשובה נפרדת ד"ה חדר שיש לו שני מזוזות וכו', והאחרונים דנו גם לגבי תקרה שמסתיימת), נכנסים בזה לנידון אם בעי' שיהיה הצוה"פ שייך לפתח או לא, ועי' באליבא דהלכתא שהביאו הרבה מ"מ בענין זה והמסתעף מזה.

חדר שקבוע שם ארון שממעט מחלל ד' על ד' אמות

חדר שיש בו ד' על ד' אמות ויש בו חפצים שממעטים מחלל ד' אמות, דנו בזה האחרונים אם הוא ממעט מחלל החדר לפוטרו ממזוזה ונאמרו בזה כמה הגדרות ודעות (עי' שו"ת מהרש"ם ח"ג סי' רסג ודעת קדושים סי' רפו סי"ח ומצינו בחזו"א או"ח סי' קי סקכ"ח שדן בזה לענין עירוב, ועי' עוד דעות בזה באליבא דהלכתא סי' רפו סי"ד אות עט).

חדר שקבוע בו ארון שממעט את הפתח מדיני מחיצה (כגון מגובה י' טפחים) או שחוסם את הפתח

באופן שיש חפץ שחוסם את הפתח עי' באחרונים (ערה"ש סי' רפו סל"ח ושו"ת מהרש"ם ח"ב סי' רסה ושאר דעות שצויינו באליבא דהלכתא סי' רפו אות צד).

ויש לציין דהחוט שני (מזוזה עמ' צג צד) שהקל בזה באופנים הנזכרים שם יתכן דאזיל לשיטתו בפתח חירום שהקיל בזה ג"כ (שם אות ד) וא"כ אולי המחמירים בהנ"ל יחמירו גם בפתח חירום.

ובגוף הנידון יש לציין דלגבי דיני ביטול למחיצה מצינו כמה חילוקי דינים (עי' סוכה ד ע"א) ולכן יש לדון בכל מקרה לגופו.

וכן במקרה שיש חפץ שממעט או מבטל את צורת הפתח מדיני מחיצה יש לדון בכל מקרה לגופו על יסוד דינים שנתבארו בעירובין ובסוכה שם ובאהלות.

רוח רביעית של החדר פרוצה

באופן זה יש סתירות אם חייב או פטור, דבדין אכסדרה בסי' רפו נאמר שבכה"ג פטור, ומאידך גיסא בר"ס רפז נזכר בט"ז סק"א בשם הטור דבאופן כזה בבית לחייב והוא ע"פ הרא"ש סי' יד (ועי' ערה"ש בסי' זה מש"כ בדעת הרא"ש).

ובאחרונים מצינו אופנים שונים ליישב, דיש שיישבו שהחילוק הוא אם יש דלת בפתח זה או לא, ויש שיישבו שהחילוק אם חדר זה משמש לבית או לא, ויש שכתבו שאם פתוח לבית חייבת (עי' בפרישה סי' רפז סק"ג ויד הקטנה פ"ה ס"ה במנחת עני סקי"ד וחזו"א יו"ד סי' קעב ולחם הפנים בקצש"ע הל' מזוזה סט"ו ומזוזות ביתיך להגרח"ק על השו"ע הל' מזוזה ושבט הלוי ח"ב סי' קנז, ובאריכות באליבא דהלכתא שם ושם).

ולכן יש באחרונים שנקטו למעשה לקבוע עכ"פ בלא ברכה (וה"ה שעדיף לפטור במזוזה אחרת) באופנים המסופקים.

מזוזה אחת

חדר שיש לו רק מזוזה (משקוף בלשונינו) אחת והצד השני הוא כותל חלק שמסתיים רק להלאה משם, משמעות דעת השו"ע סי' רפז ס"א לפטור, והש"ך שם סק"א חשש לדעת הרא"ש לחייב אם המזוזה היא בצד הימני ולקבוע בלא ברכה.

