שכיחא – שאלות המצויות בהלכה אחרון שאלות

חולין ב ע”ב ברש”י ד”ה הכל חייבין בסוכה לאתויי קטן שאינו צריך לאמו

חולין ב ע”ב ברש”י ד”ה הכל חייבין בסוכה, לאתויי קטן שאינו צריך לאמו, והנה בסוכה שם תנן מעשה וילדה כלתו דשמאי הזקן וסיכך ע”ג המיטה בשביל הקטן, ומבואר שם בגמ’ דשמאי מחמיר ומחייב גם בקטן שאינו צריך לאמו, ויל”ע דגם אם אין לו פטור מצד כאן אבל תיפוק ליה שיפטר מצד שהוא שוטה שהרי אין בו דעת כלל [ואמנם ד’ המהרש”ל ביבמות [טו] דבשביל הקטן היינו בשביל קטן אחר, אבל אין הפשטות כן, ועי’ פנ”י ורש”ש וערל”נ], ואמר לי הגרמ”מ לובין דאה”נ חזי’ כאן במשנה שבקטן אין פטור זה, ויש להוסיף דגם לשיטת חכמים ע”כ הדין כן, דהנה קטן שהגיע לאחד מן השיעורין המנויין בגמ’ בסוכה [מב ע”א] לענין חינוך אחד מן המצוות כשיודע לקיימה כדינה, ועדיין מאבד מה שנותנין לו כמנהג קטן שדרכו לפרר [פסחים י ע”ב] ושגידולו בתבורי מאני [יומא עח ע”ב] ע”כ דאין פטור כזה, והטעם בזה נראה דכיון שכך דרכו וגידולו שמתפקח והולך ועיקר החינוך הוא שיקיים המצוות כדין כשיחולו עליו החיובים, לכך לא פטרוהו חכמים מצד זה, ומיהו אם יתגלה בקטן מנהג שטות שיש בו לעשותו שוטה שאינו מנהג קטנים כמותו, ואינו דרך גידולו, ואינו עתיד לחדול ולהגמל ממנהג זה ויהי’ במנהג זה גם בגדלותו, בזה באמת לא חמיר דינו מגדול גופא שהי’ נפטר באופן זה, ויהי’ פטור.

א”כ מה שמחייב שמאי הזקן בקטן כזה, אין הכונה שסובר שקטן יש לו דעת כל דהו לענין חינוך, דהרי בקטן בן יומו מיירי שאין בו דעת כלל, וא”כ מה שלא יועיל פטור שוטה אינו משום שיש איזו חומרא לקטן על פני גדול, אלא דזה גופא חזינן בכל קטן שאע”פ שאין בו צורת וגדרי דעת ובזה שוה לשוטה, מ”מ יש בו מצוות חינוך, וסובר שמאי שצורת החינוך דתקנה היינו מקטן בן יומו, שבזה נעשין לו המצוות כטבע להקפיד בהן מיום הולדו, וכעי”ז יש לומר גם לרבנן היכא דמחייבי על אף שאין בקטן דעת על הדרך שנתבאר.

ואמנם בפשוטו נחלקו רש”י ותוס’ ורמב”ן בברכות [כ ע”ב] אם החינוך הוא מצוות האב או גם מצוות הבן, (ומבואר בסמוך גבי עונת המעשרות לדעת רש”י [בע”א רש”י ד”ה הכל מעריכין וד”ה מעריכין] והרמב”ם [פ”א מהל’ ערכין וחרמין הט”ו] אינו רק שדיבורו חל נפק”מ לענין זולתם, אלא שהקטן מצווה שלא לעבור על דיבורו אח”כ, וכפשטות סוגיין בערכין [ב ע”א] עי”ש), מ”מ זה יש לבאר לב’ הדעות, דהכא באופן של תינוק בן יומו לכו”ע לא שייך ביה חיובא כלל אלא חיוב על האב בלבד, רק דבזה ג”כ שייך לומר ב’ אבחנות, הא’ לומר דהוא מצד להרגיל האב לחנכו, והב’ לומר להרגיל הבן מתחילתו דכשיתחיל להבחין כבר יהיו המצוות טבועין בהרגליו, וי”ל דתרווייהו איתנהו בזה.

לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 89

מק"ט התשובה הוא: 135519 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/135519

עד כמה התשובה הזאת היה שימושית?

דרג את התשובה ובכך תקדם אותה!

דירוג ממוצע 0 / 5. ספירת קולות: 0

אין הצבעות עד כה! היה הראשון לדרג את התשובה הזו.

We are sorry that this post was not useful for you!

Let us improve this post!

Tell us how we can improve this post?

התמונות האוטומטיות הוסרו זמנית.
השאר תשובה

השאר תשובה

מרחבי האתר

שאלות קשורות