יש לציין דעקב חוסר הפנאי ההקלדות לא הוגהו כל הצורך כדין ולכן מי שימצא בחיבור זה טעות הקלדה או מילה שנראית שנכתבה בשגיאה והמכוון הוא אחר יתכן שהוא טעות הקלדה.
ד"ה האם אפשר להשקיע במניות, בתחילת התשובה אינם גוים, צ"ל גוים
ד"ה האם מותר לעשות דירוג, ונמצא שהוא לצורך הישראל, להוסיף: ועי' בפ"ק דב"ב ובפ"ג דמגילה לענין מתנה כזבינא דאי לאו דאית ליה הנאה מיניה לא הוה יהיב ליה, וכאן עכ"פ ודאי יש לטעון כן כשמכוון לזה להדיא.
ד"ה מי שגזרו עליו, תשמיש ע"ז מותר, צ"ל אסור
ד"ה מיקרוגל בשרי, אחא, צ"ל אלא
ד"ה מי שאם תמתין, ומשעי', צ"ל ושמעי'
ד"ה האם מותר להזכיר, ליין, צ"ל לציין
ד"ה תמונת צלמים, לגבי ורת, צ"ל לגבי צורת, ולהוסיף נקודה בסוף קטע.
ד"ה מנהג סוחרים, שאינו אור, צ"ל שאינו אסור
ד"ה האם מותר ללכת לישון, ח"בסי', המילים התחברו, וצ"ל ח"ב סי' .
בתשו' הנ"ל יש להוסיף אחר הקטע המסתיים שמע ותפילה:
ועי' בבה"ל סי' קח ס"ח דמבואר מדבריו שם שצריך ליתן עד חומש להספיק תפילה בזמנה.
ד"ה האם נכון, בתשובה אחרת הרחבנו בדברים אלו
שם, בכתובות, להוסיף: עז ע"ב
שם: שננתי, לכתוב: שנתתי
ד"ה מתפללי בית כנסת, ובפרט, צ"ל: ועכ"פ
ד"ה האם היה התראה במקושש, יש לציין לדברי התוס' בב"ב מש"כ בדעת ר"י
ד"ה מקוה במטוס, ויש לחקור טעם ר"י החסיד, ולכאורה נראה דטבילת עזרא הוא משום שלא יהיו מצויין ת"ח אצל נשותיהן כתרנגולין, וכיון שעושה מקווה בביתו שוב לא תיקן כלום, וריה"ח מקפיד על טבילת עזרא כמ"ש בסי' תתכח?, ומ"מ גם לטעם זה יש מקום לומר דגם במטוס אם יש שם דירה לזמן כל שהוא, א"כ בזמן זה אם יש מקוה בביתו הרי שוב יש החשש שבזמן זה יהיו מצויין וכו', ואע"ג דאין לדבר סוף דא"כ ה"ה מי שדר סמוך למקוה וכיו"ב, מ"מ צריך גדר בזה כמו בכל דבר, והגדר נקבע שלא יהיה בבית, אולם כבר נתברר שמטוס אינו בר מקוה כלל, ואפי' לא לטבילת עזרא, ויש לדון אם כלול בגדר זה גם בית לזמן קצר שאינו קבוע וכן בית מלון ואכסניא.
בד"ה מדיטציה, יש להוסיף דפלוגתא הנ"ל בגדר רפואות האסורות תליין באשלי רברבן דרבנן קמאי והרחבתי בזה בתשובתי על שימוש בקלפי טארוט.
שאלה ד"ה האם אפשר בדיעבד לתקוע וכו'.
ובתשובה אחרת הרחבתי בהבאת השיטות בזה אם תקיעות דמיושב הם תקנה לבלבל השטן או תקנה בהגדרת קיום הדאורייתא.
שאלה ד"ה האם צריך להפסיק וכו'.
"שאין בה מלאכה" לכאורה צ"ל שאין בה טירחא
ד"ה לא אמר ופרוש עלינו בסוכת – צ"ל סוכת
ד"ה מצלמות בשבת, אם שייך לומר שדבר שאינו מבורר אינו פסיק רישא, להוסיף: ועי' בסוף התשובה שהבאתי מ"מ בזה
בתשובה על פורים בט"ו, יש לציין דהאידנא אין דין שילוח כיון שאין היובל נוהג כמ"ש התוס' בברכות ה ע"ב ע"פ הגמ' בערכין כט (וגם רש"י בברכות שם יש לפרש בקל דקאי על הזמן שהיובל נוהג לענין מש"כ על בני א"י דבר הלמד מענייננו דמיירי בזמן שדינים אלו היו נהוגים)
ד"ה אם מותר לשתות קפה, בגירסה המקוונת חסר חלק מהתשובה בדפוס בסופה
ד"ה יוסיפוס בתשובה המקוונת לא מעודכן.
