אין אבלות אלא על בן קיימא, דהיינו מי שחי ל’ יום בלא ריעותא (כגון שלא היה ידוע עליו שלא כלו חדשיו או שהיה לו מום), או מי שידוע בו שכלו לו תשעה חודשי הריון, שבזה האחרון מתאבלים עליו גם אם מת ביום לידתו, וכיום רבים נוהגים גם אם מת אח”כ אם היה בעל מום מסוכן מעיקרא שלא להתאבל.
מקורות: אין אבלות וכו’ ביו”ד שעד ח, ומש”כ על מי שחי ל’ יום מדין הגמ’ והפוסקים הוא רק שאין ידוע עליו שהיה בן שמונה אלא ספק, דאילו היה ידוע שהוא בן שמונה גם אם חי ל’ אין מתאבלין עליו, ואמנם כבר כ’ הראשונים שהיום נשתנו הטבעים לענין פרט זה של ח’ חודשים, אולם גם בזמנינו אפשר להצביע על מומים מסויימים שאינו חי בהם, ונוהגים לא להתאבל בזה, וכן אם אפשר להצביע על העובדה שחסרון החדשים גרם למותו הסופי יש מקום לומר שגם בזמנינו אי”צ להתאבל, והמנהג להקל הרבה בעניינים אלו כי כיום גם טריפה יכול לחיות במשך זמן ע”י שכלולי הטכנולוגיה ויש בזה הוראה מפוסקי זמנינו שלא נחשב בן קיימא עי”ז.
(לענין מת ביום ל’ גרידא הוא נידון בפוסקים עי’ ב”י וב”ח וש”ך יו”ד שם).
מק"ט התשובה הוא: 2399 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/2399