ועובדא הוה בב' חדרים שבאחד מהם יש ד"א מרובעות ובאחד מהם אין ד"א אלא באריך וקטין ופתוחים זה לזה, והחדר הקטן הוא הפנימי, ויש מזוזה (משקוף) בכניסה לחדר הקטן מימין, והנה לקבוע מזוזה בצד השני (השמאלי לנכנס לחדר הקטן) א"א לכל הצדדים, ואילו לקבוע מזוזה בצד שיש מזוזה (משקוף) לכאורה כאן פטור מספק ספקא, שמא הלכה כהשו"ע שבלא ב' מזוזות פטור, ושמא הלכה כמ"ד דאריך וקטין פטור (וחומרת הרע"א לא שייכת כאן, כיון שמימין הנכנס לחדר הגדול אין פצים וכנ"ל), ולכן יכול לעשות פצים בצד השני השמאלי באופן המחוייב במזוזה, ואז יקבע בצד השמאלי שהוא בכניסה לימני כחומרת הרע"א דלעיל, ובלא פצים יכול לקבוע בצד הימני אם בא לחשוש לס"ס, ויל"ע אם אומרים ספק ספקא בכה"ג שבלא זה יהיה פטור דבדאורייתא ממש אינו בכחנו לחדש ספק ספקא בלא שיש הכרעה וידיעה בדבר דחשיב ס"ס (עי' בשלהי כללי ספקות להש"ך), ובפרט כשהספקות הם ספקות שנפסק לחשוש בכל אחד מהם.

ולענין דיני המשקוף העליון יבואר בסמוך בתשובה בפני עצמה כמו שציינתי בסמוך.

חדר שיש לו שני מזוזות אך התקרה חלקה וממשיכה הלאה ואין היכר בתקרה מעל פתח החדר

הרחבתי בתשובה אחרת (ד"ה חדר שיש לו שני מזוזות אך התקרה חלקה וממשיכה הלאה ואין היכר בתקרה מעל פתח החדר האם חייב במזוזה).

חדר שיש לו שני מזוזות אך התקרה חלקה וממשיכה הלאה ואין היכר בתקרה מעל פתח החדר האם חייב במזוזה

לפי המתבאר בנו"כ ריש סי' רפז (ש"ך סק"א וט"ז סק"א) דעת הטור ע"פ הרא"ש הל' מזוזה סי' יד דבאופן הדומה לזה בכתלים חשיב כמו שאין מזוזה באותו צד ואם היה כותל כזה בצד הימין לפתח היה אותו הפתח פטור ממזוזה א"כ יש מקום ללמוד דבנד"ד פטור.

ומאידך יש לטעון אדרבה ממה שנקטו הפוסקים שם דאם היה כזה כותל בצד השמאלי של הכניסה נחשב שיש מזוזה לחדר א"כ גם כאן ייחשב שיש משקוף עליון לחדר בכה"ג לדעת הטור (עכ"פ לדידן לקבוע בלא ברכה).

ולכאורה יש להוכיח דדומה לכותל שמאלי ולא לכותל הימני דהרי הטעם שא"א בכותל ימני שיהיה באופן כזה משום שבו נקבעת המזוזה, א"כ לענין זה דומה המשקוף העליון לכותל השמאלי ולא לכותל הימני שהרי אין המזוזה נקבעת במשקוף העליון.

והנה באמת יש לברר דעת הטור דמתחילה קאמר דאין הפתח חייב במזוזה אלא אם יש בו ב' מזוזות ומשקוף ושוב קאמר דאפי' מזוזה אחת סגי לחייבו, ולכאורה היא סתירה מרישא לסיפא, אבל יש מקום ליישב לומר ד"כגון" דקאמר דוקא הוא, דר"ל דוקא בכה"ג שבמקום המזוזה השמאלית יש כותל אבל אם במקום המזוזה השמאלית יש חלל לאו כלום הוא, (וצל"ע למעשה), דלענין מזוזה שקובע בה המזוזה סעי' שתהיה מזוזה גמורה אבל לענין שיהיה פתח ולא פרצה (דהיינו המזוזה השמאלית) סגי שיש כאן כותל, ולפ"ז יש מקום לטעון דה"ה לענין המשקוף סגי בזה שיש כאן תקרה, ויל"ע.

