שיטת הרמב”ם לפמ”ש הגרי”ז דמצוות מחיית עמלק הוא רק בשעת מלחמה, ויש לעיין לפ”ז מה דאיתא במכילתא פ’ בשלח ופסיקתא פ’ זכור ובעוד מדרשים דדוד הרג לדואג משום שהיה אדומי עמלקי, והרי לא היה שעת מלחמה.
ויש לומר דכל אותו הזמן היה זמן מלחמה בין ישראל לעמלק דהרי העמלקי השמידו תבואת ישראל בזמן גדעון ואחר כך בימי שאול נלחמו עמהם ישראל ואחר כך בימי דוד בסוף ימי שאול נלחמו עמלק במעשה ציקלג, א”כ כל אותו הזמן היה שעת מלחמה.
ועדיין יש לדון דדואג כיון שנתגייר א”כ אינו כלול במלחמה הכללית שיש בין ישראל לעמלק, ואולי יש לפשוט מינה דבשעת מלחמה אין כל יחיד ויחיד עמלקי נמדד בפני עצמו.
אבל יש לדחות ולומר דלעולם אם שייך שיהיה עמלקי אחד שלא במלחמה אינו בכלל שעת מלחמה אבל דואג הרי הרג את נוב עיר הכהנים ואחר כך הרג את שאול ובניו.
ולכאורה באמת יש לדייק כן דהרי כשהרגו דוד אמר לו דמך על ראשך ואמרי’ בפסיקתא הנ”ל דמיך כתיב הרבה דמים שפכת בנוב עיר הכהנים, ויש לפרש דר”ל כיון שכבר הוחזקת בהריגת ישראל א”כ בודאי חשיב לגבך כמו שעת מלחמה.
אולם לקושטא דמילתא לא משמע בפסיקתא שם שזה טעם מה שנתחייב דואג מיתה, אלא מעצם מה שהיה עמלקי, והדמים הם רק תוספת, והראיה דהרי אמרי’ ע”ז שם דאין מקבלין גרים מעמלק והא חזינן שאחר שהי’ גרות נתחייב דוד במחיית דואג מדין מחיית עמלק.
ואם כי יש לציין דבגמ’ משמע דדואג דדואג היה ישראל גבי גם אל יתצך לנצח וגו’ גבי מה שאמר לו הקב”ה עי”ש, (אף שאינו מוכרח דגם גבי בלעם אי’ שאין לו חלק וכו’ ויש לומר דס”ד שיבואו בלעם ודואג מחמת תורתם, ויש לדון בזה), ואי’ שם שהיה אומר ג’ מאות הלכות וכו’, וכן בירושלמי רפ”ק דפאה שהיו לבאים בתורה ומשמע שהיה ישראל, וכן מוכח בגמ’ גבי מבני בניו של המן וכו’ דמהני גרות לעמלק דכקטן שנולד דמי, וכבר האריכו בזה (עי’ מה שציינתי בחיבורי על המכילתא דרשב”י ס”פ בשלח).
והשתא אם נימא כדמעיקרא דרק אחר ששנה ברציחת ישראל נעשה דינו כעמלקי ואז לא מהני גרותו למפרע אז מתיישב הקושיות, רק שהוא דחוק מידי וגם לומר דלא מהני למפרע הוא נידון בפנ”ע (גם בקבלת מצוות בגרים של זמנינו), וגם דהמשמעות שאביו של דואג כבר נתגייר, כמ”ש (שמואל ב א יג) ויאמר בן איש גר עמלקי אנכי, וממילא הכל דחוק מאוד.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 76
מק"ט התשובה הוא: 125492 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/125492