במשנ”ב סי’ תרפד ס”א כתב בשם הברכ”י אם טעו וקראו ביום שני של חנוכה פרשת נשיא ג’ וכיוצא עלתה להם דאין קפידא בימים עכ”ל, ונשאלתי דשמא כ”ז למנהג חו”ל שקראו גם יום שלאחריו משא”כ למנהגינו שקוראין בכל יום רק יומו א”כ שמא סבירא לן דהוא לעיכובא לקרות דוקא יומו.
ונראה דזו אינה טענה, דהרי המחבר לא הזכיר מנהג זה שקוראין יום שלאחריו אלא שכולן קוראין ביומו ומסתמא המשנ”ב מיירי גם לפי דברי המחבר ועכ”פ הברכ”י גופיה [שהוא מקור המשנ”ב] שהיה מקהילות בני ספרד ודאי מיירי גם לפי דברי המחבר וכן מבואר בספרו חיים שאל ח”א סי’ ק שנהג כמנהג המחבר ועי”ש עוד מה דשייך לעניננו.
ויש להוסיף דגם מנהג חו”ל לקרוא ביום שלאחריו אין להביא מזה ראיה דלא קפדי’ ביום דמה שקוראין ביום שלאחריו הוא משום ספקא דיומא וספקא דיומא שוינהו רבנן כעין חובה באיזה עניינים וגם בתפילת מוסף בחוה”מ סוכות אומרים ב’ הקרבנות של אותו היום ושל היום שלאחריו אע”ג דאם יאמר ביום א’ דחוה”מ בא”י מוסף של יום ב’ דחוה”מ אינו פשוט שיצא יד”ח [והרחבתי באופנים דומים לזה במקו”א].
נמצא דמה שקורין ב’ הימים בחו”ל אינו מטעם דלא קפדינן בימים אלא דקרינן היום הראשון והשני משום שהם ספקא דיומא [וצע”ק למה בחו”ל לא הקפידו לקרות בכ”ה כסליו יום הראשון והשני וחזי’ מזה דרק בצירוף מה שצריך להשלים משלימים מספקא דיומא אבל בלא שיש צורך להשלים אין מוסיפין ספקא דיומא דכיון דחנוכה דרבנן לא חשו אבל עכ”פ טעם ההוספה הוא גם משום ספקא דיומא] א”כ אין ללמוד מזה דבחו”ל לא סבירא להו שלכתחילה אין לקרות של יום אחר וא”כ אין הכרח שדיבר המשנ”ב רק למנהג חו”ל.
[אמנם שו”ר דבלבוש וכן בא”ר סק”ג בשם בעל העתים דמנהג הרמ”א אי”ז משום ספקא דיומא דבדרבנן לא חיישי’ לספקא דיומא, וכן מבואר בבהגר”א כאן דהרמ”א ס”ל דגם פסוקי המחר הם מענין היום, ועי’ גם בחיד”א בחיים שאל דלהלן בסוף הסי’ דלמנהג המחבר ראוי להשלים ביום ח’ ג”כ כל הקרואים בשל ח’ דוקא (והובא בכה”ח כאן סק”ב וכ”כ בשד”ח חנוכה סקי”ב), ומ”מ היה מקום לומר דדוקא מה שעתיד לקרוא למחר לא יקרא למחר וכן בדעת הרמ”א היה מקום לפרש כן, ויש להוסיף עוד בכל הנ”ל דהגם שהחיד”א דלהלן וכן במשאת משה דלהלן הביאו ראי’ משי’ הרמ”א לומר שאינו מעכב בקראו פסוקי יום אחר מ”מ מוכח מדבריהם דמיירו גם אליבא דמנהגם כהמחבר, ובדעת הגר”א יש לדון ואם נרצה להשוות שיטתו לשאר אחרונים צ”ל דאמר דבריו בדעת המחבר לכתחילה ולא בדיעבד ובזה נמצאו דבריו שוין לשא”פ ויש בזה טעם כמו שיתבאר].
