בגמ’ הוריות יג ע”ב אי’ דשמן זית מועיל להזכיר תלמודו, וכ”א במנחות פה ע”ב מתוך שרגילין בשמן זית חכמה מצויה בהן, [ועוד בפ”ט דברכות הרואה שמן זית בחלום יצפה למאור תורה, ועוד בב”ב כה הרוצה להחכים ידרים שמנורה בדרום, ועוד ציינו לזה להא דחגיגה יג ע”א העלו לו ג’ מאות גרבי שמן וישב בעליה ודרשן].
ופשטות הגמ’ בהוריות שם הוא לענין אכילה דומיא דשאר דברים הנזכרים שם כגון פת פחמין ודומיא דזית גופא דמשוה שם שמן זית לזית, אבל יש מקום לומר דהיינו ג”כ סיכה שהיא כשתיה דמייתי אח”כ וטובל בשמן רגלו, אולם ראיה זו תליא בב’ הפירושים בגמ’ שם (כלו’ תליא אם נימא דהקשר בין טובל בשמן להא דתקוע מתפרש לפי הפי’ הראשון או הפירוש השני), דלפי’ קמא שהיתה ארצו של אשר מושכת כמעין א”כ הטובל הוא משל לטבילה שהיא במעין [וכך הדעת נותנת דסמיך ליה פי’ קמא להך מימרא דרגילין בשמן זית], משא”כ לברייתא דמייתי אח”ז הוציאה לו ספל של זהב וכו’ משמע דטובל היינו ממש.
ובגמ’ פ’ כל כתבי אי’ חמין במוצ”ש מלוגמא ופרש”י שהיא רפואה לשתיה ורחיצה, ואולי גם כאן סיכה בכלל דהיא מעין רחיצה ועדיפא מינה [ועי’ מו”ק טו ע”א], אבל אין למדין רפואה זו מזו דשמא התם הוא גם רחיצה והכא דוקא שתיה.
ויעוי’ במנחת יהודה (ר”י בוים) על הגמ’ במנחות שם שחידש דעצם שהותן בתקוע הי’ בכלל אויר המחכים מצד השמן זית, אבל פשטות הגמ’ שנזכר ‘רגילין’ בשמן זית היינו רגילין דוקא כגון בשתיה ואולי גם בסיכה.
והנה במנחות שם הובא קרא דוישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה [שמואל ב יד ב] והמשך הפסוק שם אל תסוכי שמן והיית כאשה זה ימים רבים מתאבלת על מת, ומהתם ילפי’ דיני אבלות [עי’ מו”ק טו ע”א], ויש שלמדו מזה דר”ל שתשנה מרגילותה לסוך [נחמד למראה על הירושל’ ר”ה פ”ה ה”א בקובץ ביאורים בירושל’ הוצ’ עוז והדר], והיינו שביושבי תקוע ניכר טפי אם אינם סכין מאחר שרגילין לסוך, ואולי יש ללמוד מזה דכ”ז כלול במה דאמרי’ שרגילין לסוך דמש”ה חכימי נינהו דזה גופא נלמד במה דאמרי’ תקוע שרגילין בשמן.
והנה הלשון במנחות שם שרגילין בשמן ולכה”פ היינו גם בסיכה כדמוכח מעובדא דמייתי אח”כ ובברכות מב אי’ הרגיל בשמן שמן מעכבו והיינו לענין סיכה
ובחולין כד ע”ב א”ר חנינא חמין ושמן שסכתני אמי בילדותי הן עמדו לי בעת זקנותי, ויש שלמדו מזה רמז לענין חכמה, אבל בגמ’ שם משמע דמיירי מצד החוזק שלו עי”ש, ואפי’ לפי הלמדים בדרך רמז שהשמן רומז לחכמה א”כ אם השמן נלמד בדרך רמז אזי גם הסיכה שמא תתפרש בדרך רמז וממילא מהא ליכא למשמע מינה לעניננו.
ונשאלתי עוד למה לא הורגלו גם ביין מאחר דגם יין אי’ בכ”מ שמשיב את התלמוד [עי’ בהוריות שם וב”ב שם] ואפשר דבשמן נזכר יותר שהוא מיוחד לזה וגם יש להוסיף דביין דברו הרבה בגנותו [עי’ בסנהדרין עא ובמדרשים פ’ כי תצא ועוד] הלכך הגדר הדק בין מיעוטו לריבויו קשה לאחוז בו וכעי”ז אי’ בתנחומא נח שכשהתחיל נח ביין שחט לפניו השטן וכו’ ובאו לרמוז בזה דמי שאינו בטוח בעצמו שיעמוד במיעוט יין ימשוך ידו גם מן המיעוט וזה נרמז בקרא דכתיב ויחל נח איש האדמה דבאופן דיליה הגריעותא כבר הי’ בהתחלה כיון שההתחלה הביאה לסוף וק”ל.
תמצית הדברים שעיקר הדברים נאמרו לגבי אכילה ולא מצינו במקורות דלעיל ראיה ברורה לענין סיכה אף שיש מקום לומר כמה אסמכתות לזה.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 118
מק"ט התשובה הוא: 150197 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/150197