ומאידך גיסא אולי יש מקום לומר דגבי מזוזה שמאלית שאינה מסתיימת כאן יש כאן כבר מזוזה אחת ימנית כנגדה שמסתיימת כאן ומשוי כאן לחלל הפתח אבל גבי משקוף עליון שאין משקוף עליון אחר כנגדו שמסתיים כאן שמא לא חשיב פתח, וכמו כן יש מקום לטעון דגבי מזוזה עם המשקוף שמסתיימין כאן חשיב עיקר דלת לגבי מזוזה שמאלית משא"כ אם רק המזוזה הימנית בלא המשקוף העליון והמזוזה השמאלית חסר כאן עיקר הדלת, ומאידך גיסא יש לדון מה הדין ב' מזוזות המסתיימין כאן ומשקוף עליון ממשיך להלאה ולא מצאתי מקור לע"ע לחילוקים אלו.

ואולי יש לומר מקור לחילוק ראשון הנ"ל דהרי יש צד דכ"ז אתיא כשי' ר"מ דפצים אחד מחייב (עי' ערה"ש כאן) וממילא בלא משקוף לא אשכחן דמחייב ר"מ ואדרבה בפ"ק דיומא מחייב ר"מ משקוף, והביאור בזה דפצים אחד הוא תנאי לפתח ומשקוף הוא תנאי לפתח ושהפתח לא יהיה פרוץ באחד מצדדיו הוא תנאי לפתח כך אולי יתכן לומר ועכ"פ אם נימא הכי יהיה פטור בניד"ד.

ועי' משנ"ב סי' שמו סקל"א ושם מוכח דמיירי בקצה התקרה וכן מהגר"ז שם שהוא מקור המשנ"ב (כמ"ש בשעה"צ שם), אם כי שם לצורך הענין יש צורך להכשיר כל השטח שתחת התקרה עי"ש ואינו ראיה ברורה לניד"ד, ועי' רמ"א באו"ח סי' תרל ס"ב בשם המרדכי ונו"כ שם (וגם אם הרמ"א מיירי רק בסוף תקרה עדיין יש לדון להרא"ש והטור כאן).

ובנימוק"י הל' מזוזה ה ע"ב מדה"ר כתב דמשקוף צריך עובי טפח [ועי' מש"כ האחרונים על זה באליבא דהלכתא סי' רפז אות ה], אם כי יתכן דאיהו אזיל כהראשונים המצריכים גם פצימין ממש (עי' ריטב"א עירובין יא ע"א וערה"ש בסי' רפז) ולא כשי' הרא"ש והטור, וגם הריטב"א בסוכה ז ע"א דס"ל דבתקרה ממשכת לא מהני יש לומר דאזיל לשיטתו בעירובין שם.

וממה שדן החזו"א יו"ד סי' קעב לדעת הרא"ש והטור אם בפי תקרה חשיב משקוף לכאורה משמע שתפס דבל"ז לא חשיב משקוף, ועכ"פ בדבריו בדעת ריא"ז פשיטא שנקט כן, וכן הגרי"א זילבר בקונטרס המזוזה סק"ה פשיטא ליה דבניד"ד לא חשיב משקוף כלל, וכ"ה בחו"ב מזוזה סי' ג סק"א, ועי' במקדש מעט רפ"ז סק"ה שג"כ צידד לפטור ויש לדון בכוונתו מה בא לכלול מה שאין ניכר שהתקרה באה לפתח המזוזות, אבל בניד"ד בודאי כלול בדבריו לפטור, ועי' גם במנח"י ח"י סי' צא שנקט בדברי המקדש מעט דבניד"ד שהתקרה ממשכת בודאי יש לפטור אם כי לא ברירא ליה לגמרי כן בכוונתו.

ועי' גם במזוזות ביתיך להגרח"ק ריש סי' רפז בבאה"ל דג"כ נראה שפוטר באופן זה.

ויעו' בעה"ש כאן שהאריך מאוד בקושיות בדברי הרא"ש והטור עי' מה שכתב במסקנותיו בזה.

