זבח פסח על הלכות קרבן פסח בצורת משנה ברורה על הרמב”ם קובץ להורדה

ב”ק עד ע”א דעמד בדין, והוקשה לי טובא דהרי אביי מוכרח בכולי סוגיא להעמיד באופן שלא היו עדים לפני העדים הראשונים כי היכי דלא ליהוו עדים הראשונים מוכחשין משעת העדאתן (ולאו דוקא משעת העדתן אלא קודם שהוזמו), וצ”ל דרק ידענו שעמד בדין לשחרר אבל לא ידענו שעמד בדין לעשות היפך מה שאמרו עדים אלו. *

אין הנידון כאן מצד טלטול בעירוב [דמיירי באופן שאין חשש מצד זה ואכה”מ] אלא מצד אם מותר לטלטל כלי שמלאכתו להיתר שלא לצורך כלל. ואם מונח כעת במקום שאין משתמר היה מקום להתיר מצד דקי”ל [סי’ שח ס”ד] שמותר לטלטל כלי שמלאכתו להיתר כדי לשומרו שלא יגנב וכיו”ב, וא”כ כשיש סעודת שבת משותפת באולם או

הנה איסור הסתכלות בע”ז מבואר בגמ’ שבת קמט וברמב”ם בפ”ב מהל’ ע”ז ה”ב וטושו”ע יו”ד סי’ קמב סט”ו וכן הובא דין זה בביאור הלכה סי’ שז סט”ו. ומבו’ ברמ”א ביו”ד שם דאם הוא דבר שאין מתכוון מותר, ומשמע שם בבהגר”א שהיתר זה הוא לכתחילה אפי’ היכא דאפשר בלא זה, משום דלא קמכוון ליהנות, וציין לסוגיית

מש”כ בשו”ת צפנת פענח ח”א סי’ רנח לענין איסור גזיזת גבות עינים וזקן מוכח מתוך הדברים דכוונתו מצד לא ילבש, ממה שדן שם לענין אם יש לדמותו לשאר איברים, וכוונתו לדיני גילוח שאר איברים בנזיר נט ע”א שהוא שייך לדין לא ילבש (ועי’ ש”ך יו”ד סי’ קפב סק”ג). אם כי באמת שיטתו צ”ב רב דבתוס’

ברמ”א או”ח סי’ תקלז ס”ז הביא דברי התה”ד ח”א סי’ פו דמשומד ששב בתשובה במועד ודרכו לגלח שרי לגלח במועד [וגוף ענין מנהג הגילוח בבעל תשובה הובא גם בנו”כ ביו”ד בהל’ גרות ס”ס רסח ובש”ך שם סק”ז]. ואי’ בשו”ע יו”ד סי’ שצ ס”ג וסי’ תפט ס”א דאותם המותרין לגלח בימי המועד אם אירע קודם האבלות