והנה החיד”א בחיים שאל שם הזכיר מנהג ההגמ”י פי”ג מהל’ תפילה והארחות חיים שמיום שני ואילך קורא פסוקי יומו וגם פסוקי יום המחר (והוא מנהג הרמ”א) ומשמע שבא להביא ראיה לדבריו דאין מעכב אם קרא יום אחר, אבל כתב קודם לכן שדבריו שאין מעכב אם קרא יום אחר הם פשוטים ושכ”כ המשאת משה (ח”א או”ח סי’ ו) והדבר משה (ח”א או”ח סי’ יד), והביא דברי ההגמ”י רק לחזק דבריו דממנהגו נלמוד לדידן דאינו מעכב אם קרא יום אחר [וקצ”ע שלא ביאר דברי ההגמ”י מצד ספקא דיומא דהרי ההגמ”י מיירי אפי’ לכתחילה ומה שדן החיים שאל קודם לכן הוא בדיעבד, והרי לכתחילה עדיף לן למקרי יומו אי לאו משום ספקא דיומא, (ועי’ להלן בסמוך דבשו”ע ס”ס קלז אי’ דבפרי החג כופלין היום משום דלא אפשר אע”ג שהי’ שייך לקרוא של מחר מ”מ בא”י לא כפלינן וחשיב לא אפשר), ומה שבא”י שינו ממנהג הרמ”א נראה דאה”נ למדו דמנהג הרמ”א ע”פ ההגמ”י נתקן רק משום ספקא דיומא ולא רק מחמת שנהגו כדעת אחרת].
ויש להוסיף עוד דבתוס’ במגילה כב סע”א כתבו דהיכא שחסר מן הפרשה של ר”ח אינו יכול להמשיך לקרות אח”כ משום דלא הוי מעניינו של יום, וחזי’ מזה דכל היכא שתקנו לקרות חשיב מענינו של יום כגון כל קריאת שור או כשב וכיו”ב אע”ג שרוב הפסוקים שם אינם מענין המועד ממש מ”מ מאחר דמישך שייך לזמן באיזה דרך אפשר להשלים פסוקים אלו לעולים, וכ”ש הנשיאים גם מה שאינו שייך לאותו היום עצמו אפשר להשלים עליו מעיקר הדין, ואע”ג דבשו”ע ס”ס קלז כתב דבפרי החג כופלין הפרשה משום דלא אפשר [ועי’ תוס’ מגילה שם] ולא נהגינן להמשיך הפרשה י”ל דלכתחילה אין קוראין של יום אחר (ובפרט שכבר יקראו של מחר ביומו ואין טעם לקרות היום מה שיקראו למחר כיון דמישך שייך למחר טפי, ויש להוסיף דמה”ט ביום השמיני קורא יום ט’ ואילך אע”ג דביום א’ אינו קורא פסוקי יום ב’ והטעם משום שפסוקי יום ט’ ואילך אין יום אחר שיקראו בו פסוקי ימים אלו) אבל מה שהוא מעניינו יוצא בו ואינו לעיכובא.
[ואע”ג דעיקר דברי התוס’ במגילה הנ”ל מה שלמדנו מדבריהם דעניינו יכול להשלים מיירי שקורא עמהם גם מה דשייך למועד (וה”ה בניד”ד הקורא ברכת כהנים בלא נשיאים כתב החיד”א בספרו חיים שאל שם די”א שקרוב להיות ברכתו לבטלה עי”ש, והיינו דבעי’ שיהיה דבר מענין הקריאה ממש, וכתב בברכ”י כאן דבר”ח שאני שהפרשה מענין ר”ח ממש ולכן אין משלים מהפסוקים הסמוכים משא”כ כאן דקלישא השייכות מנשיאים לחנוכה לכך יש צד שגם משלים לעולה אחד מברכת כהנים בלבד, ומ”מ י”א שצריך שיזכיר גם הנשיאים ולא רק ברכת כהנים וכנ”ל), י”ל דמ”מ כאן שהוא מענין המועד סגי בזה].