והגרח"ק כתב בביאור הלכה שלו הל' מזוזה ס"ס רפז, ואם המשקוף נמשך להלאה מהפתח ישר לתוך החדר ואין ניכר בליטה של המשקוף לכאורה דינו כמו ראשי הכותל דאם מצד חוץ ניכר מהני לדעת הרא"ש ואולי משקוף עדיף (ר"ל להצריך היכר גם מבפנים) כדמצינו לדעת הנימוק"י דבמשקוף בעי בליטה טפח עכ"ל, ור"ל ממה שהצריך הנימוק"י היכר במשקוף יותר מבמזוזה ש"מ שבמשקוף צריך היכר יותר וא"כ יש להסתפק גם לדידן באופן שדן שם שיש היכר רק מבחוץ.

לגוף הענין שבמשקוף בעי' היכר כן יש ללמוד גם מדין כיפה בסי' רפז ס"ב דיש אומרים דבעי' היכר משקוף ממש, אם כי גם אינו מוסכם לכו"ע ועי' שם בביאור הדעות במזוזות ביתיך להגרח"ק על השו"ע שם.

ב"ב קמג ע"ב ברשב"ם ואם אמרו גדולים לקטנים בפני עדים או אמרו לבית דין או בצבור וכו', ויש דעות בראשונים אם מועיל בפני עדים או לא, דברא"ש סי' ט משמע דעדים לא מהני, והתוס' עי' מה שכתבו בזה וביעב"ץ כתב דהתוס' לא פליגי ארשב"ם, אבל יעוי' באילת השחר דלהרשב"ם יש חילוק בין אמירה לב"ד לאמירה בעדים דאמירה בעדים בעי' בפני הקטנים ואמירה בב"ד אין צריך שיהיה בפני הקטנים, ועי"ש מ"ש בדברי המהר"ח שבתוס' דסובר דגם בפני הבנים צריך ב"ד.

עכ"פ מש"כ הרשב"ם "או בציבור" העירו דהוא מיותר, וביתר ביאור דלא נתברר מה נוסף בזה, דהנה ברשב"ם מבואר דבעדים מהני וא"כ למה צריך ציבור, דהניחא יש לומר דהוצרך לומר עדים משום דס"ד דבעי' דוקא ב"ד משום מה כח ב"ד יפה (וע"ע בהרא"ש הנ"ל), אבל ציבור הרי בכלל עדים, וצ"ע.

ויתכן ליישב בכמה אופנים, דיש ליישב דשמא לענין ציבור מהני אפי' ציבור של פסולים ונשים כל שנתפרסם הדבר (ועי' בפוסקים שדנו לענין אלונטית בשבת אם מהני עשרה נשים ואכמ"ל וכן לענין עוד דינים של פרסום אם מהני עשרה נשים).

ויתכן ליישב באופן אחר דה"ק הרשב"ם אפי' אם לא תקבלו דברי לענין עדים (כפשטות דעת הרא"ש ומהר"ח) מ"מ אודו לי מיהת דבפני ציבור כבפני ב"ד דמי.

או יתכן ליישב דבעדים צריכים שהעדים עצמם יבואו לב"ד אבל באומר בציבור כל שנתפרסם הדבר בלא עוררין ונודע בציבור שכך אמרו בקלא דלא פסיק סגי בזה גם בלא שיש עדים עכשיו לפנינו ששמעו הדבר.

וראיתי להרב יוסף שלמה שוב שכתב ליישב (והוא מיוסד כנראה ע"פ חילוק האיה"ש הנ"ל) דבציבור א"צ להרשב"ם שיהיה בפני הקטנים דחשיב כמו בפני ב"ד, ויש לציין דלפעמים חזינן דבציבור יש לזה כח כמו מש"כ הפוסקים לענין חרם בציבור, (ובכל חילוקים אלו צל"ע למסקנא).

א) הנה במשנ"ב ס"ס קנא סק"מ הביא שיטת הרמב"ם בתשובותיו פאר הדור שהאיסור הוא רק מעל מקום היכל הס"ת, וממילא בבהכנ"ס שאין שם ס"ת אין שם איסור זה, וכעי"ז כתב בשו"ת שבט הלוי ח"ט סי' לב להתיר בבהכנ"ס שאין בו ס"ת ע"פ דעת הרמב"ם הנ"ל.

