הנה הפשטות שאינו אוסר דהרי חששא זו שמא יבוא לאכלו בבשר לא שייך הכלי שנגע בו כיון דלגבי המאכל שייגע בכלי הזה כבר הו”ל נ”ט בר נ”ט, ודוקא תנור שטשוהו באליה נאסר כמ”ש ביו”ד סי’ צז ס”ב.
אבל יעוי’ בהפלאה בחידושי יו”ד סי’ צז שכתב דהוא חתיכה דאיסורא ולא מצד בליעות, וכעי”ז בגליון מהר”ש אייגר בסק”ג כתב לענין ספקות דכיון שהוא איסור דרבנן לא חשיב ספק, אלא איסור ודאי והו”ל כאיסור ודאי שגזרו משום דאורייתא ובעי’ ב’ ספקות כדי להתירו, (ודבריו הם דלא כהש”ך שם סק”ב בביאור הדין), ולפי שיטתם אולי באמת יאסור גם הכלי כיון שהוא איסור בעצם כיון שעשה שלא כדברי חכמים ואז יצטרך להכשיר הכלי גם אם אינו תנור של פת, וצ”ע.
וע”ע פת”ש מה שציין ללבושי שרד ס”ק קלח מש”כ בדין תערובת שנתערב ככר זה בככרות אחרות, ובפנים הלבושי שרד נקט דכיון שהוא אסור מחמת עצמו ממילא אוסר גם בתערובת.
אולם ביד יהודה התיר ע”י תערובת משום שהוא איסור בלוע ומתבטל (וציין לסי’ קא), ולכאורה גם הש”ך שם (דעליה קאי מהר”ש אייגר הנ”ל) ג”כ סבר דגדר האיסור אינו מחמת עצמו [ועי’ בהפלאה מש”כ ע”ד התוס’ ודוק].
וכן דעת רוב האחרונים להתיר (ראה ערה”ש סעי’ ח, זבחי צדק סקט”ו מהרש”ק כאן וערוגות הבושם סק”ד).
היוצא מזה דבנידון דידן יהיה תלוי בפלוגתת הפוסקים אם חשיב איסור מחמת עצמו ומתבטל או לא, ומאחר דהוא פלוגתא בדרבנן והש”ך לכאורה מיקל וכך פשטות הדין וכך נקטו רוב האחרונים א”כ לכאורה במקום צורך יש להקל וצ”ע.
ועי’ בספר דור המלקטים איסור והיתר עמ’ תשד ואילך בדעות אם אוסר הכלי דהגרח”ק והגר”מ שטרנבוך ועוד הקילו בזה ומאידך הביא שם שיש שהחמירו בזה.
ויש להוסיף דהנה הרבה אחרונים נקטו שאחרי שכבר נאסר אינו חוזר וניתר על ידי היכר כיון שכבר נאסר, והבאתי בתשובה אחרת, ואף הבא”ח (ש”ב שלח יז) הזכיר הלשון שכבר נעשה נבילה, והיה מקום ללמוד דהוא איסור בעין ואוסר הקדירה, אבל הא קחזי’ דהרב זבחי צדק אוסר בהיכר לאחר אפיה ומתיר בליעה בכלי, א”כ אינו מוכרח דהגדרת חתיכה דאיסורא אוסר גם בליעות באופן שהאיסור רק מחמת טעם חלב.
ויש להוסיף עוד דמצינו פלוגתת האחרונים אם שייך להתיר הדבר אחר שכבר נאפה באיסור על ידי שיעשה היכר עכשיו, או שיחלק קצת לכל אחד, דדעת הכו”פ שאפשר (ואולי כך דעת מהר”ש אייגר אם היה שייך לעשות אחר אפיה היכר המספיק רק שנקט שא”א עי”ש), ודעת רוב האחרונים שכבר נאסר, והרחבתי בדעות בזה ובבירור דעת מהר”ש אייגר בתשובה אחרת.
והנה להסוברים דשייך תיקון לאחר אפיה מסתבר דבאופן שנבלע בכלי אינו גדר של דבר האסור מצד עצמו דאם שייך לתקן ע”י היכר א”כ שייך לתקן על ידי שיערב את הפת בתבשיל שאינו נאכל עם בשר (שאין איסור לערב בתבשיל כזה חלב כמבואר בשו”ע ונו”כ והרחבתי בתשובה אחרת ופשוט), וה”ה אם מערב טעם הפת בקדירה חולבת שאין איסור לערב בה חלב, או כשנתערב טעם לחם זה בתנור אפיה באופן שאין מספיק טעם בליעה לאסור התנור מטעם נ”ט בר נ”ט.
ויש להעיר דיש סתירה בהגדרת האיסור לדעת מהר”ש אייגר וי”ל דלק”מ, דמש”כ שא”א לעשות היכר אחר אפיה אין הכוונה שקודם אפייה מהני חדא ועוד קאמר, דבא לחלוק על שו”ת דת אש הסובר שמועיל תיקון אחר אפיה, וקאמר דאפי’ את”ל כדעת הש”ך שהגדרת האיסור הוא רק חשש תערובת ולא איסור עצמיי מ”מ א”א לעשות היכר לאחר אפיה, א”נ י”ל דלק”מ מטעם אחר דהא גופא קאמר דצורת הגזירה היה שיש איסור עצמיי משעת האפיה מאחר דלא שייך תיקון אחר האפיה, וזה דחוק קצת לומר כן ובפרט לומר כן על הכלים.
*
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 86
מק"ט התשובה הוא: 129435 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/129435