ומכיון שיש בזה מצוה אפשר שכבר חל על זה מטרת הברירה ולא נחשב כצ"ל – במקום ולא חשב
שם, עשה בזה מעשה, ואפי' אם לא הוציא בפה מ"מ כיון כצ"ל
ד"ה עירוב שנקרע, להוסיף בסוף התשובה: וכן אינו מוסכם לכו"ע דמתעסק מותר לכתחילה ואכה"מ.
ד"ה תכלת ברוח וכו', בדברי האילת השחר יש להסיף בסופם: אם כי אין ראיה ברורה מנידון האילת השחר לנידונינו, דשם הרי היה לו פטור גמור מבגד זה בתכלת מטעם הפקעה דרבנן, וכל הקושי' עליו למה לא לבש בגד אחר, וזה מוגדר כהידור, אבל בבגד שהוא בר תכלת ואין בו הפקעה דרבנן שמא אינו רק בגדר הידור אלא חיוב, ממילא אין ראי' ברורה לכאורה מהאיה"ש לנד"ד.
ד"ה בדברי הירושלמי סוף קידושין, אלא אם באמת נהנה מן הדבר, להוסיף: ואם משער דלבסוף יהנה כשיבוא לשם א"כ באופן זה קיים בזה ג"כ דבר טוב בסופו של דבר.
ד"ה האם יש איסור אונאת, נתפרדה החבילה וכו', יש להוסיף: וע"ע בריטב"א מגילה ז ע"א בטעם ההיתר למתנות לאביונים לעניי עכו"ם עם עניי ישראל
שם הלחמה, צ"ל המלחמה
ד"ה האם אפשר להשתמש בתרגום, והועיל, צ"ל והואיל
ד"ה האם מותר בתשעת הימים לאחר הטבילה, בסוף התשובה להוסיף: הוספה מלאחר זמן - ואמנם שוב חשבתי דאמנם כן אפשר לטעון דאם גדר ההיתר הוא משום שאינה רחיצה של תענוג כיון שהוא צורך מצוה א"כ יש לכלול בזה כל הרחיצה, אבל אם הגדר שהמצוה דוחה את מנהג איסור הרחיצה א"כ שמא אין הכל דוחה, ויש יד עוד לדון בזה דמצד הגדר אין לחלק בין זל"ז דהמתירים טבילת עזרא וכיו"ב הוא ג"כ משום שסוברים מעיקר הדין שאינו מחמת תענוג, אלא דיש לטעון שמא טעם ההיתר שלהם לא מחמת שאי"ז תענוג אלא מחמת שמצות הטבילה דוחה המנהג שלא לרחוץ בימים אלו, אבל יש לטעון גם לגבי המתירים בע"ש שזהו טעם ההיתר, ומה שהותר רק למי שרגיל בו הוא משום שאם רוחץ עכשיו אינו לכבוד שבת כיון שמבטלו ורק רחיצה לכבוד שבת הותרה, או בנוסח אחר דכיון שאינו חשוב לו מספיק לטרוח לזה בזמן אחר גם לא התירוהו לדחותה מפני מנהג איסור רחיצה בט' הימים, אבל אכתי יש לטעון דאולי מ"מ יש יותר מקום להחמיר בטבילת עזרא שרבים נהגו להחמיר דהבו דלא לוסיף עלה עוד קולא בדבר שאינו ברור להקל לגמרי, וכמו"כ יש לדון (וזה כנראה עיקר מה שהתכוונתי לכתוב בפנים התשובה) דלפי כל הצדדים בטבילת עזרא כל המצוה שמקיים הוא רק בעצם הטבילה ואח"כ כלתה לו מצוותו וכל השאר יש לדון לכל היותר מצד מכשירי מצוה או מצד התירו סופן משום תחילתן, אבל ברחיצה של ע"ש יש בזה כבוד שבת גם בהעברת הכלור מגופו כיון שהמצוה בע"ש הוא נקיות והעברת הכלור הוא ג"כ חלק מן הנקיות.
