אנשים נוטים כשאין כוס אחרת להשתמש בשני כוסות, ונראה שהוא לרווחא דמילתא בלבד אבל מעיקר הדין מנהג זה סובר שאפשר לצאת בכוס חד פעמית (ראה חידושי בתרא על המשנ"ב סי' קפג, וקובץ מבית לוי ח"ג עמ' ע, שש"כ פמ"ז הערה נא בשם הגרשז"א), עכ"פ בדיעבד, דהרי אם סוברים שא"א כלל לקדש בכוס חד פעמית ולכן מניחים כוס בתוך כוס, א"כ לפתור את הבעיה לא יפתור, דהסוברים שכוס חד פעמית אינה טובה לקידוש כי אין לה חשיבות שהרי משליכים אותה מיד אח"כ (והוא דעת האג"מ או"ח ח"ג סי' לט וארחות רבינו ח"א עמ' קי בשם הקה"י ואול"צ ח"ב פמ"ו תשובה כב ופמ"ז תשובה יב, וראה גם מנח"י ח"י סי' כג), ה"ה שני כוסות חד פעמיות הוא אותו בעיה שהכוסות הללו עומדים להיזרק לאחר שיסיימו להשתמש בהם, וכדאמרי אינשי כלום ועוד כלום שווה כלום, והאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי, כדמשמע ביומא נח ע"א גבי הניח מזרק בתוך מזרק וסיב בתוך מזרק דלכו"ע לא חשיב כלי אחד על ידי צירוף ב' הכלים, וכעין מ"ש רש"י סנהדרין פח ע"ב האי לחודיה קאי דכיון שלא נקשר אינו חיבור וכו', וכמובן שב' כוסות אלו אינן חיבור לא לטומאה ולא להזאה, ולא הועילו אלא מצד ההרגשה והמוסר להוסיף כאן מעט חשיבות לפי הצד שאינו מעכב לרווחא דמילתא בלבד.
וגם האג"מ מיקל כשאין כוס אחרת, ולרווחא דמילתא הוסיפו עוד כוס לייחדו משאר סתם כוס חד פעמית.
ויתכן שיש בזה ענין גם ע"פ הלכה להשביח כוס של ברכה במה שיכול, דהרי הרבה דברים נאמרו בכוס של ברכה, ומבואר דלכתחילה יש להקפיד במה שיכול להחשיב הכוס וממילא לפי מה שמסתבר להוסיף בחשיבות הכוס יוסיף, דכוס של ברכה יש ענין להדר בו, והוא ג"כ מביא ברכה לבית, ועי' במשנ"ב שהביא דיש אומרים דאפי' לא יהיה בכוס פגימה כחגירת צפורן וכ' שם בשם הפמ"ג דהוא לחומרא בעלמא.
ויתכן שהענין הוא שלא להשתמש בכוס שמשתמשים בו כל הזמן לשתיית ארעי ולכן כדי להוציאו מצד שימוש ארעי משתמשים בב' כוסות שעושים בזה היכר שאינו כשאר שימוש ארעי אלא יותר מזה.
והיה מקום להעלות איזו סברא להנהגה זו, שסוברים שאין הבעיה בכוס חד פעמית אלא רק משום שאינו ראוי לשימוש נוסף אחר שימוש זה, וממילא כשיש כאן כוס נקיה מתחת שלא השתמשו בה עכשיו סגי בזה, אבל סברא זו אינה נכונה כלל מכמה טעמים, חדא שהרי עיקר הקידוש הוא הברכה והברכה עצמה כולה היתה בכוס הראוי לשתיה גם בכוס חד פעמי בודד, ואפי' אם נימא דכיון שהשתיה מעכבת בעינן שגם השתיה תהיה בכשרות אבל הרי כל עוד ששותה הרי הכוס ראוי לשתיה, ועוד שהרי לאחר סיום השתיה עדיין הכוס יהיה ראוי לשתיה נוספת לשותה עצמו, וגדולה מזו כ' המשנ"ב בהל' ליל הסדר שבין כוס לכוס בליל הסדר אין צריך שטיפה משום שהכוס אינו נחשב מלוכלך, ואע"ג שכאן מדובר בכוס חד פעמית אבל אין דרך לזורקה אלא מסעודה לסעודה ולא לאחר השתיה, ועוד יל"ע אם הועילו בהכנסה לתוך כוס אחרת דהרי היין נמצאת בתוך כוס אחת, והאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי, ויש לומר דמין במינו אינו חוצץ וכו' כמ"ש ביומא שם, ועיקר הקידוש הוא בכוס החיצוני.
אבל צע"ק דאם זה הטעם לזהירות זו היו צריכים לשלוף הכוס התחתונה לפני שמתחיל לשתות דהרי אם שותה משניהם יחד אין דרך בני אדם לשתות שוב מכוס זו גם התחתונה, אבל אף אחד לא חשש לנהוג כן, ובלאו הכי סברא זו שהכוס יהיה ראוי לשתיה לאחר הקידוש הוא דוחק קצת, מהיכי תיתי, וא"כ כנראה שהטעם הוא לרווחא דמילתא וכנ"ל.
ושאלה זו האחרונה האם אפשר להסתמך על הכוס החיצוני הנידון נוגע למעשה בעוד אופנים כגון בכוס שהוא פסול לקידוש ומלא יין האם מועיל להכניסו לתוך כוס אחרת כשרה וזה יכשיר את הכוס הפנימית העליונה, דאולי אין כאן אלא חציצה ומין במינו אינו חוצץ, ועי' בסוגי' ביומא שם ובסוגיא דהדביק ב' רחמים בחולין ע', ומאידך בסוכה לז בסוגי' דלקיחה על ידי דבר אחר ובתוס' ביומא שם וסוכה שם, ויתכן ששייך כאן לנידון על לקיחה על ידי דבר אחר מין במינו בדרך שאינו של כבוד (אם הכוס החיצונית פסולה לקידוש), וג"כ לנידון מה נחשב מינו כששניהם מינים כשרים אך שונים.
ומאידך גיסא יש מקום לומר דאין הנידון משום חציצה אלא משום מה מחזיק את היין, ומ"מ נראה דלכחילה יש ענין להחזיק בדרך כבוד דהרי אפי' שמאל אמרי' דלא תסייע לימין ובדיעבד יצא גם בלא החזקה, ועוד יש לומר דגם אם מצד כל הנ"ל הוא כשר אבל עצם מה דפתיך כאן כוס בעייתי הוא מגרע ולא כמאן דליתיה, ותדע דלא אזלי' בתר מקום הכשר שבכוס כשיש נקב בכוס, עי' במשנ"ב הנ"ל לגבי כוס של ברכה דאפי' בשפתו לא יהיה שבור.
מק"ט התשובה הוא: 121565 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/121565