הראוני בלוח עתים לבינה (שבועות תשפ”ו) שהביאו מי שכ’ שאסור ללמוד שמו”ת משום הכנה לשבת שאח”כ, ואם יש לחשוש לזה בדיעבד שלא יצא יד”ח.
והשבתי דגם לכתחילה א”צ לחשוש לזה דלא שייך הכנה בדבר שהוא תועלת לו בעצם המעשה עצמו כמו שהוכחתי בתשובות אחרות, וכאן בד”ת הרי נהנה מד”ת, ויש לו תועלת בלימודם ולא שייך הכנה, ובלאו הכי הרי החיוב מוטל על האדם כבר משבת קודמת, וכבר מחוייב ביו”ט בשמו”ת, וגם דבחיד”א בשם הרמ”ע דן על אמירת התרגום בשבת ויו”ט מצד הקבלה לכתחילה, ולא אשתמיט לומר דיש חשש בעצם האמירה ביו”ט כשחל בחול, וגם ביוסף אומץ דן על אמירת שמו”ת של בראשית בשמח”ת ולא אשתמיט לדון בזה מצד הכנה, וגם בהרבה אחרונים דנו [עי’ בספר שמו”ת כהלכתה] על זמני אמירת שמו”ת קודם שבת חוה”מ לשבת שלאחריה וכיו”ב ולא אשתמיט תנא מינייהו לומר דבכל גווני יהיה אסור כשקורא ביו”ט לשבת, וגם באחרונים דנו דממנחה יכול לקרוא לשבת שלאחריה [אף דשם שייך לנידון דהכנה משבת לשבת ואכמ”ל, וגם דשם יש מקום לטעון דשייך לקריאה של אותה השבת כיון שנקרא כבר במנחה מ”מ חיוב ודאי אין באותה השבת, וגם חזי לאצטרופי לכל הטענות הנ”ל], ועוד יש להוסיף דאם אסור הכנה מיו”ט לשבת יהיה אסור גם השלמה משבת ליו”ט כדמוכח בסוגי’ דחלבי שבת וכו’, וזה מפורש בשו”ע או”ח סי’ רפה שאפשר להשלים קריאות של כל השנה בשמח”ת וגם להמחמירים אי”ז מצד הכנה.
היוצא מכ”ז דא”צ לחוש לזה כלל.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 115
מק"ט התשובה הוא: 149097 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/149097