ד"ה האם מותר לכבס בובות, שריק, צ"ל שרק
ד"ה הביאו לילד, ולישראל אסור, להוסיף: ובפ"ק דחגיגה בסוגי' דקטן חיגר כל היכא דבגדול וכו' עי"ש.
ד"ה האם מותר לעשות טיפול, הסנדלת, צ"ל הסנדל
שם, שלא כל דיני אבלות, יש להוסיף: של שבעה
ד"ה מעיל שיש בו, ללובשו בלא ציצית, יש להוסיף מדאורייתא (אבל מדרבנן לא, עי' משנ"ב סי' יג)
ד"ה האם מותר לצלם, החזו"א העדיף, צ"ל החזו"א יש שמועה {?} שהעדיף {צריך בדיקה?}
שם, בכל מני פירות, צ"ל מיני
שם מכרן וקידש בדמיהן, הערה לעצמי? כמדומה שבשבת אין חומרא בכה"ג יותר משאר איסורין
ד"ה כשאוחז באמצע קדושת יוצר, שמצוות דרבנן א"צ, צ"ל שמצוות דרבנן דעת כמה פוסקים שא"צ
התשובה השלמה על התשובה של סוז"ת נראה כי חלק מהדברים כפולים בב' מקומות, ובאופן כללי התשובות שהן השלמה לתשובה אחרת ראוי להכניס כ"א במקומו
בתשובה על נוסח ברכת מעין שלוש נזכר פעמיים ברכה שלישית במקום ברכת מעין שלוש
בתשובה על שם בת שבע לקראת הסוף יש משפט לא ברור מספיק
בתשובה על מעיל בציצית שנזכר שם דעת המדרכי יש להוסיף דהוא מדאורייתא כך ולא מדרבנן כמבואר במשנ"ב סי' יג.
ד"ה תשובות לשאלות על סדר, וכידוע שהרבה וכו' עד סוף הקטע, שייך להלן לאחר המיליםהובאו רק אח"כ,
שם בפ"ט דברכות, ובלבד שינקה מנעליו כמ"ש הרר"י ובשו"ע
שם, לסמוך על דרשא זו, צ"ל סברא במקום דרשא
ד"ה מי שהשתדל, בישחות, צ"ל בשיחות
שם, שעיקר הכיבוד הוא בלבד, נראה שמילה חסרה
ד"ה זוג שלא זכו, ממ, צ"ל מ"מ
שם, בלה, כמדומה דצ"ל בכלה
שם, המתנתה', צ"ל המתנת ה'
שם, שעת צ"ל שדעת
ד"ה מי שאין, בשאני, צ"ל בשאין
לגבי לאחר בר מצוה, יש להזכיר המהרש"ל בב"ק שכ' שאפשר לאחר הבר מצוה וידרוש
לגבי לצאת מהסוכה היכא דלא שכיח הזיקא העירוני מדברי משנ"ב לענין מים שלנו בשעת תקופה שלא ישפוך המים שלא יהא נראה כמי שאינו מאמין בשמירה של המצוה דכתיב שומר מצוה לא ידע דבר רע ולפ"ז גם כאן יהיה אסור לצאת מן הסוכה.
ד"ה מה דין ישן ביום קודם, או שניהם קובעים, להוסיף: ואע"ג דבבה"ל הנ"ל () מבואר דיש אומרים שרק השינה קובעת אפי' ביום, מ"מ שמא יש צד דלדידן להלכה שניהם קובעים.
ד"ה עגלת סופרמרקט, שכ' מותר, צ"ל שכ' שמותר,
שם, משטי, צ"ל משפטי
שם ובפרט כשמסתבר, לפני זה להוסיף: וכ"ש כשאינו נוטל על מנת להחזיר,
שם, אבל כ"פ, צ"ל אבל עכ"פ
ד"ה תורם שהתחייב, וצ"ע מגמ' דשבת, צ"ל דברכות
ד"ה האם מותר לשבת, רוה"ק, צ"ל ארוה"ק
מה שהועתק מהתגובות סימון " אינו מזוהה ויש להחליפו
תארים למושבים יש להשמיט במהדורה סופית ורק לציין בספר התשובות שנכתבו אליו
ד"ה האם אפשר לעשות קידוש לבנה ביום, יש להוסיף דבלא"ה א"א לעשות ביום דנתקן רק במוצ"ש משום אדה"ר כמ"ש בפסחים נד ע"א
לענין אם אחר שלא שמע הברכה יכול לטעום עי' סי' קצ ס"ד לענין בהמ"ז שא"א.