ויש להוסיף עוד דאף בשעה שיש שם ס"ת מאחר שאינו בדרך קבע אין בזה איסור לכאורה לפי מה שנתבאר בתשובה אחרת (ד"ה ספר תורה במחסן מתחת בית האם אוסר לדור מעליו) שאין איסור לעשות מלאכה בבית שמעל ס"ת שמונח שם באקראי וכן מבואר במשנ"ב סקמ"א דאפשר שמותר לדור מעל בהכנ"ס אקראי שאין בו קדושה (והרחבתי בזה בתשובה אחרת ד"ה מי שנתן רשות להתפלל בחניית ביתו באופן זמני ואקראי האם מותר להמשיך לגור בדירה שמעל החנייה), ועי' סי' קנד דמבואר שבהכנ"ס אקראי אין בו קדושה גמורה, ועי' להלן, ויש מקום לומר דגם בהכנ"ס שאינו קבוע להיות שם ס"ת חשיב הס"ת שם כאקראי ועיקר בהכנ"ס חשיב כמקום בלא ס"ת, עכ"פ אם כך היה מתחילה (דאם כבר קידשו שם ארון קודש לס"ת כשהיה המקום פעיל ואחר כך ביטלוהו הוא עוד נידון).

ב) אבל עצם דברי הרמב"ם שם אינם ברורים לכו"ע, דבדברי הפוסקים (מרדכי בשם מהר"ם ומהרי"ק) שהובאו בב"י וכן בשו"ע גופא סי' קנא סי"ב מסתימת דבריהם משמע שהוא בכל שטח שמעל בהכנ"ס ובכל בהכנ"ס, וגם למדו שם ובד"מ שם כמה דינים מהיכל ובהיכל בבית שני לא היה ארוה"ק כלל כדתנן בפ"ה דיומא מ"ב אלא קדושה בלבד, ומאידך גם בהכנ"ס הוא מקדש מעט גם בלא ס"ת לענין כמה דינים.

וגם במשנ"ב שם מתחילה ביאר דברי המחבר דיש להסתפק אם מותר להשתמש שאר תשמישים מעל בהכנ"ס, ואחר כך כתב המשנ"ב ולפי מ"ש בשע"ת בשם תשובת פאר הדור יש להקל וכו' עכ"ל, ומשמע לפו"ר מדבריו דרק לפי דעת האר הדור יש להקל בזה אבל לפי הדעה הראשונה המובאת בשו"ע אין להקל בזה (היינו בשטח שמעל בהכנ"ס מלבד מעל ארון הקדש), אלא דמשמע שנוטה שיש גם מקום להקל בזה מעיקר הדין משום שהוא דרבנן וגם האיסור אינו ברור לכו"ע בשאר שימושים דגם המהר"ם המחמיר בשאר שימושים שהובאו בשו"ע הוא רק ספק ולא שבקי' פשיטותיה דהרמב"ם משום ספיקא דמהר"ם, אבל לכתחילה המשנ"ב שם בסקמ"ב מחמיר לשומר נפשו לרחק מעל כל שטח בהכנ"ס, והיינו אפי' באופן שיש צירוף נוסף הנזכר ברמ"א שם שהבית לא נבנה מתחילה לבהכנ"ס, וכ"ש במקום שאין עוד צירוף ששומר נפשו ירחק מזה.

ג) אמנם בשבט הלוי ח"י סי' לה סק"א כתב שהמשנ"ב הכריע לגמרי להקל כדעת הרמב"ם ודבריו צ"ע, אבל מ"מ גם הוא כתב שם וכן בתשובתו הנדפסת בשה"ל ח"א סי' כז שהמנהג הוא להחמיר שלא להשתמש תשמיש קבוע של גנאי בכל השטח שמעל בהכנ"ס עכ"ד.

