אמר לי חכ”א ששמע בזה שמועה שרק רפת בקר ולול של תרנגולין הנזכרין בריש סי’ רפו משום שהוא מאכל האדם, וחשיב צורך האדם, אבל גן חיות של בע”ח טמאים פטור, וחיפשתי מקור הדברים ומצאתי מעין זה בנוב”י או”ח מהדו”ת סי’ מז, אבל לא חילק שם בין בע”ח טמאים לטהורים, אלא הזכיר שם דלענין דיר וסהר בעירובין יש דעה דדין בית תליא בשומר שיש שם לאדם ועי”ש משכ”ב, אך זה לא משמע בנו”כ ריש סי’ רפו כלל דלענין מזוזה תליא בזה, ועי’ שם גם בנוב”י דבתחילת דבריו מבואר דאין מוכרח שמזוזה תלויה בזה, (אבל בזמנינו יש שפטרו מטעם דיש לטעון דהאידנא דמוגדר כנפיש זוהמיה ואינו מוסכם לכו”ע, ועי’ שם בפת”ש סק”ב וקונטרס המזוזה סי’ הנ”ל ושאר פוסקים מש”כ בזה), אבל כתב שם בנוב”י בפשיטות דאפי’ אם דירת בהמות מקרי דירה היינו בהמות שדרכן עם בני אדם אבל חיות המזיקות אין אדם דר עם נחש ודוב ונמר וארי וכיוצא בהן עכ”ל, ומבואר מתוך דבריו דזה כתב גם לענין מזוזה, אם כי בגן חיות שבני אדם נכנסים תדיר לשם אמנם הכלוב עצמו לא יהיה חייב כיון שאין נכנסים שם תדיר אבל פתח הגן חיות שמיועד לבני אדם לכאורה אינו נפטר.
וכן ראיתי שכתב בפשיטות בקונטרס המזוזה סי’ הנ”ל דבהמה טמאה חייב כמו בהמה טהורה מלבד של חזירים (ועי’ בסמ”ג לגבי חזירים וכתבתי בזה במקו”א), ולמעשה ברפת אפי’ דטהורה עי’ במש”כ שם.
הערות והשגות
אין עדיין הערות לתשובה זו.