בתשובה על העראה בחייבי לאוין יש לציין דכמדומה שכל הנידון בתשובה רק מדאורייתא
בתשובה על הנאה משמחה בד"ת יש לציין עוד להקדמת האגלי טל? ולהקדמת הנתה"מ.
לגבי התשובה על חיבור חשמל לשקע יש להוסיף בסופו: וגם להגרשז"א יש לעיין מה נעשה בניד"ד עם טלטול מוקצה, מכיון שהוא דבר שעיקר מלאכתו לאיסור לחברו בזמן שהחשמל פועל.
*
לגבי שבת שא"צ גניזה
עי' בגנזי הקדש מה שהביא בזה, ויש להוסיף דבהרבה שטרות היו כותבין שבת כדמוכח בדוכתי טובא, אע"פ שאין כותבין שם בשטר כדאמרי' ב? עי"ש, וגם ברכות לא היו כותבין בזמנם כדאמרי' בשבת פרק כל כתבי כותבי ברכות כשורפי תורה, ופשיטא שלא היו כותבין שבת בשטר אילו הוה צריך גניזה.
*
בתשובה על נקרע העירוב
יש להבהיר דטריפה הרג שם אין צד שיש היתר לכתחילה במתעסק כמו בשבת שיש עכ"פ צד כזה, דבשבת הוא מדיני מלאכת מחשבת, אבל מצינו שיש נידון מתעסק בכל התורה גבי סוגי' דמתעסק בחלבים ועריות ת"מ?, ומאידך גיסא שם בסבור טריפה הרג א"א לחייבו מיתה, דתיפוק ליה שאין כאן התראה, אבל עכ"פ מדיני שמים מיהת לא יהיה מוגדר כמתעסק ברציחה משום שהתכוון לטריפה, ועי' במתני' נתכוון להרוג טריפה והרג בן קיימא וכו'?.
*
לענין התשובה דביאת קטן מבן ט' ביבמה לאו כלום, יש להוסיף דבשו"ע סי' קסז ס"א אי' קטן פחות מבן ט' אין ביאתו כלום, ולשון מקבילה לזה בסי' קסט סמ"ג לגבי חליצת קטן וז"ל, כשוטה וקטן שלר עשו כלום שאינה נפסלת לאחים ויכולה להתייבם להם או לא עכ"ל, ומבואר דגם ביאת קטן מבן ט' דאינה כלום הכונה שאינה כלום כלל.
*
התשובה על פירורי עוגת גבינה יש לציין לדברי שו"ע ורמ"א ס"ס רד סי"ב ת"מ? וכן בסי' רח ס"ג ת"מ
*
לגבי ההוכחה שלא לכו"ע יוצא יד"ח בעל המחיה באורז יש לציין, דהנה להחי"א בדיעבד יוצא מזונות בכל מאכל ולמד כן מדין אורז דמזונות למסקנת הגמ' אינם דוקא מיני דגן מעצם הנוסח, והבה"ל פסק כמותו בדיעבד, ולמרות זאת הלכה פשוטה בסי' רח סי"ג שעל המחיה אינה פוטרת בשר ודגים, ולכאורה לפ"ז לא יהיה אפשר לפטור גם באורז לפי סברא זו, וצל"ע אם דיבר החי"א להדיא בנידון זה?.
*
בתשובה על קביעות בישיבה יש להוסיף דגם בסי' ריג סקי"ג פסק המשנ"ב בפשיטות דבדיעבד יצא אפי' בלא ישיבה כלל, ומוכחא מילתא שם שהוא בכל דבר בין בפת ובין וביין ובין בשאר דברים, עי"ש, וכל זה גם בדעת הגר"א שהוא קאי בסי' קסז כדעת השו"ע כמבואר במשנ"ב שם, והמשנ"ב כאן בסי' ריג קאי כשיטתו דהשו"ע כמבואר בשעה"צ כאן סקי"ד, וממילא מבואר דלדעת הגר"א בכל גוני יצא בעמידה בדיעבד בין בפת ובין ביין וכ"ש בקידוש, וכל זה פשוט וברור.
*
בתשובה על אונאת דברים בגוי,
ומ"ש בפ"ק דברכות מותר להתגרות ברשעים, מ"מ כבר אוקמוה שם באחד מהתירוצים במצוות תוכחה.
