שאלה
לכבוד ידידי ורב חביבי הגאון המופלא הגרע"מ סילבר שליט"א.
לאחדשה"ט ולאחר זה עידן שלא נו"נ בדברי תורה, רציתי לשאול אם לא יהיה לו לטרחה, לבאר לי פשט במקרא פרשת בהעלותך גבי המן דכתיב וטעמו כטעם לשד השמן דלכאורה היה טעמו משתנה לפי דעתו של כל אחד ואחד ומה שייך לכוללו בטעם אחד.
עוד התעוררתי בפרשה זו בטענת בני ישראל מי יאכלנו בשר ואמרם זכרנו את הדגה וגו´ דלכאורה בכל דבריהם לא נתבאר איכה במצרים היה להם בשר דהזכירו רק דגים וקשואים וכו', ויל"ע בזה.
אודה לו מראש על טרחתו אם יוכל להשיבני דבר.
יש"כ, ידידו יעקב גלאי
***
תשובה
בע"ה
שלו' רב וכט"ס
על שאלתו הראשונה גוף מה שהקשה מהפסוק והיה טעמו כטעם לשד השמן אינו מדוייק דהא היא גופא משום ילפינן שמשתנה לכמה טעמים מדכתיב לשד כמו שדרשו חז"ל, ומה מקשה מפשט על דרש או מב' דרשות זה על זה, אם כי אפשר שכוונתו להקשות מדכתיב צפיחית בדבש, ומה שאני הקטן הבנתי בד"ז שהיה משתנה בטעמו למי שביקש, אמנם קודם שבקשו ולמי שלא ביקש בדעתו היה טעם צפחית בדבש.
ושו"ר שעמד עוד בזה בספר מעיל שמואל עמ' שיא.
שאלתך השניה אפשר דחש ביה רבינו הרמב"ן ז"ל בדבריו עה"ת [במדבר י"א, ד'] במה שכתב וז"ל, ויאמרו מי יאכלנו בשר כי לא היה לכל העם בשר לאכול בכל יום, אף על פי שאכלו ממנו פעמים רבות.
והיה למקצתם מקנה ואכלו ממנו הגדולים, כמנהג המחנות ומקומות היוקר.
אבל בדגים אמרו (פסוק ה) זכרנו את הדגה, כזוכר הנשכחות, כי לא אכלו דגים מיום צאתם ממצרים ועד הנה עכ"ל.
ובדבריו בא ג"כ לתרץ למה לא אמרו זכרנו את הבשר דלא שייך זכרון, ולעולם יש לומר דהיה ג"כ בשר במצרים.
ועיין במהר"ם אלשיך ז"ל שם שהקשה קושיא זו בהדיא וז"ל, אומרו זכרנו את הדגה וכו', איך מזכירת הדגה יתאוו בשר ע"כ קושייתו עי"ש שהאריך.
ובכלי יקר שם עמד בזה ג"כ וז"ל, ומה שהתחילו בבשר וסיימו בדגה, לפי שלשון דגה מורה יותר על הפריצות בעריות מן לשון בשר לפי שהדגים פרוצים יותר מבשר כל חי, על כן אמרו דרך פשרה מי יאכילנו בשר שנהיה מותרים בעריות כשאר בשר כל חי אף על פי שלא נהיה כדגים כי כולי האי לא ביקשו, אבל מכל מקום אמרו זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם, כי בהיותינו בין המצרים שטופי זימה הותרה לנו הכל אפילו להיות כדגים ועכשיו הלואי ונהיה כשאר בשר כל חי וזה שאמרו מי יאכילנו בשר עי"ש עוד שהאריך.
בכבוד רב וכט"ס
***
שאלה חוזרת
לידידי שליט"א
יש"כ על הזריזות בהשבת התשובה מלאה בידיעות וערוכה כשולחן הערוך, רק במש"כ ליישב קושיא ראשונה דלשד השמן הוא נדרש לזה שמשתנה טעמו לכמה טעמים וכו', עדיין יש להקשות מרישא דקרא דבשלו בפרור וכו', דמשמע דהיה משתנה לכמה סוגים וצ"ע.
יה"ר שיזכה להגדיל תורה ולהאדירה.
ידידו הדוש"ת יעקב גלאי החונה פה עיה"ת ב"ב יצ"ו.
***
תשובה
בע"ה
שלו' רב וכט"ס
שלו' רב
הנה למ"ד בפ"ח דיומא טעמן ולא ממשן א"ש דבשלו בפרור ועשו אותו עוגות היינו לענין ממשן, דזה לא היה משתנה לפי דעתו של כאו"א, אבל גם למ"ד טעמן וממשן הרי כבר אמרו שהרשעים היו צריכין לדוך וכו' ואם כן גם אם הרשעים היה להם הכח לשנות במחשבתן הטעם של המן אבל לא היה להם שום דבר הראוי לאכילה קודם שייקיימו ההכשר בדבר, ועוגות הוא המכשיר של הדבר אבל התוצאה יכולה להשתנות אחר שהוכשר דבר כן יתכן לתרץ.
שוב הרהרתי בדעתי עוד דמי שהרהר בדעתו כטעם א' ממינין הללו למאן דאמר שלא חל הרהורו ממילא חזר להיות כצפיחית בדבש, אם כי זה לא עיקר התירוץ.
לכאורה הלשון חונה א"ש בחוצה לארץ.
***
מק"ט התשובה הוא: 119196 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/119196