אף שהמזלג היה עם הרוטב ע”ג האש ומשם בא ע”ג התבנית, אין בביצים איסור כיון דתתאה גבר ומכיון שתבנית הביצים שלמטה היתה צוננת ובכה”ג לא נאסר אלא כדי קליפה וכעין מ”ש הרמ”א ביו”ד ס”ס צג באופן דומה לענין כיסוי צונן ע”ג קדירה רותחת דמבשל כדי קליפה (ועי’ ברמ”א סי’ סח ס”י ובש”ך סי’ צה סק”כ).
וכן מבואר עוד ברמ”א סי’ צב ס”ז דאם נפל קילוח רותח (אפי’ מכלי ראשון) על כלי צונן אינו אוסר אלא הכלי ולא המאכל, ובאופן כזה שנאסר כדי קליפה לא נאסר מה שבתוך הכלי כמ”ש הרמ”א סי’ צב שם ונתבאר בש”ך שם סקל”ה בשם מהרש”ל דהכלי עצמו הוא הקליפה.
[ולענין שי’ המהרש”ל ביש”ש פ”ז דחולין סי’ מה דכדי קליפה בכלי הוא כל הכלי עי’ עוד מש”כ ע”ז הש”ך סי’ קה סק”י דאין דעת הראשונים כן].
ואילו הרמ”א ס”ס צג מיירי שהצריך לכתחילה כלפיה מהמאכל מיירי בהניח כיסוי ע”ג הכלי דבאופן כזה אין מה שמפסיק בין הכיסוי לבין המאכל שבקדירה ולכן לכתחילה צריך כדי קליפה מהמאכל אם אפשר לקולפו אבל כאן שלא נגע במאכל כלל אלא מבחוץ הכלי עצמו הוא הקליפה וכנ”ל.
ולכאורה באופן דידן אף לא יהיה שייך נידון דנ”ט בר נ”ט לכתחילה להרמ”א בסי’ צה ס”ב דשם מיירי על ידי בישול וצלייה אבל כאן היה רק כלי חם מבחוץ באופן שלא נגע כלל במאכל עצמו ותתאה גבר.
ואולי היה מקום לדמותו קצת לדברי הש”ך שם סק”ו מש”כ בשם המצאתי כתוב שבב”י שם ע”פ התוס’ והרא”ש בחולין קיא ע”ב, אבל כאן אינו ממש אותו הדבר כמו שם, דשם מיירי שלא היה רוטב של בשר ממש בזמן שעלו בקערה אלא שרק עלו בקערה בשרית באופן שתתאה או עילאה גבר (דהיינו שהונחו בקערה שהיה שם בשר קודם לכן) אבל כאן בזמן שהיו בקערה היה רוטב של בשר מעברו השני.
ומאידך גיסא יותר מסתבר דכאן קיל כיון שסו”ס מגע הביצים בכלי היה צונן בצונן יבש ביבש ולא נאסר מהם דבר ומה בכך שבזמן שהיו מונחים בכלי היה רוטב של בשר מהצד השני וכאן עדיפא משם.
ועכ”פ מחשבון הדברים בתוס’ שם משמע דמאחר דנ”ט אחד מחמרי’ בקליפה להכי בנ”ט בר נ”ט מתירין לגמרי אבל עכ”פ הקליפה הוא חומרא, ואף דבנ”ט בר נ”ט בבישול או בצליה להרמ”א בסי’ צה ס”ב מחמרי’ לכתחילה שלא לבוא לידי היתר זה לחשוש להדעות שמחמירים בזה אף בדיעבד, מ”מ באופן דמהני קליפה אין חשש לאותם דעות כלל.
וכן מבואר בשו”ע סי’ צו ס”א דמידי דבעי נטילה אחר הנטילה שרי לאוכלו עם המין השני, ובש”ך סי’ צא סק”ד מבואר דמידי דבעי הדחה (היינו צונן בצונן) אחר הדחה מותר לאכלו עם המין השני, ובפרי תואר סי’ צא סק”ג דמידי דבעי קליפה אחר קליפה מותר לאכול המאכל עם המין השני [אבל שם קל יותר דשם מיירי במה שחידש דבעיא קליפה מחמת שבלחם לא שייך קליפה ואינו מפורש בגמ’ וגם מסיים שם לפחות לגרור מקום מגעו, ומשמע דלא בעי קליפה מן הדין, ומה שציין לכנה”ג לא נזכר שם ענין קליפה אלא רק דלא סגי ליה בכל דהוא כמו שציין שם המגיה לפרי תואר, ולגוף דברי הפרי”ת הנ”ל יל”ע מלשון הרמ”א סוף סי’ צו בשם סמ”ג לאוין קמ”א, דמבואר שם שהלחם הוא מהדברים הנצרכים גרירה אחר חיתוך בסכין ואולי משמע מזה דבלא סכין אפי’ גרירה לא בעי ויל”ע].
בעיקר דין ביצים שאין קלופות יש לציין לדברי המחבר והרמ”א בסי’ פו ס”ה וס”ו דמבואר שם שבביצים שאין קלופות יש קולא יותר משאר מין מאכל אך
עי’ עוד בשו”ע סי’ צה ס”ב על ביצים בקליפתן דמחמיר שם לאוסרן בשם הרשב”א ועי’ בנו”כ שם, מ”מ כאן א”צ להגיע לזה ויהיה מותר גם לדעת הרמ”א בסי’ פו שם גם בלא הפסד מרובה.
יש להוסיף לכל הנ”ל שאפי’ לו יצוייר שתבנית הביצים היתה רותחת ואפי’ ע”ג האש יש מקום לדון דהרי בכלי לא אמרי’ חנ”נ כמ”ש הרמ”א בסי’ צח ס”ה וממילא הטיפה מתבטלת בס’ בביצים (ולענין אם צריך ששים ואחת ע”ע סי’ צו ס”ז וסי’ פו ס”ה) וכ”ש שאם נפלה שלא כנגד הרוטב אוסרת רק מקומה כמ”ש בסי’ צב (עכ”פ בניד”ד בכלי חדש כמבואר בשו”ע ורמ”א סי’ צח ס”ה) והרי בפועל מגע הביצים בכלי מבפנים היה בצונן, וכ”ש שרק הקליפה נגעה, ולא פנים הביצה ואפשר דחשיב כאוכלין שדרכן בהדחה דאפי’ הדחה לא בעי השתא כיון שודאי ידיחן כמ”ש בסי’ צא ס”ב, ויש להוסיף דאם נדמה הקליפה לכלי מצינו דמלבד מה שאסרו בסי’ צו לא אסרו הנחת הב’ כלים זה בצד זה במקרה רגיל ועכ”פ בדיעבד לכו”ע שם שרי.
היוצא מכ”ז דלכאורה אין בזה איסור כלל אף לאכלו בחלב ממש.
מק"ט התשובה הוא: 133040 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/133040
התמונות האוטומטיות הוסרו זמנית.