הנה קי"ל ספק ברכות להקל ובפשוטו גם ברכו אף שאין בה שם ומלכות דהרי להסוברים שברכה לבטלה הוא מדאורייתא כאן הוא לכה"פ מוציא שם לבטלה (דאזהרתיה בעשה כמ"ש בתמורה ד'), וכן להסוברים דברכה לבטלה אסורה רק מדרבנן, דאמנם לשיטתם כ"ש שכאן אין איסור דאורייתא, מ"מ איסורא מיהא איכא בעניית ברכו לבטלה ולכן א"א לומר ברכו במסתפק כמו בספק ברכות שא"א לומר מחמת האיסור (עי' בפמ"ג בהקדמה לברכות ובמשנ"ב ס"ס רטו סק"כ בשמו ובשם הנשמ"א).
ואף דלגבי אמן דנו אם ספקו לקולא או לחומרא מ"מ כאן יותר חמור דאמן שייך לומר גם כשלא מתכוון לכלום כמו שהארכתי במקו"א וכן אחר קבלת שבועה או אחר ברכה שהדיוט מברך להדיוט משא"כ ברוך ה' המבורך הוא חמור יותר.
וכן מבואר בכמה מקומות דאסור לומר ברכו לבטלה (ראה בה"ל סי' נז ס"א ולבוש סי' קלה ס"ז) ואף דספק ברכו לקולא דאין לומר כשיש צד שאין לומר (עי' היטב בחי"א כלל ל ס"א והובא במשנ"ב סי' נה ס"ק סב), ומבואר שם שאינו דומה לענין ספק אמן שהקל שם, וממילא ה"ה לעניננו א"א לומר ברכו במקום ספק.
ולכאורה זהו דלא כמ"ש בשו"ת האלף לך שלמה שנקט דאין איסור לומר ברכו בחינם כיון שאינו אלא שבח בעלמא.
ומהרי"ף בתשובה סי' צד היה קצת מקום ללמוד כן שכ' שם דברכו לא הוי התחלה דהרי קחזי' שהש"צ אומר ברכו להוציא רבים ידי חובתן, ומשמע קצת דר"ל שהוא רשות, אבל הראיה מהרי"ף יש לדחות דר"ל מאחר שרשות ביד ש"צ לומר נוסח זה להוציא רבים ידי חובתן דהרי מעשים שבכל יום שכ"ה וכ"ה במסכת סופרים ממילא גם מה שאומר כאן לא הויא התחלה כיון שאומר להוציא רבים, ועי' בתוס' במגילה כג ועוד ראשונים בב"י סי' סט ובשו"ע שם כמה דעות על כמה בנ"א שלא התפללו מותר לפרוס על שמע וגם ברכו לחינם משמע דא"א לומר, (ובמשנ"ב סי' סט כתב פריסת שמע נקרא אמירת הברכו שאנו אומרין עכ"ל ועי"ש ברמ"א), ואפי' אם תפרש ברי"ף שיכול לומר ברכו בנדבה מ"מ שמא דוקא בציבור אפשר כמו בקדיש ששייך לומר בנדבה וא"א לומר ביחיד.
ואפי' להאלף לך שלמה צ"ב דהרי גם איהו לא מיירי אלא בעשרה וביחיד הרי לכו"ע אין אומר ברכו א"כ אפשר דמודה דא"א לומר ברכו בנדבה, וכדין קריאת התורה לחלק מהפוסקים שיכול לקרותה בנדבה עם הברכות אבל בציבור בלבד, וכמו שאר דיני דבר שבקדושה במתני' דמגילה שאין נאמרין בפחות מעשרה (ועי' בד"מ בשם הראבי"ה בשם הירושלמי דהיוצא להלכה לכאורה דאיש"ר וברכו דינם שווה שהם דבר שבקדושה).
היוצא מזה דגם להצדדים ששייך לומר ברכו בנדבה מ"מ ביחיד א"א לומר ולכן בענייננו לא יאמר וכ"ש דהכרעת המשנ"ב ורוב הפוסקים ופשטא דסוגי' דפריסה על שמע שא"א לומר וכן הכרעת המשנ"ב להדיא בסי' סט דאין לומר ברכו לחינם.
ויש לציין למה שנקטו המורים בזמננו במה שנסתפקו המג"א ובמשנ"ב סי' קפח אם אומרים רצה בבהמ"ז אחר שהוציא שבת ונקטו דאין אומרים, ומיהו שם חמור יותר כמו שהביא הבה"ל בסי' קפח סוף ס"ז בשם הבגדי ישע דמה שאומר נוסח בתוך ברכה חשוב כברכה לענין ברכה לבטלה ושם הנידון לגבי רצה.
מק"ט התשובה הוא: 129184 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/129184
התמונות האוטומטיות הוסרו זמנית.