*
תיקון לתשובה בענין מלביש ערומים
בדעת הקצש"ע אמנם יש ממחברי זמנינו שהבינו מדבריו ונראה שנקטו בדעתו דגם הוא סבר לפטור בגדים חדשים במלביש ערומים של שחרית, אבל העירני הרב מושקוביץ דאחר העיון בדברי הקצש"ע לא נראה שזו כוונתו אלא רק לברכות נוספות כגון אוזר ישראל על חגורה חדשה ועוטר ישראל על כובע חדש שבזה הביא דעות אבל לגבי מלביש ערומים שלכאורה לא הביא דעות בזה (דמש"כ ויש חולקין לכאורהלא קאי על זה) ממילא מש"כ לפטור בשל שחר לא קאי על זה.
ושאלתי את זקני אבי אבא כיצד נהגו אצלם בימי קדם באירופה (לונדון) ואמר לי שאצלם היו שנהגו לברך והיו שלא נהגו לברך.
*
שייך לתשובה שישיבה בקידוש אינו לעיכובא
בגוף מה שכתבתי דאם השומע לא שמע ברכת בפה"ג בקידוש של לילה יצא יד"ח יש לציין עוד לדברי השו"ע סי' רעא ס"ד דאם היו שותין יין תחילה אינו מברך אלא קידוש בלבד, וכן לדברי הרמ"א שם בס"ה שאם בירך על הפת ונזכר שלא קידש יקדש על הפת, ואף דשם אינו ממש אותו המקרה כאן, דהרי שם כבר נפטר בברכת בהפ"ג וכאן לא, מ"מ זיל בתר טעמא, וכמו שנתבאר בדברי הפוסקים דברכת בהפ"ג אינה לעיכובא, וכן מבואר בשו"ע שם סט"ו ומשנ"ב סקע"ו שאם שח אחר הקידוש קודם הטעימה הפסיד ברכת בהפ"ג אבל ידי חובת קידוש יצא.
ומ"מ לכתחילה בודאי צריכים לשמוע, עי' מש"כ המשנ"ב בסי"ב אות סג בשם הדה"ח, ושם בסט"ו שחוזר ומברך הגפן עי"ש (ושם המקדש גופיה הפסיד הגפן לכן הוא חמור יותר מניד"ד לענין להצריכו לברך על הכוס שוב), ואפי' לטעום לכתחילה טוב שיטעמו כל המסובין כמ"ש שם בסי"ד.
לגבי התשובה על טעות בהפטרה יש לציין (אם עדיין לא צויין) דדינא דלמדין אפשר משא"א בדיעבד גם דיש סוברים כן מ"מ אינו מוסכם לכו"ע כמבואר בשו"ע ומשנ"ב סי' קלז.
ד"ה אם נשפך שתיה על השלחן בשבת האם מותר להעבירו עם סמרטוט, שבט, צ"ל: סי' שב ס"ט ועי' סי' שכ סי"ז, (ועי' בהרחבה מה שכתבתי בתשובה ד"ה האם מותר להרטיב משקפיים בשבת במים ולנגבן)
שייך לתשובה על עדות מיוחדת בחתימה
בשו"ע אה"ע סי' קמב סט"ז מבואר דבדיעבד עדי גט שחתמו זה שלא בפני זה כשר, וגם אם נימא דלכתחילה לא, מ"מ תוכ"ד מהיכי תיתי להצריך, ועי' גם בירושלמי גיטין פ"ב ה"א שהובא בנו"כ שם דגם מזה חזינן דתוכ"ד ודאי א"צ.
מה שצריכין העדים לחתום זה בפני זה הוא בשו"ע סי' סדר הגט סנ"ח והוא מגמ' גיטין י ע"ב כמו שציין בהגר"א שם וכ"א עוד ברמ"א שם סעי' צא בשם סדרי גיטין, ומה שכ' שם בסוף הסעיף שהחמיר בזה ללא צורך בשאלות היינו אפשר דקאי גם על שאלה זו אם ס"ל דאינו לעיכובא.
ד"ה הגוזז ציפורן, באחרות, צ"ל בארחות
בקול הלשון ביצה ד-יא 2 שעות ו27 דקות והקרוב השני הוא בלי רוב – צ"ל והרוב השני הוא בלי קרוב.
השאר תגובה