כמה תשובות בענינים שונים (חלק ה)

בע"ה אור ליום ג' ו' כסלו ע"ז

לכבוד הג"ר אהרן אריה כהן שליט"א

שלום רב

נבוא בזה על מה שהערתם בס"ד,

שאלה: פרשת נח: "ויסר נח את מכסה התיבה" (ח', י"ג), וצ"ב: מדוע הסיר, דכדי לצאת – סגי מן הפתח.

תשובה: כתב הספורנו שם, ויסר נח את מכסה התבה.

חשב שכבר יבש לחות האויר המותריי, והנה חרבו פני האדמה, אבל לא יבשו באופן שיוכל לצאת עכ"ל.

והכונה בזה שהיה מסתבר לו שהלחות של האויר כבר יבש ולכן זה ברור שאין בזה נזק לפתוח, אבל לא היה ברור לו שאפשר לצאת, וזה גופא מה שרצה לבדוק אם אפשר לצאת או לא, ולכן לא פתח את הפתח דשמא עדיין א"א עד כדי כך דשמא רק האויר נתייבש אבל לא מים שע"ג הקרקע.

שאלה: במשנה ברורה סימן פה ס"ק ו' כתב שבימות החול יחשב בבית הכסא בחשבונותיו, ובשבת יחשב בבנינים וציורים נאים, וצ"ב, הרי גם בשבת יכול לכאו' לחשב חשבונות, דהא הרהורים מותרים.

תשובה: מ"מ איתא במכילתא פ' יתרו ועשית כל מלאכתך וכי אפשר לאדם לעשות כל מלאכתו בששת ימים אלא שבות כאילו כל מלאכתך עשויה, ואע"פ שאינו רשע אם מחשב בכך מ"מ ראוי לימנע.

וכמו שכתב השו"ע או"ח סי' ש"ו ס"ח, הרהור בעסקיו, מותר, ומ"מ משום עונג שבת מצוה שלא יחשוב בהם כלל ויהא בעיניו כאילו כל מלאכתו עשויה.

שאלה: קי"ל "לילה - זמן תפילין" – לאן שייך לילה זה: האם ליום שלפניו – או ליום שאחריו.

תשובה: בשו"ת דובב מישרים ח"א סי' קל"ג סק"ב ואג"מ ח"א סי' י' נקטו שהיום הולך אחר הלילה, שהלילה שייכת ליום שלאחריה כמו בכל התורה.

ועי' תוס' ר"פ עירובין צ"ו.

שאלה: מה הדין אם בירך המוציא על מיני מזונות, והאם יש נפק"מ אם נתקימו במיני מזונות ג' התנאים אם לאו.

תשובה: עי' ט"ז סי' קס"ח סק"ו, משום הכי כל שאין ברור שיש שם חשיבות ואינו בכלל כיסנין יש להקל שלא להצריך המוציא ויש על זה גם שם חומרא שלא לומר בחנם המוציא ושלש ברכות עכ"ל, ומ"מ לא נתבאר עדדיין בדבריו אם יש ברכה לבטלה או רק אמירה בחינם [ר"ל שאומר בחינם ברכה יותר חשובה ממה שהיה צריך].

ובשו"ת אג"מ או"ח ח"ב סי' נ"ד כתב וז"ל, ומה שנסתפק כתר"ה בקבע סעודתו על פת הבאה בכיסנין ובירך המוציא ואחר שהתחיל לאכול מעט נמלך שלא לאכול שיעור קביעות סעודה אם יצטרך לברך במ"מ או שנפטר בהמוציא שבירך, נראה לע"ד דכיון שבשעה שבירך המוציא היה כדין נפטר גם מה שאכל אחר שנמלך שלא לקבוע סעודה, בהמוציא שבירך.

דהא בעצם הרי הוא בשם לחם ופת כיון דמועיל קביעות סעודה עליה, ורק משום שליכא עליו חשיבות כל כך לא קבעו עליו ברכת המוציא שהוא כיתרון על ענין המזונות שיש בו שע"ז מברכין רק במ"מ שהוא על כל מילי דזיין כדאיתא בט"ז [סי' קס"ח] סק"ו, דאף שיש בו גם יתרון קצת דהוא בשם לחם ופת לא חשיב כל כך לקבוע על יתרון זה ברכת המוציא כיון שבסתמא אין קובעין עליו סעודה שלא כעל לחם ופת גמור, וממילא אם בדיעבד נמי לא יצא בברכת המוציא אינו משום שאין לו שייכות להמוציא דהא הוא בשם לחם, אלא משום דהוא כלבטלה על היתרון שיש בהמוציא נגד במ"מ כדמשמע בלשון הט"ז בסופו שכתב ויש ע"ז גם שם חומרא שלא לומר בחנם המוציא שלשון בחנם הוא על הדבר שליכא בברכת במ"מ ואיכא בהמוציא וזה עושה שלא יצא בברכה דהמוציא על פת דכיסנין כיון שאין בו שיעור המעלה היתירה שיש לקבוע בשביל זה ברכת המוציא שלכן הוא חסרון שלא לצאת בברכה זו אף שהוא בשם לחם ששייך גם לברכה זו, ולכן הוא רק כשבשעה שבירך לא היה בחשיבות דלחם והיה לבטלה, אבל כיון שבשעה שבירך היה ע"ד קביעות סעודה שהיה אז בחשיבות לחם ובירך שפיר המוציא ולא הוי זה לבטלה נפטר ממילא אף שבתוך האכילה נסתלק ממנו המעלה דלחם כיון שבכלל הברכה הוי עכ"פ גם אחר הסלוק ע"י שנמלך לבטל קביעותו.

ואף שאין לי לע"ע ראיה מפורשת מסתבר כן לע"ד עכ"ל האג"מ.

וביותר עיון עי' מה שדן טובא בענין זה עוד ביו"ד ח"ג סי' ק"כ, ובפירוט מיני המאכלים שמברכין עליהם מזונות.

ועי' גם בקובץ קול התורה (נה), תשס"ד, בדברי הגרז"נ גולדברג ובמאמר שם.

בכבוד רב

עמ"ס

***

מק"ט התשובה הוא: 119211 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/119211