גר תושב שקיבל עליו שבע מצוות האם יינו אסור משום יין נסך

יש בזה כמה חילוקי דינים וכדלהלן:

א) יינו שלו (דהיינו יין של הגר תושב עצמו) אסור בשתיה ומותר בהנאה (והיינו כשנשמר שלא נגע בו גוי אחר שאינו גר תושב, אבל אם לא נשמר שלא נגע בו גוי אחר אסור גם בהנאה בזמן שהיו אוסרים סתם מגען בהנאה, ראה ש”ך סי’ קכג סק”ה מה שהביא בשם הב”ח ומה שהוסיף ע”ז).

ב) יין שנגע בו הגר תושב, לדעת המחבר יו”ד (סי’ קכג ס”ב) הוא כמו יינו שלו כנ”ל, וכן הוא גם ברמ”א בדעה ראשונה שהביא בסתמא על דברי המחבר, ואילו להדעה השניה שהביא הרמ”א בשם יש אומרים, יין שנגע בו הגר תושב אינו נאסר כלל, וכן כ’ בספר פני יצחק המובא בש”ך שם סק”ד שיש להקל כדעה זו בזמנינו, שיש כמה קולות שנאמרו במגע גוי האידנא (הש”ך עצמו לא כתב הכרעה להדיא).

ג) גר שמל ולא טבל למסקנת הש”ך סק”ד נראה עיקר שהוא כגר תושב לכו”ע לכל דעה כדאית לה בין לקולא בין לחומרא.

ד) גוי שאינו עובד ע”ז כגון ישמעאלים יינו או יין שנגע בו אסור בשתיה ומותר בהנאה וכך נראה גם דעת הרמ”א שהקל לגבי גר תושב אבל כאן מודה ודלא כהמקילין גם בזה (סי’ קכד ס”ו וט”ז שם סק”ד וש”ך סק”י).

ה) כל גוי שאינו עובד ע”ז בין גר תושב ובין ישמעאלי גם אם אוסר במגעו אבל אם יש צירוף של קולא נוספת דהיינו שנגע שלא בכוונה או שטפח על פי החבית, אזי בישמעאלי מותר גם בשתיה (סי’ קכד ס”ז וש”ך סקי”ב), וכל שכן כחו מותר אף בשתיה (ש”ך סקי”א ועי’ ט”ז ססקל”ב), וכן בחבית כי עלתה על גדותיה ונשפכה ורצה הישמעאלי להצילה והוציא ממנה יין בקיתון יש שכתבו להתיר (אשל אברהם שם בשם תשובת אהל יוסף יו”ד סי’ לג).

ו) לגבי נוצרים שעובדים ע”ז ואין רגילין בניסוך יש דינים בסתם יינם הנוהגים ויש דינים בסתם יינם שאין נוהגים, עי’ רמ”א ריש סי’ קכג ובש”ך שם סק”ג ועוד בש”ך ורמ”א בעוד כמה מקומות בהלכות יי”נ.