[ויש לציין דאם נימא דהרמב"ם גופיה מודה בתשמיש קבוע של גנאי א"כ אולי יש ליישב קושי' דלהלן ממתני' דשטיחת פירות שהרמב"ם סובר דזה תשמיש קבוע של גנאי כמו הצד שהובא במאמ"ר, וממילא מחד גיסא לא קשיא עליה ממתני' ומאידך גיסא יחמיר הרמב"ם בתשמיש של גנאי וה"ה תשמיש עראי של גנאי, ומש"כ השבה"ל תשמיש קבע של גנאי אפשר שכוונתו למש"כ המשנ"ב סקל"ט דשכיבת ארעי לא מקרי תשמיש גנאי ושכיבת קבע מקרי תשמיש גנאי, אבל בשאר תשמיש גנאי כ' השעה"צ שם סקכ"א דפשיטא שאפי' בדרך מקרה אסור, אולם הפאר הדור הקל גם בשכיבה, רק דיש לומר שהפאר הדור לא מחשיב שכיבה לתשמיש גנאי כן במשנ"ב בסקמ"א נראה שחילק בין תשמיש גנאי גרידא כשכיבה לתשמיש מגונה מאוד כמו דבר טינוף שבזה נקט שיש להחמיר גם באופן שהקל הרמ"א].

ד) והנה במור וקציעה הקשה על דברי המרדכי בשם המהר"ם שכ' דמדינא לא ברירא איסורא להשתמש שם תשמיש שאינו מגונה ורק יש להזהר בתשמיש מגונה, והקשה דבמתני' במגילה כח תנן ואין שוטחין על גגו פירות, ויש מן האחרונים שרצה ליישב דזה חשיב כתשמיש מגונה, ועי' במאמר מרדכי שם שנתקשה מאוד ביישוב זה מכמה טעמים, ונשאר בקושי'.

ולולי דנשאו ונתנו בזה רבוותא הו"א בפשיטות דדברי המשנה מיירי כשהגג בבעלות בעלי בהכנ"ס ודברי מהר"ם מיירי כשהגג בבעלות אחרת דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ולכן רק תשמיש מגונה אסור.

אבל יתכן דלא רצו לתרץ כן דהרי כ' הד"מ שמאחר שהאיסור נלמד מן ההיכל א"כ אם נבנה הבית תחילה אין בהכנ"ס אוסרו דבזה לא דמי להיכל, וממילא למדו מזה המו"ק ומאמ"ר דלפ"ז אם הבית שייך לאדם אחר ג"כ להד"מ לא יהיה בזה איסור כיון דלא דמי להיכל, וכמו שהמשנ"ב סקמ"א למד מדעת הרמ"א דגם אם כשבנו בהכנ"ס למטה נבנה בית הדירה למעלה דשרי להשתמש שם להרמ"א, וממילא קשה דבגג גרידא כבר תנן ואין שוטחין על גגו פירות.

אכן יש מקום לטעון דגם להרמ"א לאסור הוא גם כשהגג אינו בבעלות בעלי בהכנ"ס ולמרות זאת האופן שיש ללמוד לפי שי' הרמ"א מן ההיכל להתיר הוא רק באופן שקדם השימוש בבית העליון לשימוש בהכנ"ס (ואף שהקל המשנ"ב להרמ"א באופן שכשבנו למטה בהכנ"ס בנו למעלה בית דירה מ"מ באופן שרק הגג היה שייך לאדם אחר אפשר שלא החמירו), אבל כשרק כ"א בבעלות אחרת שמא בזה עדיין ילפינן מההיכל לאסור בכה"ג, דמ"מ מאחר שעיקר הנידון דומה לשם לא ראו לחלק לענין תשמיש מגונה שהוא גנאי לבהכנ"ס אף אם הוא בעלים על העליה, וכמו שמצינו בבה"ל בסי' קנד לענין בהכנ"ס אקראי בשם הריטב"א במגילה כח שלענין תשמיש מגונה אוסר וכעי"ז בשע"ת שם בשם תשובת כנה"ג (וכעי"ז מצינו בבהכנ"ס שנבנה על תנאי שאע"פ שלא נתפס בו רשות קדושה דאין קדושה חלה נגד רצון המקדיש אבל לענין תשמיש מגונה חל כמבואר בשע"ת סי' קנד בשם כנה"ג ובה"ל שם בשם הריטב"א במגילה כז ע"ב, וה"ה י"ל מה שחל כאן כנגד רצון הבעלים איסור שימוש תשמיש גנאי, ואע"ג דלגבי בהכנ"ס אקראי הזכיר המשנ"ב בסקמ"א צד להקל בגג מ"מ שם הוא תרתי לטיבותא שהוא אקראי וגג משא"כ כאן שרק חדא לטיבותא שהוא גג אבל בהכנ"ס קבע).

