לכאורה המחייב הוא כלי של ישראל ואינו נפק”מ אם הוא שוכר או בעלים, וכמש”כ השו”ע או”ח סי’ שכג ס”ז דאם יקנה הכלי לגוי ויחזור וישאלנו ממנו יהיה מותר להשתמש בו אח”כ, ומשמע דדוקא אם יקנה הכלי לגוי כך הדין אבל אם יקנה לישראל לא.
וכן מוכח ביו”ד סי’ קכ ס”ח בשו”ע דישראל המשאיל כלי לחברו אם הכלי מיועד למאכל חייב המשתמש בו להטבילו דהרי כ’ שם השו”ע דיש לפטור רק באופן שבעל הכלי קנאו שלא למאכל (לקלפים כלשון השו”ע) ומשאילו למי שמשתמש בו למאכל.
אבל הנידון שלא נתפרש להדיא בדברי השו”ע והרמ”א הוא באופן שהראשון קנאו על מנת להשכירו למאכל ושלא להשתמש בו בעצמו, דמחד גיסא יש מקום לדייק דדוקא אם קנאו לקלפים נפטר אבל אם קנאו לתשמיש שישמש למאכל בסופש”ד מחוייב דדמי בזה למי שמבשל לאחרים, ומאידך גיסא יש מקום לומר להיפך דכל עוד שקנאו לשימוש שאינו למאכל בעצמו אינו מתחייב.
ולפי מה שנתבאר הוא דחוק לומר דאם קנאו למטרת השכרה או השאלה למאכל א”צ להטבילו וכמו שלא הוצרכו הפוסקים לומר דבני ביתו שמשתמשים בכלי שבעה”ב אינו משתמש בו בעצמו א”צ להטבילו אף אם גם אין בעה”ב אוכל מכלי זה דכל שהוא ברשות ישראל ומיועד לשימוש למאכל ישראל לא מצינו לפטור.
ויעוי’ בפר”ח שם סקכ”ד דמה דמשמע מתוך דבריו לענייננו הוא שאם קנאו הראשון לסחורה והשאילו לשני השני פטור (וכן מבואר בט”ז סק”י בשם ב”י), אבל לא נתבאר בדבריו שם להדיא בכוונת סחורה אם הכונה דוקא למוכרו למי שלא יהיה או מכירה בעיר שרובה גויים או להשכרה וכמובן דהשכרה הוא נידון בפני עצמו שהרי הוא משמש למאכל כשהוא ברשותו.
ובלבוש שם ס”ח [ושם הובאה כל הקולא בזה כגון לגבי קלפים בלשון יש אומרים בלבד, וכן בשו”ע הוא בלשון יש מי שאומר (וכמדו’ שכתבתי במקו”א דאינו כלל גמור מש”כ האחרונים דיש מי שאומר שבשו”ע הוא בלא פלוגתא ואדרבה בש”ך כ’ להיפך במקו”א) ועי’ להלן דעת האו”ה] מבואר דהסחורה היינו לחזור ולמוכרו וכמש”כ שם ד”אם הראשון לא לקחו לצרכו אלא לקח מן הגוי לעשות בו סחורה ולחזור למוכרו” אז אם השאילו לשני א”צ להטבילו, ומבואר דאין לנו ראיה בכלי שמיועד להשכרה לשימוש למאכל.
וכן מבואר מתוך דברי הט”ז שם דהסחורה הנידונית כאן הוא בחנווני שמוכר כלים וכן נזכר ג”כ ענין זה בפר”ח לעיל מינה סקכ”ב.
והנה בחנווני מיירי שעיקר סחורתו הוא למכור דבכה”ג לא חייבו טבילה כלל כיון שחיוב הטבילה הוא על הקונה בלבד וכ”ש שיש קונים שהם גויים שאין חייבים בטבילה ובחלק מהכלים יש כלים שהם משמשים שלא למטרת אכילה, ממילא החנוני המוכר לא נתחייב בטבילה, אבל במי שיש לו בית פונדק להשכיר כלי אכילה ושתיה עם מיני אכילה ושתיה שמיועד להשתמש בהם לאכילה תחת רשותו אינו מוכרח דחשיב שאינו עומד לשימוש אכילה דהרי הכלי הוא בבעלות ישראל ועומד לשימושי אכילה ושתיה.
אולם ראיתי בדרכ”ת שחידש דגם בכה”ג חשיב כלי העומד למסחר ויהיה פטור מטבילה לדעת היש מי שאומר שבשו”ע, כיון שאין הכלי משמש לבעל הפונדק ובני ביתו אלא רק להאורחים המתארחים בתשלום, ובא ליישב בזה המנהג שנתפשט לדבריו לאכול בפונדק בלא לבדוק אם הכלי טבול, אולם באג”מ ח”ג סוף סי’ כב מבואר שלא סבר כן.