ושוב העירוני דתינח שהמשנ”ב פסק שאם של יום אחר בחנוכה יצא בדיעבד אבל לפי מנהגינו יש בזה עוד חשש דהרי כפל הפסוקים בלא צורך דבשלמא מה דכפלינן קריאת היום עצמו לכתחילה (היינו שקוראין ב’ פעמים פסוקי יום ב’ ביום ב’ וכן בימים שלאחמ”כ) היינו משום שיש בזה צורך אבל מי שקרא ב’ פעמים פסוקי יום אחר נמצא שכפל פסוקים שלא לצורך ולדעת השו”ע והמשנ”ב בס”ס קלז כדעת האבודרהם בשם הגאונים [עי”ש בבה”ל] שאם כפל פסוקים שלא לצורך ולא קרא שיעור פסוקים שיוצא בהן יד”ח בלא כפלות לא יצא יד”ח.
ובאמת מדברי המשנ”ב אין הכרח ברור שבאופן שקרא פסוקי יום ג’ בלבד ב’ פעמים ביום ב’ יצא יד”ח די”ל שהוא מיירי בקרא פסוקי יום ג’ ד’ ביום ב’ ובזה יצא יד”ח מחמת שלא כפל, אולם גם אם נפרש בכוונת המשנ”ב לרווחא דמילתא דקאי גם למנהג המחבר (שהוא מנהגינו בא”י ע”פ הגר”א) שקרא ב’ פעמים פסוקי יום ג’ ביום ב’ עדיין יש מקום ליישב שיצא יד”ח מב’ טעמים.
הטעם הראשון די”ל דקי”ל בשו”ע ס”ס קלז דהיכא דלא אפשר כגון בפרי החג יוצא יד”ח ע”י כפלות הפסוקים ויש מקום לומר דכיון שלפי מחשבתו לא היה אפשר סגי בזה כיון שחשב שהוא יום ג’ נמצא שלפי מחשבתו לא היה אפשר [ומ”מ הוא דחוק דלכל היותר יש להחשיבו כשוגג ושוגג בכה”ג לכאורה חוזר לדעת השו”ע והמשנ”ב שם דלעיל מינה מיירי גם באופן של טעות עי”ש סקי”ג וא”כ לכאורה גם בזה מיירי אפי’ בטעות ולאו דוקא בהזיד].
הטעם הב’ יש לומר דכיון דסבירא לן למנהגינו בא”י כהסוברים שקורא בכל יום פסוקי אותו היום וכופלן א”כ סבירא לן שבימים אלו לא אפשר וא”כ אע”ג דלפי טעותו שקרא ימים אחרים א”כ היה יכול לקרות ימים ג’ וד’ ולצאת בהם יד”ח בלא כפלות אעפ”כ מ”מ מאחר דסו”ס מה שהיה מוטל עליו לעשות הוא לקרוא יום ב’ עצמו ב’ פעמים בכפלות א”כ לא משגחינן במה שכפל שלא לצורך דמעיקרא לא אמרי’ ליה לקרוא ימים ג’ וד’ אלא לקרוא יום ב’ שתי פעמים הלכך לא שייך לומר שהיה מוטל עליו שלא לכפול, כיון שגם לפי מה שהיה עושה אם היה בא לימלך היה כופל לבסוף, וק”ל, ומ”מ הוא מחודש ואינו מוכרח.