ובפרט לפי מה שהכריע המשנ"ב בסקמ"ב כהדעות להחמיר אפי' באופן שמקל הרמ"א (כשקדם הבית לבהכנ"ס) א"כ ודאי לא ילפי' מהיכל להקל באופן שאין הבית בבעלות בעלי ומשתמשי בהכנ"ס.

ומ"מ גם אם נימא דהרמ"א מקל גם באופן שהבית מעל בהכנ"ס אינו בבעלות בעלי בהכנ"ס, וכן לפי המחמירים בזה (ועי' ט"ז ומשנ"ב סקמ"א), אבל עדיין יתכן לחלק דכל מה שלמדנו מן ההיכל הוא אמנם כשהגג למעלה בבעלות בעלי בהכנ"ס ושלא קדם שימושם לשימוש בהכנ"ס, אבל עכ"פ באופן שיש שימוש אחר ברשות שלמעלה, ואז מלאכה אינה אסורה אלא רק מלאכה בזויה (וכגון שמתחילה שבנו את בהכנ"ס בנוהו באופן שהגג שלמעלה בנוי בו דבר נפרד), ואילו מתני' דאין שוטחין על גגו פירות מיירי כשאין גגו בנוי ואינו מיוחד לשום שימוש אחר.

וכעי"ז מצאתי להדיא בבה"ל סי' קנא סי"ב ד"ה יש, דמתני' שם מיירי באופן שהגג הוא גלוי ואז אסור שום שימוש מאחר שהגג מתייחס לבהכנ"ס, וכל הנידון כאן של מהר"ם ורמב"ם לגבי שאר שימושים הוא רק במקום סגור מעל בהכנ"ס שאינו מתייחס לבהכנ"ס כגון בנין קומות.

וממילא בניד"ד בבהכנ"ס שאין בו ס"ת משמע דעכ"פ פשיטא ליה להמור וקציעה דאסור לעשות מלאכה על גביו, וגם להאחרונים שדנו לתרץ מתני' שאין שוטחין פירות דזה תשמיש מגונה (עי"ש במאמ"ר), עכ"פ חזינן שדנו על כל גג בהכנ"ס ולא רק מעל היכל הס"ת.

ה) וכן יש לציין דעת הט"ז שסובר דאיסור לדור מעל בהכנ"ס הוא משום שמונע התפילה לעלות כ' השעה"צ סקכ"ב בדעתו דלפי שיטתו הוא אפי' בבהכנ"ס של אקראי, ולפ"ז כ"ש בבהכנ"ס שאין ס"ת, ואמנם השעה"צ שם כתב שעיקר סברתו אינה מוכרחת ועמא דבר להקל בזה, וכעי"ז באב"ז או"ח סי' לב סק"ב וקריינא דאגרתא ח"ב סי' פו שהמנהג להקל, אבל הט"ז עצמו כ' דמתו בניו מחמת זה, ועי' גם בכנה"ג ס"ס קנא שכל מי שהשתמש בעליה ע"ג בהכ"ס לא הצליח מהם ירדו מנכסיהם ומהם שמתו וכו', ועי' גם בספר חסידים סי' תתיב תתיג ובהערות החיד"א ברית עולם שם.

ו) ויש לדון לדעות הראשונים דמהני תנאי בבהכנ"ס ואפי' בא"י (ועי' בבה"ל סי' קנא סי"א, ועכ"פ אם נימא שכך המנהג כדעות אלו), א"כ בהכנ"ס שעשו בו תנאי צל"ע אם מתיר להשתמש תשמיש מגונה על גביו או לא.

