מנהג הנחת היד על המזוזה הביא הרמ”א סי’ רפה ס”ב ע”פ דברי הגמ’ בפ”ק דע”ז יא ע”א ומהרי”ל בליקוטים ממהר”ש עמ’ תרלד תרלה, ועי”ש עוד בש”ך וברכ”י, ועי’ עוד בלקט יושר יו”ד עמ’ ס’.
המנהג לנשק באמצעות היד הובא בארחות רבינו ח”ד עמ’ רלה, אם כי אינו פשוט (ובמזוזה הוא פשוט יותר מכיון דשם יש ענין להניח ידו על המזוזה כמובא בגמ’ ופוסקים), ועי’ אעלה בתמר מש”כ שם בזה.
בפת”ש סי’ רפה סק”ד ע”ד הרמ”א הנ”ל הביא דברי הרע”א בשו”ת מהדו”ק סי’ נח דכתבי הקודש אין ליגע בהם ערום ע”פ התוס’ בשבת יד ע”א ד”ה האוחז ורמ”א או”ח סי’ קמז ס”א, ולכן אם אין המזוזה בתוך תיק לא נכון להניח ידו עליה ואם רצונו להניח ידו טוב לכסות ידוב בשרוול להניח היד על המזוזה עכ”ד בקיצור, וכעי”ז הביא דברי רע”א בערה”ש שם ס”ה.
ומשמע שנקט שם בפשיטות שבתוך בית מזוזה מותר לגעת, ולא נתבאר להדיא בפת”ש שם אם מיירי שם בידיים נקיות או מטונפות או בכל גווני, אבל ברע”א שם אי’ דחשש איסור יש בדבר דלפעמים הידיים מטונפות וכן במקור הדין ברמ”א שם נקט להכריע (עי’ בבה”ל שם) להחמיר בשאר כתבי הקדש (מלבד ס”ת) רק אם לא נטל ידיו, וכן נקט החזו”א בידים סי’ ז סק”י דאם נטל ידיו מותר.
אבל עדיין יש להסתפק בזה דהנה משמעות הרמ”א שם דבסתם ידיים אין להחמיר אלא בקלף עצמו אבל במטפחת שלו משמע דמותר, אבל יש להסתפק בידיים מטונפות, דבמשנ”ב שם נקט ג”כ דלגבי ספרים שלנו מותר בסתם ידיים אבל בידיים מטונפות יש להחמיר, ויל”ע מה הדין בנגיעה במטפחת בידיים שנגעו בטינוף.
ומסתימת הפוסקים באו”ח שם וביו”ד סי’ רפב ס”ב משמע דכל הנידון רק באחיזת הקלף אבל באחיזת המטפחת אין דינים.
ויש להוסיף דהפוסקים דנו לגבי עצי חיים אם יכול ליגע בסתם ידיים (עי’ משנ”ב ריש סי’ קמז ובחזו”א מש”כ ע”ז) אבל במטפחת שהיא נפרדת מן הס”ת לא היה צד להחמיר גם לא בידיים שנגע בדבר הטינופת ממש.
ומ”מ כשעדיין יש על הידיים טינוף סברא הוא דאין להנגיע טינוף במטפחת.
ולענין כניסה לבהכ”ס בלא עשיית צרכיו עי’ בגנזי הקדש פ”ד ס”ו מה שהביא בנידון זה לענייננו, ודנתי בתשובות אחרות בדין רוח רעה בנכנס לבהכ”ס ובבהכ”ס דידן ובדעות בזה.
הערות והשגות
אין עדיין הערות לתשובה זו.