על דבר שאלתו למה אומרים אבינו מלכנו קודם נפיל”א דהרי אסור להפסיק בין שמונ”ע לנפיל”א כמ”ש בסי’ קלא, תשובה הנ”ל מיירי בהפסק בדברי הרשות אבל הפסק בתחנונים לא חשיב הפסק, כדאמרי’ רגיל לומר אחר תפילתו תחנונים וכו’, וכן צלותא דאמוראי בברכות טז ע”ב יז ע”א, וכן אמרי’ אחר תפילתו אפי’ רצה לומר כסדר יוה”כ אומר, וגם מנהגינו לומר והוא רחום לפני נפל”א, ומבואר בסוגיות דתחנונים שאחר שמונ”ע יש להם קצת דיני שמונ”ע, ולכן יש מהפוסקים שנקטו דאומר יהיו לרצון רק אחרי תחנונים אלו (עי’ באמרי נועם) וכך פשטיה דמר בריה דרבנא בברכות יז ע”א ועי”ש בחידושי מה שכתבתי בדיוקים בזה, ולכן גם בניד”ד אין איסור להפסיק, ויש לציין דעיקר תקנה דאבינו מלכנו מפורש בגמ’ שנתקן אחר תפילת העמידה לאלתר.
ע”ד הקושי’ מדברי האר”י (שעה”כ דרושי חזרת העמידה דרוש ה’) הנה איני מבין בענייני הסוד אבל אפשר שיש סוד גם למנהג שלנו ואפי’ האר”י גופיה שמא לא מיירי אלא בימים שאין אבינו מלכנו, ויש משמעויות דלפעמים ענייני הסוד יכולים להתפרש לפי המנהג ולא שהמנהג נקבע בהכרח ע”פ הסוד (עי’ בשרשי מנהג אשכנז מה שהראה בזה), ועכ”פ מנהג הרבה קהילות שאין מתקנים מנהג קבוע לשנותו ע” הסוד.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 102
מק"ט התשובה הוא: 136099 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/136099