ושו”ר בספר דור המלקטים שהביא בזה דעת המחמירים והמקילים בזה ואביא משם דעת המחמירים שהביא שם (שהם רוב פוסקי קהילותינו וגם הגרשז”א שהקיל שם הוא בשעה”ד ומטעם שאי אפשר ואולי בעוד צירוף), דעת הלבושי מרדכי ח”א יו”ד סי’ פג סק”א דכלים של הפונדק חשיבי כלי אוכל וכ”ה באג”מ שם וכן הורה האג”מ כמובא באהלי ישורון ח”א פ”ג הערה ריח ומסורת משה ח”א יו”ד אות מזה וכן הורה החזו”א הובא בארחות רבינו ח”ג עמ’ פד אות נד ועוד וכן דעת הגריש”א והגר”ש ואזנר וחוט שני שבת ח”א עמ’ רכ [ויש לציין דלא כל מי שהביא שם מיירי באופן שהוא בית מלון ומתוך מי שראיתי שלהדיא לא מיירי ממש בבית מלון לא הבאתי כאן] וכן בתשוה”נ ח”א סי’ שנו וח”ה סי’ רנח כתב דדברי הדרכ”ת צע”ג.
אבל דעת האיסור והיתר כלל נ”ח דין פ”ט דלא כהיש מי שאומר שבשו”ע, אלא אפי’ באופן שקנה לסחורה אם השאילו לישראל אחר מחוייב בטבילה, והטעם (עי”ש בט”ז) כיון שאם היה הראשון משתמש בו לסעודה היה חייב ממילא נתחייב בידו מקרי, וחשש לדעתו הט”ז שם וכן הש”ך סקט”ז להטבילן בלא ברכה.
והפת”ש סק”ט כתב בשם בינת אדם שער או”ה סי’ ס”ה דבכלים שחיובן מדרבנן יש לסמוך על המקילים בזה בשעת הדחק עי”ש אבל לא בכלים שחיובן מדאורייתא.
היוצא בזה דגם אם נקבל דלדעת היש מי שאומר שבשו”ע שזו היא הדעה הרווחת (שכ”כ הפר”ח סקכ”ב שנקט כן וכן משמע דעת הרמ”א והלבוש והגר”א כ’ שכ”ד דעת התוס’, ועי’ גם ערוה”ש סמ”ה שכן נהגו בסעודות גדולות, ועי’ עוד בפרי תואר סקי”א ובחינוך בית יהודה שהובא בפת”ש וכן בדע”ת ובדרכ”ת) פטור מ”מ הש”ך והט”ז חייבו בטבילה גם בנידון השו”ע עכ”פ בלא ברכה, וכ”ש שכאן בניד”ד אין ראיה מהשו”ע לפטור מכח הפטור הנזכר בשו”ע שם, ועיקר הסברא הוא לאסור בזה, ולכן בניד”ד א”א להקל ומ”מ טוב שלא להטביל בברכה כיון שיש פוטרים ולענין בברכה כ’ הפמ”ג והפוסקים (וציינתי בכ”מ) דחיישי’ גם לספק ספקא הפוטר וגם לדעות שלא נפסקו.
הוספה לתשובה לגבי מכשיר ימבמבם
מה שכ’ כת”ר דיש צירוף נוסף להקל בזה משום שתשמישו ע”י חשמל וכנראה כוונתו משום שיש שטענו להחשיבו כמחובר לקרקע, לא הזכרתי צירוף זה בפנים התשובה מאחר שרוב רבני קהילותינו לא נקטו כהיתר זה, עי’ אג”מ יו”ד ח”א סי’ נז ומנח”י ח”ב סי’ עב ושבה”ל ח”ב סי’ נז ומשנ”ה ח”ט סוף סי’ קסב וחוט שני טבילת כלים סקי”ז סוף עמ’ מג ותשוה”נ ח”א סי’ תנ ועוד, (ועי’ דור המלקטים איסור והיתר עמ’ אלף תשפה שהביא הרבה דעות בזה), וכן בתשו’ אחרת הרחבתי שדעת הרבה הפוסקים דגם כלי חשמלי צריך טבילה [בד”ה מכשיר שהאוכל נכנס בקביעות למקום המנוע בלא רצון האם צריך להטביל גם את המנוע] ולכן לא הזכרתי צד זה בפנים הנידון.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 97
לתשובה זו פורסמו 2 תגובות. לצפיה בתגובות לחץ כאן.
מק"ט התשובה הוא: 133645 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/133645 התמונות האוטומטיות הוסרו זמנית.
אבל יש כאן צירוף נוסף להקל, שהוא כלי שדרך תשמישו על ידי חשמל
שלו’ וברכה הגבתי בפנים בסוף התשובה.