וצדדי הספק הוא דאמנם מצינו שלא התירו להשתמש תשמיש מגונה בו עצמו למרות שעשוי בתנאי וזה מפורש בגמ' ואעפ"כ אין נוהגין בהן קלות ראש וכו', א"כ מה הדין בתשמיש מגונה על גביו.

ולכאורה יש לפשוט ספק זה לקולא ממ"ש המשנ"ב בסוף הסי' קנא סקמ"א שהזכיר צד לגבי מה שהקלו בדירה על הגג בכה"ג בבהכנ"ס לזמן אע"ג דבהכנ"ס לזמן אוסר תשמיש מגונה בתוכו (וכנ"ל בשם בבה"ל סי' קנד בשם הריטב"א והשע"ת שם בשם תשובת כנה"ג), ומבואר מזה דתשמיש מגונה על הגג אינו באותה דרגת איסור כמו תשמיש מגונה בתוך הבהכנ"ס עצמו.

ז) עכ"פ לעיקר הנידון בתשובה זו אם בהכנ"ס שיש בו רק ס"ת אסור או מותר, התשובה שאינו ברור כלל שהוא מותר, והמשנ"ב כ' דשומר נפשו ירחק מהיתר זה (ומה שכ' דעמא דבר להקל היינו בבהכנ"ס של שכירות אקראי), והחולקים על ההיתר בתשובת פאר הדור הם רבים, ובכללם המהר"ם ומרדכי ומהרי"ק ושו"ע ורמ"א וט"ז ומור וקציעה וכנה"ג ומאמר מרדכי, והט"ז וכנה"ג כ' שיש בזה משום סכנה.

ח) אולם במקרה של שאלה זו בס"ה יש עוד כמה צירופים להקל בזה, חדא דאין ס"ת ועוד דגם חשש הט"ז שמונע התפילה מלעלות יל"ע אם הוא רק בזמן התפילה, ואם נימא הכי אולי סגי שישמרו על נקיות בזמן התפילה, כיון שבבהכנ"ס הנ"ל מתקיימים תפילות רק בשב"ק כעת והוא נעול במשך השבוע, ועוד לפי מה שהיה נשמע שרוב הבית אינו מעל בהכנ"ס ואולי שייך באופן כזה להזהר שלא לעשות תשמישים מעל שטח בהכנ"ס (עי' הליכ"ש תפילה פי"ט ס"ג שכ' דעכ"פ שלא יקבע חדר השינה מעל בהכנ"ס, ושכיבת קבע הוא תשמיש גנאי כדלעיל בשם המשנ"ב, ואם נזהר גם בתשמיש ארעי אז יוצא גם ידי חובת המחמירים בתשמיש ארעי מעל כל שטח בהכנ"ס, אם כי מסתמא שאינו שייך במציאות לנהוג ככל קדושת בהכנ"ס בחדר בתוך ביתו), ועוד דהרי מסתמא כשנבנה הבנין עדיין לא היה למטה בהכנ"ס, (ועכ"פ נבנו שניהם יחד על דעת שהקומה למעלה היא בית דירה, שבזה ג"כ בודאי לא הוקדש למעלה כמ"ש המשנ"ב סקמ"א), וממילא לפי שי' הרמ"א אין בזה חשש כלל, וגם שלא הקל המשנ"ב כהרמ"א לכתחילה מ"מ לענין צירוף ודאי שאפשר לצרף דעתו, ויש לצרף ג"כ דמסתמא אין כאן חשש דאורייתא, ולפי המבואר בעה"ש סי' קנא סט"ו ג"כ אינו מעיקר הדין שהרי א"א לחדש איסור ולדמות מדעתינו לגגות היכל, ויש להוסיף דבגגות היכל נאמרו דיני קדושה שלא נאמרו כן, וגם בלשונות הראשונים שהובאו בב"י ג"כ אפשר דמשמע יותר שאינו איסור מעיקר דינא אלא זהירות.

ולכן אם ירצה להקל בזה יבדוק הצדדים הנזכרים בתשובה זו ויבאר פרטי המציאות ויקל בזה כפי מה שיחליט אם לחשוש לסכנה שהזכירו האחרונים או להקל בזה כהמנהג ובצירוף הצירופים הנזכרים.