נתבאר בשו”ע וברמ”א או”ח ס”ס רטז שבדבר שיש ספק אם חייב בברכת הריח, עדיף לו לא להריח.
וכך התבאר עוד לעיל בשו”ע בסימן זה.
וכבר הקשו בזה, שמצאנו בכמה מקומות שאומרים ספק ברכות להקל ואין חיוב לימנע מלאכול וכיו”ב.
ובפשטות החילוק בזה בין ירא שמים לשאינו ירא שמים, כפי שהתבאר לעיל (סי’ קסח), שרק ירא שמים צריך להמנע מלבוא לידי ספק ברכות אבל בלא זה ספק ברכות להקל מעיקר הדין.
אבל יש ליישב באופן אחר ולומר, דהטעם שכאן נקט השו”ע בפשיטות לימנע מלהריח וכן הרמ”א, ומצאנו את זה בשלש מקומות לענין ריח, הטעם בזה הוא, מכיון שריח הוא דבר שאפשר לימנע ממנו בקל, שאינו כמו מאכל שמזין ושעל הלחם יחיה אדם, וגם בשאר מאכלים שלא נאמר בהם שעל הלחם יחיה אדם, מ”מ יש בזה צער אם לא יאכל.
משא”כ בריח אין בזה כ”כ צער והפסד, ושייך שפיר לקרוא לזה שאפשר לימנע מזה בקל, ולכן הזכיר להחמיר בריח יותר משאר ברכות לענין זה והכל לפי הענין.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 127
מק"ט התשובה הוא: 173769 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/173769