ומ”מ החיד”א גופיה בברכ”י כתב אם טעו וקרו ביום ב’ של חנוכה פרשת נשיא ג’ וכיוצא עלתה להם דאין קפידא בימים וכו’, ולפו”ר מאחר שנהג כהמחבר שמנהגו כמנהגנו בא”י א”כ ר”ל שקרא וכפל ביום ג’ ומן הסתם החיד”א לא פליג על מש”כ המחבר בס”ס קלז לחזור באופן שכפל ללא צורך ועם כל זה לכאורה מקיל בניד”ד, (הגם דבמקור המשאת משה הנ”ל מיירי בטעה בעולה אחד מ”מ הברכ”י לא חילק), ואם נימא הכי יש לתפוס כא’ מן התירוצים דלעיל [ובאמת מסתימת דברי המשנ”ב שהעתיק ממש לשון הברכ”י הי’ מקום לפרש בפשיטות דמיירי שקראו רק יום ג’ ולא יום ג’ ד’ דא”כ הו”ל למימר קראו ג’ וד’ וכ”ש דלא שייך לומר שקראו יום ב’ ג’ דא”כ היינו הלכתחילה דהרמ”א].
ובחיים שאל שם מיירי באופן שהראשון קרא פסוקי יום ה’ ביום ד’ והשני חזר וקרא פסוקי יום ד’ והשלישי המשיך יום ה’, ובהשקפה ראשונה יש כאן כפלות שאינה של יומה [והיינו ע”כ כא’ מן התירוצים דלעיל] אבל יש לדחות דהרי אין מדלגין בתורה וא”כ השלישי הוכרח להמשיך מהיכן שאחז השני אולם זה אינו נכון דהיה לו להוסיף כמ”ש השו”ע הנ”ל בס”ס קלז שאם קרא מה שקרא הראשון צריך להוסיף ג’ פסוקים ועכ”פ ב’ פסוקים אם לא אפשר בג’ ולמה לא הוסיף ובפרט מצד דילוג הרי הוא ענין אחד, א”כ חזי’ מזה דבימים אלו לא קפדי’ על דילוג היכא דהיה צריך דילוג בלאו הכי.
ויש להוסיף בכל הנ”ל דגם הך דינא דהשו”ע בס”ס קלז גופא אינו מוסכם לכו”ע כמ”ש הבה”ל שם וכ”ש בחנוכה שא”כ להוסיף.
היוצא מכ”ז דגם למנהגינו אם קראו ביום ב’ יום ג’ וכפלוהו אינו מופקע מדינא שא”צ לחזור.
בשולי הדברים יש להוסיף שבספר הלכות הגר”א ומנהגיו תמה למה נתפשט מנהג הגר”א בקריאה”ת דחנוכה בא”י ולא נתפשט מנהגו בר”ח ולעיקר הענין יש לציין מש”כ הרמב”ן על המנהג דראש חודש דאין לשנות מזה אע”פ שהוא מוקשה ומה שהובא בשם החזו”א ע”ז (עי’ בסידור אזור אליהו), ומ”מ להנ”ל יש ליישב עוד דיש קצת טעם למה דוקא בחו”ל כפלו דשייך בזה ספקא דיומא ונהי דחיובא ליכא מ”מ טעם יש בדבר ועדיף מלכפול משא”כ בא”י שאין שייך ליומו כלל וכן הגר”א קאי כהשו”ע.
יש להוסיף עוד בגוף הענין דהך דינא דשו”ע בסו”ס קלז דבפרי החג דלא אפשר יכול לכפול הפסוקים לאו דוקא באנו’ס אלא כל היכא דלא אפשר מכח טענה שעדיף שלא לעשות כן כגון בחנוכה שיקראו פסוקי המחר ביום המחר חשיב לא אפשר ומאידך אם נימא דיש מנהג שמחלק בין א”י לחו”ל המנהג סובר דבחו”ל משום ספקא דיומא לא חשיב לא אפשר כיון דסו”ס איכא טעמא רבה לחלק ביניהם ומ”מ ביום ראשון שיש י’ פסוקים בלא פסוקי יום המחר הר”ז עדיף דמעיקר הדין לא חיישי’ לספקא דיומא בחו”ל ועדיף שלא לקרות היום מה שיקראו למחר.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 110
מק"ט התשובה הוא: 145872 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/145872
התמונות האוטומטיות הוסרו זמנית.